עו"ד ברוריה לקנר: "נשים עדיין נמצאות בתת ייצוג מובהק בעמדות מפתח"

בדיוק בשבוע שבו התקיים הראיון עם עו"ד ברוריה לקנר, היו"ר והמייסדת של פורום המשפטניות החדש של שדולת הנשים, ספג מעמד האשה מכה קשה בבית המשפט העליון, כאשר אישר בג"ץ פסק דין של בית הדין הרבני הגדול ששלל זכויות של אשה בדירת המגורים של הבעל לאחר כ־30 שנות נישואים. ה"בגידה" של האשה, בחודשים האחרונים של הקשר, היתה אחד השיקולים לשלילת "כוונת השיתוף" בנכסים. את עמדת הרוב בבג"ץ כתבו השופט הדתי דוד מינץ והשופט השמרן אלכס שטיין אל מול עמדת המיעוט של השופט יצחק עמית.

"ככה זה כשממנים שופטים שמרנים וגם דתיים — זכויות אדם נפגעות", פוסקת לקנר. "ומי מינה אותם? שרת המשפטים איילת שקד, שהיא אשה וחילונית, משכילה ונמרצת, שהיתה צריכה להיות בצד שלנו. כשהיא מינתה את השופטים האלה היא כיוונה לחזק את השמרנות השיפוטית בצד הפוליטי, בשאלות של דת ומדינה, ולא של זכויות אדם. אני מניחה שביחס לפסק הדין הזה היא אומרת לעצמה ש'לא אל הנער הזה התפללתי'. ככל שתישמע דעתי אמליץ לפורום המשפטניות בשדולה להצטרף לבקשה לדיון נוסף, אם וכאשר זו תוגש. אם נחזיר לסכסוכי רכוש בין בני זוג מושגים של בגידה — שמזמן קברנו באדמה — יהיה אסון".

שקד ניצבת באחת מעמדות המפתח הקשורות בעולם המשפט היום. כמעט כל הנשים שמגיעות לעמדות בכירות מצוידות במלוא הכלים שבארגז הכישורים האישי והמקצועי, אני חולק עם לקנר תובנה שלי, אבל כשמסתכלים על העולם הזה רואים בו גם לא מעט גברים מטומטמים. "אני מעדיפה את המושג משפטנים בינוניים ולא מטומטמים", הגיבה מיד. "בצמרת העסקית והמשפטית אתה מגלה וונדר־ווימן, נשים עוצמתיות, מוכשרות, חזקות, משכילות. דמויות יוצאות דופן, כאשר קודמיהם בתפקיד הם לפעמים כאלה ולפעמים הרבה פחות".

לקנר בביתה: "אנחנו מקימות רשת חברתית שתספק ניסיון, קשרים, מֶנְטוֹרִינְג ותמיכה הדדית" צילום: תומי הרפז

כדי לקדם נשים כאלה ולהציב אותן בעמדות מפתח נוסד עתה הפורום שלקנר עומדת בראשו. שדולת הנשים עצמה הוקמה לפני יותר מ־30 שנה ורשמה הישגים גדולים, בין היתר בבג"ץ עם התקדים שפתח לנשים את הדלת לכהונה בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות. כך מונו לראשונה שתי נשים לדירקטוריון של החברה הממשלתית הגדולה ביותר, חברת חשמל — פרופ' גבריאלה שלו ולקנר עצמה.

"התקדמנו מאז, אבל לא מספיק", היא אומרת. "בישראל של 2018 נשים עדיין נמצאות בתת־ייצוג מובהק בעמדות מפתח. יש לנו נשיאת בית משפט עליון שנייה ברצף, אבל עדיין רק 25% משופטי בית המשפט העליון הם נשים. יש לנו שרת משפטים, אבל רק 17% משרי הממשלה הם נשים. יש לנו נוכחות חזקה במגזר הפיננסי, אבל רק 15% מהמנהלים במשק הם נשים".

"שוויון מגדרי יושג כשיהיה שוויון בגידול הילדים"

אחת הסיבות לכך היא הנטוורקינג הגברי שמתחיל בצבא, נשמר ו"מחלק" בין חבריו את הכוח וההשפעה גם בהמשך. ויש כמובן עוד סיבות. "החזון של פורום המשפטניות", אומרת לקנר, "הוא לקדם את רעיון השוויון. ביום שבכל מוקד השפעה נהיה ביחס שוויוני של 'פיפטי־פיפטי', ביום שגם אשה שהיא פחות מוונדר־וומן תגיע לצמרת — נדע שהשגנו את השוויון המיוחל. מטרתנו היא להקים את אותה קהילה טבעית שיש לגברים בצבא ואחר כך במסגרות כמו מועדון הכדורסל שלהם או מועדון הוויסקי. אנחנו מנסות להקים רשת חברתית שתספק ניסיון, קשרים, מֶנְטוֹרִינְג ותמיכה הדדית".

