תיק 3000 נפתח מחדש, בחסות ועדת ההיתרים

זאת, לאחר שהוועדה, שדחתה את בקשתו למימון הגנתו המשפטית בידי מקורבו, ציינה את החזקת המניות בתאגיד משותף עם מיליקובסקי. נתניהו מכר למיליקובסקי את המניות בחברה שהתמזגה עם חברה אחרת, גרפטק, שצצה לפתע כספקית של מיודעתנו מעלילות תיק 3000 - טיסנקרופ.

נתניהו אישר רכישת צוללת שישית מהקונצרן טיסנקרופ, ולפי עדות עמוס גלעד, ראש האגף המדיני‑ביטחוני לשעבר במשרד הביטחון, הוא גם אישר לגרמנים למכור צוללות של טיסנקרופ למצרים. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל אמנם לא חייבת את האישור שלו, אבל כנראה שהיא מחויבת לביטחון ישראל, אולי יותר מנתניהו שאישר את המכירה למצרים, לפחות לפי העדות.

מימין ראש הממשלה בנימין נתניהו ובן דודו השני עו”ד דוד שמרון צילום: עמית שאבי, מיקי נועם אלון

כל העיסה הזאת חוזרת שוב למשרד המשפטים שהודיע כי "הנתונים שהתפרסמו בעקבות בקשת ראש הממשלה למימון הגנתו המשפטית בידי בן דודו מיליקובסקי נלמדים כעת במשרדנו". וצריך לקוות שעקומת הלמידה השתפרה, או שנכונו למשרד שוב עוד כמה חודשים כדי לבחון את הזיקה בין שלושת בני הדודים לקונצרן הגרמני: האם נתניהו הטיב בהחלטותיו עם הקונצרן ובעקיפין עם שניהם, וכמובן האם ידע בכלל על מארג הקשרים המסועף הזה ועל הרווחים שפעולותיו יכולות היו להצמיח לקרוביו.

מושחת או בלתי כשיר

מתיק 3000 במתכונתו הנוכחית נחלץ נתניהו על סעיף הידיעה, וליתר דיוק אי־הידיעה, אותה הגדיר שר הביטחון שלו לשעבר משה יעלון: אם ידע ‑ הוא מושחת, אם לא ידע ‑ הוא לא כשיר.

ועכשיו לא מדובר רק על אי־הידיעה של מעורבות הבן הדוד שמרון, אלא גם על אי־ידיעת מעורבות בן הדוד מיליקובסקי. עד כמה אי־הידיעה הזאת עוד תתרחב? אין לדעת, אבל היא לבטח רלבנטית וחשובה יותר מאי־הידיעה על המסתתר בנכבי הנייד של העומד בראשות רשימת כחול לבן בני גנץ.

היום ידון בג"ץ בעתירת נתניהו נגד החלטת ועדת ההיתרים לדחות את בקשתו למימון הגנתו המשפטית. ברקע הדיון תרחף הבדיקה החדשה לגבי מיליקובסקי – האם מדובר בתרומה של קרוב משפחה או תרומה של איש עסקים שרווחיו קשורים בהחלטת ראש ממשלת ישראל.

מסתבר שהתנועות הכספיות בין השניים נרחבות יותר מ־300 אלף הדולר שנתרמו לאחרונה להגנה המשפטית, מבלי ליידע את מבקר המדינה, את היועץ המשפטי לממשלה או את ועדת ההיתרים.

ועדת ההיתרים מתפוררת

ממעל תרחף גם התפטרותו של יו"ר ועדת ההיתרים, השופט בדימוס עוני חבש. חבש מונה בידי מבקר המדינה יוסף שפירא, שניהם כיהנו בעבר בבית המשפט המחוזי בירושלים. חבש, לפי בכירים במשרד המבקר, "ניתק מגע", מבלי להסביר ולפרט את טיב הלחצים שהופעלו עליו.

היו שקשרו זאת עם מוצאו הערבי, מיעוט שהלגיטימציה שלו הולכת ומכורסמת בישראל, בעיקר מכיוון נתניהו, מפלגתו ואוהדיו. והיו שקשרו את הלחצים לביקורת לגיטימית יותר על סגנונה ויומרתה של הוועדה. בכל מקרה, לא ממש ברור מאיזה כיוון הגיע הלחץ ומה היה אופיו.

הוועדה לא עמדה מעולם בפני החלטות רגישות ודרמטיות מסוג זה. ההחלטה האחרונה שלה היתה קשורה בבקשת שר הבינוי והשיכון יואב גלנט לקבל שני כרטיסים לגמר המונדיאל מרמי אונגר, חבר ויבואן קאיה, מהספונסריות של המונדיאל. אונגר לא מתעניין בכדורגל, אז הוא הציע את הכרטיסים לגלנט ובנו. הפתרון שנמצא הוא שגלנט יתרום את ערך הכרטיסים למטרה חברתית כלשהי וכך יוכל ליהנות מכרטיסי המתנה ולא בחינם.

בפני בג"ץ שלוש אפשרויות: לקבל את עתירת נתניהו, לדחות אותה, או להחזיר לוועדה שתשקול מחדש את החלטתה. למשל אחרי שתיתן לו להישמע בפניה או בתנאים אחרים. הבעיה היא שאין כרגע ועדה. אין יו"ר לוועדה, וספק אם מבקר המדינה יוכל לגייס מישהו שיתנדב לקפוץ לקלחת העכורה הזאת.

בכל מקרה, האפשרות שהרחקת המימון מנתניהו תרחיק ממנו את מרבית סניגוריו, הופכת ממשית יותר ויותר. ייתכן שנתניהו יאלץ לקחת הלוואה בתנאי שוק, או אפילו למכור דירה, רחמנא ליצלן.