האוצר: מדד העוני של הלמ"ס אינו משקף את מצב משקי הבית העניים

מדד העוני של הלמ"ס אינו משקף בצורה מלאה את מצבן של האוכלוסיות העניות באמת בישראל. זו השורה התחתונה בסקירה של אגף הכלכלן הראשי, בראשות שירה גרינברג, המתפרסם היום.

לפי ממצאי החוקרים, חלק מאותם משקי בית עניים לפי מדד הלמ"ס הם למעשה כאלו הנמצאים בתחילת דרכם, ומאפשרים לעצמם לחיות ברמת חיים גבוהה יותר לאור ההערכה כי ירוויחו בעתיד שכר גבוה יותר (בהתאם לתיאורית ההכנסה הפרמננטית של זוכה פרס הנובל מילטון פרידמן). לעומת זאת ישנם מדדים שמאפשרים זיהוי נכון יותר של משקי בית עניים "באמת".

אריזת משלוחי מזון לנצרכים, ארגון לתת צילום: אלכס קולומויסקי

שיעור משקי הבית העניים לפי הלמ"ס עמד ב-2015 על 19.1% אלא שמדד הלמ"ס בוחן רק את הכנסות משקי הבית - כלומר, שהשכר נטו (כלל ההכנסות בניכוי מסים ישירים) פר-נפש מְתוּקְנֶּנֶת, מותאם לתקן מסוים (כאשר יש השפעה שולית פוחתת לכל נפש נוספת בבית) וכל משק בית שהכנסתו פר נפש נמוכה ממחצית ההכנסה החציונית נחשב לעני.

באגף הכלכלן הראשי מדגישים, כי במדד הקיים ישנן בעיות מדידה. כך למשל אין התחשבות בנושא ירושה - שני משקי בית עם הכנסה שוטפת דומה כאשר אחד קיבל ירושה משמעותית והשני לא - ידורגו אותו דבר.

אגף הכלכלן הראשי בחן את המדד המשלב בין מדד ההכנסה למדד ההוצאה כדי לבחון את העוני (מדד עוני דואלי). לפי מדד זה משק בית מוגדר כעני כאשר הכנסתו והוצאתו קטנים משיעור קבוע של ההכנסה וההוצאה החציוניים. כדי להשוות בין המדדים, בחר אגף הכלכלן הראשי ביחס מתוך ההכנסה וההוצאה החציונית שהביאו לכך ששיעור העוני לפי מדד זה יעמוד גם כן על 19.1%.

שירה גרינברג, הכלכלנית הראשית משרד האוצר צילום: דוברות האוצר

"מוצרי מותרות"

החוקרים מצאו כי הוצאות קבוצת משקי הבית העניים, לפי המדד המסורתי בו משתמש הלמ"ס, על "מוצרי מותרות" גבוהה יותר. כך למשל הם טסים יותר לחו"ל (2.8% מההוצאות לעומת 0.7%), מוציאים יותר על מופעי תרבות -1.8% לעומת 0.6%. כך שניתן להסיק כי מצבם טוב יותר.

גם בחינה של הוצאות אחרות, שאינן מוגדרות כ"מותרות" מראה כי מצבם של משקי הבית לפי המדד המסורתי של הלמ"ס טוב יותר בהשוואה למשקי הבית לפי המדד המשולב. מהממצאים עולה כי הקבוצה הראשונה מחזיקה יותר רכבים למשק בית (0.65 בממוצע לעומת 0.5), יותר טלוויזיות, מזגנים,מחשבי ועוד.

מאפייני דיור

ממאפייני הדיור של אותן קבוצות עולה תמונה דומה. הצפיפות (מס הנפשות ביחס למספר החדרים) גבוהה במקצת (1.08 לעומת 1) בקבוצה השנייה, זו הנמדדת על פי המדד הדואלי ולא רק על פי ההכנסות, ערך הדירה המוצע נמוך ב-200 אלף שקל. מנגד עולה כי שיעור משקי הבית עם דירה בבעלותם גבוה יותר בקרב הקבוצה הענייה לפי המדד הדואלי.

בקרב קבוצת משקי הבית העניים, לפי המדד הדואלי, ישנם פחות עצמאים (שמאופיינים בתנודתיות גבוהה יותר בהכנסות שלהם ושיעור המבוגרים המובטלים שמחפשים עבודה נמוך יותר.

פילוח דמוגרפי מעלה כי צעירים בגילאי 34-18 מהווים 44% מבין המבוגרים במשקי הבית העניים לפי הלמ"ס, לעומת 33% בקבוצה השנייה. החוקרים מדגישים כי קבוצת גיל זו מאופיינת בד"כ בסטודנטים או בהתחלת קריירה- אז ההכנסות השוטפות נמוכות יחסית, אך סביר להניח שישתפרו בעתיד. לכן אותם עניים (מהקבוצה הראשונה) אלה עשויים לצרוך יותר ממה שצפוי לפי הכנסתם וזאת על חשבון הכנסתם העתידית הצפויה, ולכן רמת החיים שלהם בפועל גבוהה יותר מאשר זו הנמדדת רק לפי מדד ההכנסה.