השרה שקד והשופט שטיין. "הפסיקה שלו ששללה את כוונת השיתוף אצל זוג גרוש עלולה להמיט אסון" צילום: רפי קוץ

דווקא בשירות הציבורי המשפטניות נוסקות לתפקידים בכירים: נשיאות בית משפט עליון, נשיאות בית הדין הארצי לעבודה, נשיאות בתי משפט מחוזי ושלום, פרקליטות מדינה, פרקליטות מחוז, מנהלות בכירות. לעומת זאת, במגזר הפרטי כמעט שאין נשים מובילות.

"התשובה המתבקשת היא שנשים הלכו למגזר הציבורי כי תנאי העבודה שם נוחים יותר. שם אפשר לגדל ילדים. אבל זה לא לגמרי נכון. אני יודעת שגם בפרקליטות עובדים שעות רבות: בליטיגציה, במחלקת בג"צים ובמחלקות הכלכליות עובדים סביב השעון".

כן, אבל בשירות הציבורי יהיה מי שיחליף אותך.

"השוויון המגדרי המלא יושג כשיהיה שוויון בגידול הילדים ובהתחייבויות המשפחתיות. כשיהיה ברור מאליו שהנטל הזה מתחלק בין שני הצדדים באופן שווה, יהיה לנשים קל יותר להתקדם במגזר הפרטי. אני מובילה כבר עשרות שנים פירמה בתחום הליטיגציה המסחרית, וב־99% מהמצבים היריב מולי הוא גבר ולא אשה".

הנשיאה חיות. "יש לנו נשיאת בית משפט עליון שנייה ברצף, אבל רק 25% משופטי העליון הם נשים" צילום: אלכס קולומויסקי

בלילה על הדשא

לקנר נולדה בקריית שמונה כברוריה בן־שימול, בת להורים שעלו ממרוקו. "מרוקו הספרדית", היא מדגישה כדי לבדל ולהסביר את הניכור שחשו הוריה גם בקרב העלייה הגדולה ממרוקו. בהמשך עברה המשפחה לקריית ביאליק. "את שנות נערותי עברתי במעוז אשכנזי מובהק ובבית ספר נפלא, אורט קריית ביאליק, שממנו יצא גם הרמטכ"ל החדש אביב כוכבי", מספרת לקנר. "כל חיי בערו בי שתי אהבות דומיננטיות. מצד אחד, אהבה למוזיקה ולשאר תחומי האמנות כמו תיאטרון, שירה ומחול; ובמקביל הייתי תלמידה שקדנית ומצטיינת".

בתחרות בין הבמה לבין לימודי המשפטים ניצחה אז הבמה. לקנר הגיעה למבחנים בלהקת פיקוד צפון והתקבלה ללהקה, לתוכנית שהעמידו יאיר רוזנבלום ודני ליטאי, יחד עם המחזאי יהושע סובול. לקנר היתה שותפה להרכב שרשם את אחד מלהיטי הנצח של הלהקות, "בלילה על הדשא".

רוזנבלום וליטאי שימשו השראה לדמויות הרודניות והמשפילות שהציג אבי נשר בסרטו "הלהקה".

"בוא נאמר שהסרט היה מדויק מאוד".

כשלקנר השתחררה מהצבא היא שקלה להמשיך בקריירה הבימתית. גדול אמרגני התקופה, פשנל, הציע לה אז חוזה לחמש שנים. מפיק אחר, מיקי פלד, צירף אותה למסע הופעות בקהילות יהודיות בעולם עם פסטיבל הזמר החסידי.

"בשביל הוריי", היא נזכרת, "זה היה שבר נוראי, במיוחד לאבא שלי, שראה באמנות בזבוז זמן במקרה הטוב וקלות דעת במקרה הגרוע. אני זוכרת שהוא אמר לי: 'אם אלוהים היה רוצה שתהיי זמרת או שחקנית הוא לא היה מבזבז עלייך כל כך הרבה שכל'".

ואכן, השכנוע ההורי והטעימה שבכל זאת חוותה מחיי הבמה הפילו אצל לקנר את האסימון, והיא בחרה בלימודים. "את התיקון שלי", היא אומרת, "אני עושה באמצעות הבן שלי אמיר, שעושה קריירה מדהימה כמעבד ומלחין".

