סוזוקי ג'ימני: מיניאטורי, מחיר מופרז, ותור של מעריצים

סוזוקי ג'ימני החדש מטפס לסרטבה. 650 מטרים טיפוס מבקעת הירדן. סלעים, בוץ, הרבה דרדרת. שיפועי צד, מלחמה. רק ג'יפ רנגלר יכול לעלות כאן בלי להתרגש. בימי החשמונאים טיפסו לפסגת הסרטבה ברגל, אפילו הקימו שם מצודה שקראו לה אלכסנדריון. פעם פסגת הסרטבה היתה חלק מרשת תקשורת סלולרית: בראש החודש, החשמונאים נהגו להדליק מדורת ענק בהר הזיתים. יושבי סרטבה היו רואים ומדליקים מדורה משלהם. את המדורה של הסרטבה ראו בגרופינא, כוכב הירדן של היום, וגם מדליקים. לפי המיתולוגיה, את המדורה האחרונה ראו בפומבדיתא שבבבל.

סוזוקי ג'ימני הוא רכב שטח זקן מאוד.הג'ימני הראשון הוצג עוד בשנת 1998. המתכון הפשוט שלו כולל שני סרנים חיים, כלומר יש לו הרבה אחיזה בקרקע; הילוך כוח, כלומר הוא יכול לזחול על מכשולים; שלדת סולם, כלומר אפשר להטיח אותו בסלעים בלי להיבהל.

סוזוקי ג’ימני. מקסים למרות חסרונותיו צילום: עמית שעל

כיום בעולם כמעט לא מייצרים רכבים כאלה. מבחינת סוזוקי זה יתרון. עובדה שג'ימני הישן היה דגם רב־מכר. לג'ימני החדש יש רשימת המתנה של יותר מחצי שנה. יש לו גם מחיר רציני: 145 אלף שקל לאוטומטי. הרבה כסף, אך פחות מחצי ממחירו של רכב השטח שהכי דומה לג'ימני מבחינת מבנה — ג'יפ רנגלר.

ג'ימני מטפס לאט מכיוון הבסיס שמתחת לסרטבה. צריך להיכנס מכביש הבקעה, לעלות בפיתולי כביש הנחש ואז לרדת לשטח ליד עמדת שאיבת המים. בדרך עוברים הרבה רועים, כולם מבקשים אוכל. מטיילים עוצרים, מתלהבים. לג'ימני יש בישראל עדת מעריצים ענקית: הם לוקחים אותו ומשדרגים: צמיגים גדולים, הגבהות, פיצוי על תסביך גודל: לננס היפני הקודם היה מנוע בנפח 1.3 ליטרים, לחדש יש מנוע בנפח 1.5 ליטרים. זה עדיין קטן, אך לפחות אין כאן שום דבר שיכול לשבור את המכלולים.

צילום: עמית שעל

ג'ימני סופר קשוח: הוא חובט בסלעים בגחון, מקפץ על השביל, שום דבר לא מזיז לו; מיניאטורה של בריון. בג'ימני החדש סוזוקי עושים הרבה כבוד לסבא של הג'ימני, הסמוראי. יש כאן מסילות גג כמו של סמוראי, פגוש אחורי קשוח כמו של סמוראי, גם לוח השעונים, כולו מחווה לסמוראי, עם ספרות כתומות ושעונים ענקיים וכתומים.

הסיבה שג'ימני כה אהוב היא שהוא אנדרדוג, רכב שיודע באמת לעשות את מה שעושים המתחרים הגדולים, היקרים. הדגם החדש נוח מהדגם הקודם, אך עדיין רחוק מאוד מלהיות מפנק.

צפוף אבל מקסים

לג'יפאים ותיקים יש כלל: מי שלא ירדו מעולם לשטח רוכשים רכבי שטח בגלל שהם אופנתיים. אחרי חצי שנה הם מבינים שהם צפופים, לא נוחים, לא נעימים. ואז הם מוכרים, ואז הג'יפאים האמיתיים קונים. ג'ימני הוא מועמד קלאסי לתהליך הזה. תא הנוסעים צפוף להפליא. בתא המטען אי אפשר להכניס אפילו תיק. המושב האחורי מעט מרווח מזה של הדגם הקודם, אך עדיין זעיר. ההגה אינו מתכוונן ברוחק, כך שמעט קשה למצוא תנוחת נהיגה הולמת. הנהג חי באינטימיות עם הנוסע, ועל נוסעים מאחור אין מה לדבר. המזגן לפעמים לא פועל, כשהמנוע ממש מתאמץ.

