בואו נדבר על הפרשה שאסור לדבר עליה

המרדף אחרי השמועות ב"פרשה המשפטית החמורה" יגיע לבית המשפט בבקשה להסרת צו איסור הפרסום. הרשתות והפידים, הרשמיים והפרטיים, הוצפו אתמול ברמזים. הבולט שבהם, שחזר בווריאציות שונות, הוא העננה שהוטלה על הוועדה לבחירת שופטים. אלדד יניב תקף את ברית המינויים שבין שרת המשפטים איילת שקד לראש הלשכה אפי נוה, שהשחיתה את הליך הבחירה; "מעריב" כתב על הצורך המתעורר בשימוע למועמדים לשיפוט; "גלובס" חזר להשפעות של ראש הלשכה על הבחירה עוד לפני שהיה היה חבר רשמי בוועדה ומיהר להגיש בקשה להסרת הצו; גלי צה"ל פרסמה כי שלושה חברי ועד שוקלים לפרוש כי נקעה נפשם; ואתר "תיקון עולם" הרחיק לכת וצירף תמונה של ראש הלשכה מחייך בין שתי נשים. לא, לא מה שחשבתם. השתיים הן איילת שקד ואסתר חיות.

שרת המשפטים איילת שקד וראש לשכת עורכי הדין אפי נוה. ניצבים במרכז השמועות צילומים: אלכס קולומויסקי, עידן מילמן

הניסיונות להפיל את הצו בבית המשפט צפויים בשלב זה לכישלון. צו איסור הפרסום נועד לאזן בין שתי תכליות חשובות: מצד אחד זכות הציבור לדעת, שבוודאי מתעצמת כשמדובר באינטרס ציבורי כבד משקל; ומנגד, חשש משיבוש חקירה והגנה על שמם הטוב של המעורבים בעת שהראיות נגדם עדיין ראשוניות וחלשות.

בנוגע לשם הטוב, נניח שנפתחת חקירה בעקבות תלונה שמפרטת התנהגות איומה ונוראה של מאן דהוא. פרסום הפרטים עלול להמיט חורבן על החשוד ושמו הטוב יירמס לנצח. לכן כאשר הראיות קלושות, מוטב להמתין ולמנוע מהמעורבים נזק בלתי הפיך שייגרם עם הפרסום. מנגד, זכות הציבור לדעת לא תיפגע אם הפרסום יתעכב למועד מאוחר יותר כשיתחזקו הראיות לכאורה. מניעת הנזק המיידי תגבר על הפרסום המיידי לטובת פרסום מאוחר יותר. לכן אם צו איסור הפרסום יישאר על כנו, נדע שזה בגלל אחד משני אלה או שניהם יחד: סכנת שיבוש והגנה על השם הטוב בשלב הנוכחי.

כמובן שכל זה לא מפריע לווטסאפים ולשאר אמצעי השינוע להפיץ את השמועות שמועצמות כיד הדמיון הטובה של המקליד. במקרה הזה גם אתרי וכלי תקשורת מצטרפים לחגיגה בזהירות המתבקשת, מרקדים כמיטב כישרונם סביב הסיר שבו מתבשלים החשודים, אבל במרחק ביטחון ממנו.

שלושת חברי הקואליציה בלשכת עורכי הדין, שניים מהם חברי הוועד המרכזי, שהודיעו כי נחצו קווים, מסרבים עדיין להזדהות בשמם, וזה מוזר. מי שמניף דגל ערכי אמור להניפו בגלוי ולא בהיחבא. גם השמות האלה יתבררו במוקדם או במאוחר. בשלב זה הם התירו לצטט בשמם כי לא יישארו בקואליציה "כי נחצו כל הקווים". ומהם הקווים שנחצו? השמועות ש...

גם הטור הזה נכתב בגלל חוסר הסבלנות; בגלל החשש שמערכות האכיפה מצופפות שורות כדי להגן ככל שניתן על מבוכה נוראה שמסתמנת ברקע; בגלל הצורך להישאר על הגלגל בדיון שמעסיק את כל העולם ואשתו בערוצים הרשמיים והפרטיים שקודחים ממאמץ לפענח את הסיפור.

ככל שהצו גורף יותר, ככל שהוא לתקופה ארוכה יותר, כך מתגברת הסקרנות ובצדה התחושה שעוצמת הסיפור הולמת את עוצמת הצו. ומצד שני, ייתכן שהאיסור יישאר לנצח במובן זה שהחשדות לנורא מכל יופרכו ולכן אין להרוס את שמם של החשודים. זאת, אם יתברר שהכל מקורו בתלונת שווא או סרק מונעת שנאה ונקמה שעוטפת מכל עבר את המעורבים עלומי השם.

יאח"ה אמורה למסור היום לבית המשפט את התנגדותה להסרת הצו. במקביל, ביקום אחר לגמרי שעוסק גם הוא במפלצת הרשת, אמור הליכוד לנמק את התנגדותו לגילוי נאות של פרסומי תעמולה ברשת. האינטרנט לא מפוקח בידי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית. מרחביו פרוצים לאין־ספור מניפולציות, שבתקופת בחירות יחמירו, ובשימוש מושחת גם ישכילו להטות את דעת הקהל והבוחרים. עורכי הדין שחר בן מאיר ויצחק אבירם עתרו ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט חנן מלצר, כדי שיטיל על המפלגות חובת הזדהות בפרסומי תעמולה. למעט הליכוד, כולן הסכימו. אולי מפני שרק הליכוד מתמחה בניצול לרעה של המרחבים הפרוצים האלה. אבל, צריך לזכור, גם גילוי נאות לגבי פוסט כזה או אחר לא יועיל אל מול צבא הבוטים, האוואטרים ושאר מתחזי הרשת, שגם אם לא פועלים רשמית וממומנים בידי מפלגה, סכנתם שרירה וקיימת.

ובחזרה לענייננו, הניסיון מלמד שהצו יקרוס לפני שיגיע יומו, בעוד 30 יום. כך מלמדים התקדימים סביב זמרים ושאר סלבריטאים שחסו לרגע תחת הצו עד שהצו נכנע למצב. וגם אם בתי המשפט החזיקו אותו בחיים, הרשת הרגה אותם. בדיוק כמו שמלצר לא יצליח לרסן את המפלצת בתקופת בחירות. די בכותרת על המשמעות הדרמטית למערכת המשפט כדי להכריע אפילו את צו איסור הפרסום המוצדק ביותר.