השנה הראשונה של אסתר חיות כנשיאת העליון: הרע מכל מאחור או מלפנים?

1. ההוריקן שבדרך

הקמפיין נגד שיטת הסניוריטי היה רק יריית הפתיחה של שקד

בנאומה אתמול לפני אגף התקציבים באוצר אמרה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות: “אם נשתמש בהקבלה מתחום הרפואה, ניתן לומר כי בשונה ממחלות המגלות את עצמן באופן ברור, העבירות הכלכליות לרוב דומות למחלות נסתרות, דוגמת מחלת העיניים גלאוקומה למשל, הידועה גם בכינוי ’הגנב השקט של הראייה’, שהחולה בה אינו מודע לקיומה אך הוא עלול להתעוור ממנה”. לאחר שסקרה את מופעיה וסוגיה של העבריינות הכלכלית סיכמה: "לכן, על מנת שלא נתעורר יום אחד כמו אותו חולה גלאוקומה ונמצא את עצמנו עיוורים, מוטל עלינו לפעול לקידום אכיפה אפקטיבית של העבירות הכלכליות ולהחמיר בענישתם של מבצעי עבירות אלו".

האם בדברים אלה ניסתה לרמוז גם למצבה של הדמוקרטיה הישראלית? השבוע סוגרת חיות שנה לכהונתה. שנה מוצלחת לפחות מבחינה אחת: בינתיים עוד לא נפלה שערה אמיתית משערות ראשו של בית המשפט העליון. סערת האיומים ממשיכה להיאסף מעל ראשו, אבל ההוריקן טרם הגיע. לחיות יש עוד חמש שנים, וקשה להגיד אם הרע ביותר מאחוריה או מלפניה. 

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות צילום: יאיר שגיא

בשבוע שעבר התבטא ח"כ דוד ביטן בגנות הרמטכ"ל אייזנקוט והקים עליו ביקורת מקיר אל קיר. בית המשפט העליון איבד מזמן את החסינות הזאת ואת ההגנה הציבורית מפני התקפות של פוליטיקאים. הנחמה בינתיים היא שהנביחה לא נהפכה לנשיכה.

כניסתה של חיות לתפקיד לוותה בקמפיין אגרסיבי של שרת המשפטים איילת שקד נגד שיטת הסניוריטי, שהבטיחה לחיות את התפקיד. שקד איימה באקדח ריק — כי לא נמצא שופט אחר שהיה מסכים לקחת במקומה של חיות את התפקיד — אבל מאמצי השרה השתלבו היטב באג'נדה שלה: לשדר מי בעל הבית במערכת המשפט ולשנות את הדנ”א הפנימי שלה באמצעות מינויים של שופטים ופרקליטים הקרובים להשקפת עולמה השמרנית, הימנית, הדתית.

חיות עברה אמנם את הוויה דולורוזה של שקד עד שנחתה בלשכת הנשיאה, אבל ראתה בעיניים כלות כיצד ממנה שקד שישה שופטים חדשים לעליון. ארבעה בשלהי תקופת קודמתה מרים נאור ושניים בתקופתה. במלוא הזהירות ניתן לומר שמרביתם לא היו מועדפיה של חיות ואינם נמנים על הדנ”א הליברלי המסורתי של העליון, עליו הכריזו שקד, וממשלת נתניהו, מלחמה. 

2. נאמן לערכיו

העליון של חיות עדיין מגן על זכויות אדם ומיעוטים

אבל, והנה בשורה טובה, בפסקי הדין שניתנו בשנים האחרונות, נראה שבית המשפט העליון עדיין נאמן לערכיו ועדיין אקטיביסטי ככל שהוא מפרש את הסוגיה כפוגעת בזכויות אדם ומיעוטים. כך בפסילת חוק הגיוס, חוקי המסתננים, כך בשבוע שעבר כשהתיר את כניסתה של הסטודנטית לארה אל־קאסם לישראל. כשבוע לפני שמונתה לנשיאה כתבה חיות פסק דין עקרוני שביטל את החובה לבקש רישיון הפגנה מהמשטרה. מדובר היה בהפגנות מול בית היועץ המשפטי לממשלה: "אני סבורה", כתבה, "כי ההפגנות נושא העתירה דנן אשר מטרתן המוצהרת היא שמירה על שלטון החוק ועל טוהר המידות בישראל, אין להגדירן כאסיפות מדיניות־פוליטיות ועל כן אינן טעונות ברישיון".

בין ההישגים שרשמה חיות בחזית המינויים היה מינויו של השופט יגאל מרזל למנהל בתי המשפט; ומינויו של השופט עופר גרוסקופף לעליון, בניגוד לדעתם של שר האוצר משה כחלון וראש לשכת עורכי הדין אפי נוה, שקידמו במרץ את מועמדותו של השופט שאול שוחט.  

3. בין ברק ללנדוי

על הרצף האקטיביסטי חיות נמצאת איפשהו באמצע

אם למקם את חיות על הרצף האקטיביסטי, היא איפשהו באמצע. לא בקוטב “הכל שפיט” של אהרן ברק, וגם לא בקוטב השמרני, של, נניח, הנשיא משה לנדוי. היא מצויה באיזור של מאיר שמגר: אקטיביזם בנושאי זכויות אדם וטוהר מידות, שמרנות בנושאים שמרכזם מדיניות, ביטחון, חברה, דת־מדינה.

הישג נוסף של חיות היה ב”דחיית הקץ” של פסקת ההתגברות. חיות הציגה עמדת נגד עקרונית וסירבה להשתתף ב”משא ומתן” על מספר הח"כים שיוסמכו לבטל החלטות בג"ץ. אהרן ברק דיבר פעם על 70 ח”כים, דניאל פרידמן על 66, איילת שקד רוצה 61 — שזו קואליציה. וזה מוביל לתובנה העגומה והמצערת: אין באמת שלוש רשויות בישראל, הממשלה מחקה את הכנסת והבלם היחיד לפיכך הוא בית המשפט.

ובית המשפט של חיות ייבחן בשתי עתירות טעונות שהונחו לפתחו וממתינות להכרעה — חוק ההסדרה וחוק יסוד: חוק הלאום, ששקד כבר איימה ב”מלחמת רשויות” אם בג"ץ יבטל אותו. השאלה הגדולה היא האם בג"ץ — גם אם לא יבטל — יביע עמדה עקרונית בדבר סמכותו לעשות זאת. ופסקת ההתגברות עוד עלולה לחזור אחרי הבחירות, וגם שקד כשרת משפטים, וייתכנו אפילו אפשרויות גרועות יותר לבית המשפט העליון.