צילום: עמית שעל

ועם זאת, ג'ימני מקסים: קודם כל, שטח החלונות ענק, הרבה יותר מן הדגם הקודם. התקרה גבוהה. בין המושבים יש ידית אמיתית לבחירת הילוך כוח, לא כמו בשנים האחרונות של הדגם הקודם, ויש כל מה שצריך לשטח: ידית אחיזה גדולה לפני הנוסע, שעונים ברורים (היינו שמחים לשעון חום ולא למנורה) ואפילו תא לכלים. ציון הבטיחות, אגב, מחורבן. ארגון הבטיחות EURO’NCAP ריסק אותו, הבובות נפגעו קשות. ללקוחות שעומדים בתור לג'ימני חדש זה כנראה לא משנה.

רועה צאן בודד מתקרב. מבקש מצית, מקבל את זה של ערכת הקפה, והולך. הלך הרועה, הלך המצית, הלך הקפה. ג'ימני בנוי כמו רכב שטח קלאסי, יש לו תמיד המון אחיזה בקרקע. יש לו גם בקרת משיכה אגרסיבית, כלומר כשגלגל אחד נמצא באוויר — מצב שבו רכב בדרך כלל נתקע בלי לזוז — ג'ימני מעביר את הכוח לגלגל שצריך, חופר מעט עם הגלגלים, יוצא בלי בעיה. עם זאת, מי שירצה באמת לרדת לשטח יצטרך מיגוני גחון, כי ג'ימני קרוב מדי לקרקע. בעיה נוספת: מידת הצמיגים של הג'ימני נדירה מאוד: 195 מילימטרים רוחב, לא שימושי במיוחד.

קטע אחרון לפני הסרטבה: בוץ למטה, שביל ברוחב שני מטרים. השביל קרס בצד שמאל. בצד ימין דרדרת ותהום. סרטבה ממתינה למעלה. האמר צבאי יתקשה כאן, רחב מדי. ג'ימני זעיר מצטיין כאן. גלגל קדמי ימני נופל לתוך תהום קטנה, גלגל קדמי שמאלי מקבל מכה של כוח, מחלץ את הרכב בקלות; ג'ימני אינו רכב יציב, צריך להיזהר מהתהפכויות, להוריד מעט אוויר, לתת לו לעשות את שלו.

כביש כרע הכרחי

בכביש ג'ימני משנה אופי. אם הדגם הקודם היה רכב שהופך נסיעה לאילת לעינוי, ג'ימני החדש הופך אותה לעינוי נסבל. ב־100 קילומטרים לשעה, המנוע מסתובב ב־3,000 סיבובים גבוהים לדקה. הנסיעה קופצנית, שיכוך המהמורות ממחיש היטב שהמתלים נבנו כדי לעמוד במכות מסלעים, לא במכות ממפגעי כבישי ישראל. זהו רכב שטח, וכביש בדרך אל השטח הוא בבחינת רע הכרחי, זה הכל.

ניוטרל. לחיצה על ידית העברת הכוח, הסטה של הידית למטה. הילוך כוח. נורה כתומה, בלימה אקטיבית מנוטרלת. סוף סוף, ג'ימני הוא הראשון שמגיע לישראל עם מערכות בטיחות אמיתיות, שיודעות לבלום את הרכב, שיודעות להציל חיים. גז חזק, אך לא חזק מדי, כי ג'ימני צריך לאחוז בלי לסחרר גלגל, אך גם להתקדם במידה מספקת שתשגר אותו מעט באוויר ואל עשרת המטרים האחרונים בדרך אל החניון המאולתר שתחת הסרטבה. ג'ימני מזדקר למעלה, לחיצה החלטית נוספת, זמן אוויר. סרטבה.

שורה תחתונה: ג'ימני הוא רכב שטח אמיתי. רשימת ההמתנה שלו משתרכת עד אחרי הקיץ הקרוב. ללקוחות לא אכפת שהמחיר מוגזם מאוד. חלקם לא יירדו כלל לשטח, ויגלו שמדובר ברכב לא נוח במיוחד ולא מאוד שימושי. ואילו חלקם, שכן יירדו לשטח, יגלו שמדובר ברכב שטח אמיתי שקל להתאהב בו למרות חסרונותיו.