בדיקת כלכליסט
גילויים חדשים בתיק 3000: טיסנקרופ, רכישת ספינות המשמר והפסדי בן הדוד
מבדיקת "כלכליסט" עולה כי חברת גראפטק, שבה החזיק 11% נתן מיליקובסקי, בן דודו של ראש הממשלה, סבלה מצניחה דרמטית בהכנסות והפסידה כ־23 מיליון דולר בשנה שבה נרכשו ספינות המשמר מטיסנקרופ; מדו"חות גראפטק עולה כי טיסנקרופ היתה באותן שנים לקוחה מהותית שלה ורכשה ממנה תוספי פלדה; עסקת כלי השיט,שהיקפה 430 מיליון יורו, היתה יכולה בעקיפין לסייע להגדלת המכירות של גראפטק
לאור החלטתו שלשום של עד המדינה מיקי גנור, נציג מספנת טיסנקרופ בישראל בין השנים 2017-2009 לחזור בו מעדותו בפרשה, המשטרה תזקק להשלמות חקירה. החקירה תהיה שלמה רק לאחר שהפרקליטות והמשטרה יתעמקו, ככל שלא עשו את זה עד היום, גם בקשרים העסקיים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבן דודו נתן מיליקובסקי. קשרים שייתכן שהעמידו את ראש הממשלה בניגוד עניינים בין האינטרסים שלו ושל בן דודו, להתערבותו בעסקאות הביטחוניות של המדינה.
- בית המשפט האריך את מעצרו של מיקי גנור ב-5 ימים
- תיק 3000 נפתח מחדש, בחסות ועדת ההיתרים
- יעלון למנדלבליט על פרשת הצוללות: שאלות קשות על הסתרת האמת
נבירה בהיסטוריה העסקית של מיליקובסקי מעלה כי מ־2010 עד 2015 הוא החזיק 11% ממניות GrafTech (גראפטק) ספקית של תוספי פלדה לתאגיד טיסנקרופ הגרמני שהיה באותה עת במגעים למכור 3 צוללות ו־4 כלי שיט לישראל. בדו"חות גראפטק מוגדרת טיסנקרופ כלקוח מהותי - אחת מתוך ארבע חברות. עוד עולה מהדו"חות הכספיים כי ב־2015, שבה חתמה ישראל על העסקה לרכישת ספינות משמר מטיסנקורפ, היתה שנה קשה לגראפטק. החברה רשמה צניחה של 45% במכירות, סבלה מהפסד כבד והיתה צמאה לחוזים.
הרווח האישי של נתניהו
שורשי הפרשה החלו לפני כעשור. בשנים 2017-2009 ישראל קיימה מגעים ארוכים, וגם חתמה, על מזכרי הבנות לרכישת 4 צוללות מסוג דולפין מהתאגיד הגרמני טיסנקרופ, בעלות של כ־400 מיליון יורו לכל צוללת. בנוסף חתמה ישראל ב־2015 על הסכם לרכישה מטיסנקרופ של 4 ספינות משמר לאסדות הגז תמורת 430 מיליון יורו. בכל אותן שנים נתניהו כראש ממשלה היה מעורב בקבלת ההחלטות ובמגעים מול ממשלת גרמניה במסגרת תפקידו.
בשנים 2010-2009 נתניהו קידם עסקה לרכישת צוללת מתוצרת טיסנקרופ בשווי של כ־400 מיליון יורו. אלא שכעת מתברר שבמקביל הוא החזיק בשרשור מניות (1.6%) בשווי של כ־16 מיליון שקל בחברת NMDM של בן דודו נתן מיליקובסקי, שבבעלותה ספקית תוספי פלדה בשם SeaDrift שמוכרת לטיסנקרופ.
קשה לטעון כעת שלנתניהו לא היה יכול להיות אינטרס כלכלי בעסקה. צוללות בונים גם מפלדה. ו־SeaDrift מוכרת תוספים לפלדה, בין היתר לטיסנקרופ. עד כמה השפיעה עסקת הצוללות על הכנסות SeaDrift? האם הסכומים היו מהותיים? החברה היתה פרטית באותה תקופה, ונתונים אין. בין אם מדובר בסכומים מהותיים, ובין אם לא, עדיין ישנה שאלה שטעונה ברור מעמיק: האם נתניהו חשף בפני הממשלה והקבינט את הרווח האישי שעשוי לצמוח לו ולבני משפחתו מהעסקה? ואם לא - מדוע? ועוד שאלה חשובה: מיליקובסקי העביר כספים רבים במהלך השנים לנתניהו. למשל 300 אלף דולר למימון הוצאות משפט, או כמו שטען נתניהו - כסף לסיגרים.
צריך לזכור שוועדת ההיתרים כבר חיוותה את דעתה שלא ראוי שמיליקובסקי יממן את הוצאות המשפט של נתניהו, לאור הקשרים העסקיים ביניהם. איך תסתכל על זה עכשיו הפרקליטות?
