מה עומד מאחורי ניסיון ההדחה של הממונה על התקציבים?

אתמול נחשפו כוונותיו של שר האוצר (היוצא והנכנס) משה כחלון לפטר את הממונה על התקציבים שלו, אם באמת יקבל את התפקיד כפי שמסתמן כעת. הכוונה שצצה רגע לאחר הבחירות, צריכה להטריד את כולנו.

לא בהכרח כי הממונה עצמו, שאול מרידור, הוא דמות המפתח המתאימה ביותר לכהן בתפקיד. אמנם ניסיונו וכישוריו של מרידור לגמרי הופכים אותו לדמות מתאימה לתפקיד, כפי שכחלון ואנשיו ציינו לא פעם לקראת המינוי, אבל הסיבות המסתמנות לניסיון ההדחה מטרידות הרבה יותר.

מימין: שר האוצר משה כחלון וראש אגף תקציבים שאול מרידור צילום: עמית שאבי, שאול גולן

מרידור מונה על ידי כחלון עצמו לפני בערך שנה וחצי. מאז השניים לא באמת הספיקו לעבוד הרבה יחד, שכן תקציב 2019 אושר כל כך מוקדם שמרידור לא באמת הספיק להשפיע עליו. המחלוקת האמיתית בין השניים נסובה סביב הגרעון הגבוה שהלך ותפח ב-2018 עד לצניחה מוזרה בסוף השנה בדיוק ליעד- 2.9% (שנבדקת היום על ידי מבקר המדינה).

מאז, ככל שהחודשים חולפים, הפער בין תחזית ההכנסות להכנסות בפועל, והפער בין ההוצאות המותרות להוצאות בפועל רק הולכים וגדלים. כאשר גם באוצר וגם בבנק ישראל ברור כי הסיבה לכך היא המהלכים של כחלון מהשנים האחרונות- הגדלת ההוצאות והקטנת המסים, מבלי שהיה לכך באמת גיבוי ארוך טווח.

ככל שהבחירות הלכו והתקרבו המתח בין אנשי המקצוע במשרד לאנשיו של כחלון הלך וגבר. הגירעון שצפוי, בהתאם להתרעות בנק ישראל והאוצר, לזנק למעל 3.5% בשנה הקרובה, כבר צבע באור שלילי את כל המהלכים של כחלון מהשנים האחרונות. אנשיו של כחלון בחנו את האפשרות לדחות את עדכון תחזית האוצר לשנת 2019, לאחרי הבחירות, מה שכמובן לא הגיוני לאור כך שהשנה כבר החלה. מרידור, התעקש על הפרסום.

על רקע מחלוקת הגרעון (פרסום הנתונים מול הסתרתם) אנשיו של כחלון התרעמו כאשר יו"ר כחול לבן, בני גנץ, ציין בראיון כי ישב עם אנשי אוצר ותקציבים, וכי המצב לא טוב. אחרי מספר איומים בהליכים משמעתיים, הבהיר מרידור כי אגף התקציבים, אגף שממילא נמצא בקשר שוטף עם פוליטיקאים כל הזמן, קיבל פניות רבות מכל הקשת הפוליטית, והעביר מידע, שאינו אסור על פי חוק חופש המידע. מה שמבחינת מנכ"ל המשרד, באב"ד, סגר את הסאגה. במקביל אנשיו של כחלון ראו בתמיכה של אביו של מרידור, השר לשעבר מטעם הליכוד דן מרידור, בגנץ, כעדות לחוסר הלויאליות של הבן.

על הרקע הזה, ללא בסיס משמעתי אמיתי, ומבלי שבאמת אפשר לטעון כי מרידור או האגף תחתיו מקשים על כחלון לקדם את המדיניות הכלכלית שלו, בגבולות החוק, קשה שלא לראות את ניסיון ההדחה הזה (או הניסיון להלך אימים בשלב זה בטרם התחילה הקנדציה השנייה) כניסיון להחלשת שומרי הסף.

הממונה על התקציבים הוא שומר סף לא פחות חשוב מהיועץ המשפטי לממשלה, שכן כל החלטה תקציבית צריכה לעבור דרך האגף בראשו עומד, והוא צריך לוודא שיש לה כיסוי כלכלי. אם זו הסנונית הראשונה המבשרת על הדרך בה ינקוט כחלון (שגם נרמז כי לא יגן עוד על בית המשפט בקדנציה הבאה מאחר וזה לא תרם לו בקלפי), הכלכלה הישראלית היא זו שתשלם את המחיר, לא רק מרידור.