לקנר (במרכז) בלהקת פיקוד צפון. "רק כשדווח שאסתר חיות שירתה בלהקה צבאית, הרשיתי לעצמי לחשוף שגם אני שרתי בלהקה" צילום רפרודוקציה: אוראל כהן

תיקון אחר עשתה לקנר באמצעות נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות. "שנים נלחמתי בדעות הקדומות ובדימוי הנלווה של בוגרת להקה צבאית, שלכאורה לא הלם את כבוד המקצוע המשפטי", היא אומרת, "לכן בקורות החיים שלי כתבתי 'שירות מלא בפיקוד הצפון', והעלמתי את חברותי בלהקה. רק כשאסתר חיות נבחרה לכהן בבית המשפט המחוזי ופורסם בהרחבה שהיא שירתה בלהקת פיקוד מרכז הרשיתי לעצמי לחשוף שגם אני שרתי בלהקה. אני חייבת חובה אישית קטנה לחיות שאפשרה לי גילוי מלא".

הבחירה בלימודים הובילה את לקנר לפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. היא נישאה לחבר נעוריה ובן זוגה מאז גיל 17, האדריכל אילן לקנר. לשניים שלושה ילדים. הבכורה ליאור (34) היא קיבוצניקית מנערן, מנהלת במכון שטים, הצעיר גלעד (26) הוא הייטקיסט, והאמצעי אמיר (31) הוא מוזיקאי. כיום היא בפרק ב' של חייה – נשואה לד"ר רוני אמיד, רופא שיניים, מומחה לאסתטיקה דנטלית. "שמי המלא הוא ברוריה בן שימול־לקנר־אמיד", היא מציגה את עצמה בהרצאות. "מי שמכיר אותי יודע ששמי המלא מספר עליי הכל".

עברו עלינו רגעי אימה

הדמויות הבולטות במחזורה של לקנר בפקולטה למשפטים הן הפרופסורים אריאל פורת וסוזי נבות, ונשיא בית הדין הצבאי לערעורים שי יניב. לקנר חלמה להיות סנגורית פלילית והגשימה את חלומה כמתמחה ועורכת דין לצדו של עו"ד אהרן בן־שחר. עם הקליינטים שלהם נמנתה אז משפחת הפשע אבוטבול מנתניה. אולם טראומה מקצועית שחוו בן־שחר ולקנר זעזעה את השניים ושכנעה אותם לנטוש את התחום הפלילי לטובת המשפט האזרחי־מסחרי.

"בן־שחר ואני ייצגנו עבריין כבד בתיק רצח שיש נגדו עד מדינה. יום אחד מספר לנו אחד מבני משפחת החשוד שהגיעה לידיו קלטת ובה עד המדינה מתוודה שהוא בעצם בדה את הסיפור, והרוצח האמיתי אינו הלקוח שלנו. אנחנו מגיעים לישיבת ההוכחות אצל השופט אריה אבן־ארי עם מכשיר הקלטה ועם המון התרגשות —- שהרי ראיית הזהב המזכה בידינו. אנו משמיעים את ההקלטה וטוענים שיש לבטל את כתב האישום".

השותף, עו"ד אהרן בן־שחר. "ב־1987 הוא הציע לי שותפות ונתן לי את הזדמנות חיי. את זה יכול לעשות רק גבר פמיניסט וליברל" צילום: אייל קרן

התובעת, קלרה רג'יניאנו, מתנגדת ומבקשת להפסיק את המשפט עד שהקלטת תיבדק ביסודיות במחלקה לזיהוי פלילי. "והנה, כעבור זמן, כמו בסרטים, דופקים על דלתו של בן־שחר חוקרים מהמשטרה ומבקשים אותו לחקירה. מתברר שבחלק מן הקלטת — שלא אני ולא בן־שחר שמענו — היה ניתן לשמוע הנחיות שמקבל עד המדינה: איך ומה להגיד. היה ברור שהקלטת הזאת בושלה, כנראה על ידי משפחת החשוד. החשד המיידי היה שזה רעיון של בן־שחר, ואולי גם של הצוות שלו. החשד כמובן הופרך, אבל עברו עלינו רגעי אימה, שבסיומם אמר לי בן־שחר: 'אדם שהייתי מוכן לתת לו את נשמתי, היה מוכן להעלות אותי באש'. הוא שאל אותי אם אני מוכנה להרים את הכפפה ולעזוב את התחום הקשה הפלילי ולהתרכז במשפט האזרחי, שגם היה חלק מהמשרד".

לקנר נענתה בחיוב לאחר שהבינה שהעולם האמיתי של המשפט הפלילי רחוק מההבטחה הזוהרת שניבטה מסדרות הפשע הטלוויזיוניות. בישול הקלטת חתם סופית את המעבר.