וזה לא הכל. נתניהו מכר את המניות שלו בנובמבר 2010 במסגרת הסכם מיזוג בין חברת תוספי הפלדה של מילקובסקי, לחברה בורסאית שנסחרת בארה"ב בשם גראפטק. אלא שבן דודו מיליקובסקי המשיך להחזיק בחברת תוספי הפלדה חמש שנים נוספות.
מיליקובסקי החזיק מאז העסקה ועד 2015 ב־11% ממניות חברת גראפטק הציבורית (שאליה התמזגה SeaDrift בסוף 2010). במהלך שנת 2015 נתניהו קידם חתימה על הסכם לרכישת 4 ספינות משמר (חודש מאי) ו־3 צוללות (חודש אוקטובר) מטיסנקרופ, בשווי כולל של כ־1.6 מיליארד יורו.
לפי דו"חות גראפטק אלה היו ימים קשים לספקית תוספי הפלדה. מחזור המכירות עמד על 165 מיליון דולר - צניחה חדה של 45% לעומת 2014. ההפסד הנקי ב־2015 עמד על 23 מיליון דולר. גראפטק, מראים המספרים, היתה זקוקה מאוד לעוד הכנסות.
טיסנקרופ לפי דו"חות גראפטק היתה אחד מתוך ארבעה לקוחות מהותיים שלה. אמנם לא עליה היתה קמה ונופלת החברה, אבל אין להתעלם ממכירות שנתיות פוטנציאליות בהיקף של עשרות מיליוני דולרים, ועוד בחברה שרשמה צניחה חדה במכירות בשנה שלפני. לטיסנקרופ, עם מחזור הכנסות של כ־39 מיליארד יורו, זה אולי כסף קטן. אבל עבור גראפטק שהיא ספקית שלה, זה לא מעט כסף.
קשה להאמין שנתניהו, שהיה בעבר בעל מניות בחברה של מיליקובסקי, יטען שלא ידע על הפוטנציאל הכלכלי לחברה של בן דודו אם טיסנקרופ תמכור לישראל כלי שיט.
באוגוסט 2015 גראפטק נמכרה לקרן השקעות בשם ברוקפילד תמורת 706 מיליון דולר. הצעת הרכש הונחה על שולחנה במאי 2015, בסמוך לחתימה של ישראל על ההסכם לרכישת ספינות המשמר מטיסנקרופ. מועד פקיעת הצעת הרכש הוארך פעמיים עד שבאוגוסט ההצעה התקבלה סופית, ו־גראפטק נמחקה מהמסחר בבורסה של ניו יורק. מיליקובסקי מכר את האחזקות שלו והזיקה נותקה מהחברה. אם הפרקליטות והמשטרה רוצות להגיע לחקר כל האמת סביב עסקת ספינות המשמר, כדאי אולי שיצללו שוב לעסקה הזאת.
החשיפה של ועדת ההיתרים
ההחלטה של גנור לחזור בו מגיעה כחודש אחרי שוועדת ההיתרים הטילה פצצה. במסגרת החלטתה שלא לאפשר לראש הממשלה בנימין נתניהו, לקבל מימון של 600 אלף דולר, בין היתר מבן דודו נתן מיליקובסקי, להוצאותיו המשפטית בתיקים 1000, 2000 ו־4000 - היא חשפה שבמהלך שנת 2009 התקיימו קשרים עסקיים בין נתניהו ובן דודו. מדובר באחזקות שהיו לנתניהו בשותפות ביחד עם מיליקובסקי ובני משפחתו, שהחזיקה בעצמה אחוזים ניכרים מתאגיד תעשייתי העוסק בתוספי פלדה.
עוד הוסיפה הוועדה, שמיליקובסקי הלווה לנתניהו כספים כדי שיוכל לעמוד בחוב מס שהוטל עליו בגין רווחי תאגיד תוספי הפלדה, וההלוואה היתה צריכה להיפרע מחלקו של נתניהו ברווחי התאגיד. "נמצא כי בין השניים יש או לפחות היו גם יחסים עסקיים, מעבר לקרבה משפחתית גרידא", כתבה הוועדה.
המידע הזה מבהיר כי מה שנתניהו חשב שכבר נמצא מאחוריו, אולי עדיין לפניו: חקירה כחשוד בפרשת רכישת הצוללות וכלי השייט מהתאגיד הגרמני טיסנקרופ שידועה כתיק 3000. תיק שחקירתו הסתיימה לפני 4 חודשים, ונתניהו סבר שהוא יצא ממנו בלי שריטה.
מטעם נתניהו נמסר כי "הפעולות הקשורות בעניינו של ראש הממשלה דווחו כדין לרשויות המתאימות, וכך גם כל אחזקותיו. זה מיחזור חומרים שנסרקו במסרקות ברזל על ידי הפרקליטות והיועמ"ש ונמצא שאין בהם כלום".