היום ללקנר יש לקוחות מסחריים גדולים: מליסרון, קבוצת גינדי ובנק דיסקונט. בימים אלה היא מייצגת לקוח ותיק, החברה הממשלתית לפיתוח חוף אילת, בתביעת ענק נגד הטכניון בשאלה מי אחראי לחלום הלגונה בחוף הצפוני של אילת שנהפך לביצה סרוחה של מים עומדים ועכורים.

במקביל, לקנר מייצגת לעתים דמויות מפורסמות כמו אנשי הרדיו מושיק טימור וגבי גזית ובעבר היתה עורכת הדין של דודו טופז. מעצבן אותה שמתעניינים בעיקר בלקוח הנוצץ הזה ולא בקשר הסיבתי בין חוות הדעת הרשלנית של הטכניון לכישלון הפיתוח הסביבתי באילת. במיוחד עכשיו, עשר שנים למותו של טופז, כאשר ארבע הפקות שונות מכינות עליו סרטי תעודה וכולם מתקשרים ללקנר שתדבר על הלקוח המפורסם. לקנר ייצגה את טופז בשתי תביעות שהגישו נגדו שידורי קשת והמנכ"ל אבי ניר, שהוכה ונחבל קשות בידי בריונים ששלח טופז. הסיפור החל להתברר, אלא שאז טופז התאבד, וההתדיינות שנמשכה אל מול העיזבון, הסתיימה בפשרה אצל עו"ד רם כספי.

לקנר לצד הלקוח דודו טופז (למעלה), והמיוצגים שמואל פלאטו־שרון ופליקס אבוטבול. "לפלאטו־שרון לא היו משאבים ללכת למשרד גדול, אז הוא בא אלינו, וכך קיבלתי את ההזדמנות לפרוץ לעולם הליטיגציה המסחרית ולשחק במגרש של הגדולים" צילומים: אביגייל עוזי, מאיר פרטוש

בעקבות רות ביידר־גינזבורג

"התמזל מזלנו והתיק האזרחי הראשון הגדול שהתגלגל לידינו היה של שמואל פלאטו־שרון, בתיק מול חברה מז'נבה שאותה ייצג משרד ש. הורוביץ, שם נתנה השופטת חנה אבנור כינוס נכסים תקדימי בתביעה אזרחית. "לפלאטו־שרון לא היו משאבים ללכת למשרד גדול, אז הוא בא אלינו, וכך קיבלנו את ההזדמנות לפרוץ לעולם הליטיגציה המסחרית ולשחק במגרש של הגדולים. והיה לי עוד מזל: המשרד שלנו נמצא אז ברחוב רוטשילד 136 בתל אביב, בבניין של שלוש קומות. מתחתינו ומעלינו היה משרד עורכי הדין נשיץ, ומי שליווה אותי בפועל היה עו"ד גד נשיץ. היינו בעיקר משרד פלילי ולא היתה לנו ספרייה אזרחית ראויה, אז בכל שאלה הייתי עולה אליו והוא היה סוג של מנטור שלי".

הזיכרון הזה מעצים את חוויית המנטורינג שמציעה היום לקנר במסגרת הפורום. גם עו"ד בן־שחר, שהציע לה את שותפתו מאז היתה מתמחה, הוא זיכרון מכונן. "את הזדמנות חיי קיבלתי כשבן־שחר הציע לי ב־1987 שותפות, זכות ואפשרות לקידום מהיר. את זה יכול לעשות רק גבר פמיניסט וליברל".

בטקס השקת פורום הנשים הוקרן הסרט התיעודי על שופטת בית המשפט העליון האמריקאי, רות ביידר־גינזבורג. כעורכת דין וכשופטת חוללה ביידר־גינזבורג מהפכה משפטית ביחס לשוויון הזכויות לנשים, וכמודל אין מתאימה ממנה לעטר כל התארגנות נשית. "היא החלה מתחת לקו האפס בגלל היותה אשה", אומרת לקנר. "היא לא היתה יכולה לשרוד ולהצליח אלא אם כן היתה מוכשרת באופן יוצא דופן, והיא לא היתה מצליחה אלמלא בעלה שפרגן לה את הקריירה והסכים לחיות בצלה, אף שהיה עורך דין מצליח בעצמו". לקנר מזהה את החיבור הכפול בינה לבין ביידר־גינזבורג: גם מוכשרת בזכות עצמה וגם מי שזכתה לתמיכה מהגברים בחייה.

מי המודלים הישראליים שלך לרות ביידר־גינזבורג?

"יש כמה: השופטות דליה דורנר ומיכל אגמון־גונן, שקידמו בפסיקותיהן זכויות של נשים, וגם הפרופסוריות גבריאלה שלו ויופי תירוש, שהן מופת להעצמה נשית". עכשיו המשימה המוטלת על ברוריה לקנר היא לאתר ולקדם עוד נשים רבות כאלה.