מנדלבליט, שחרר את הברקס

התחלנו ב"אין כלום כי לא היה כלום", והגענו לכך ש"הכלום" הזה שצרוב על דיסקים, ממתין לסנגורי ראש הממשלה שיבואו לקחתו כדי להיערך לשימוע שנקבע ל־10 ביולי. והם לא באים.

הסיבות מגוונות וכולן מובילות לראש הממשלה. ראשית, לא ברור מאין יגיע שכר הטרחה ולעורכי הדין כידוע אסור להגן בחינם, אלא רק על נזקקים. נתניהו עדיין לא מוגדר ככזה. שנית, וגרוע מזה, לא ברור מה יגיע קודם - שכר הטרחה או תוכנית החילוץ החקיקתית שנרקמת בתוך המשא המתן הקואליציוני שגם הוא מגויס לצורכי הדחיינות.

ראש הממשלה יודע לטפל בביטחון ובכלכלה במקביל לחקירותיו, אבל משא ומתן קואליציוני זו כבר משימה שדורשת את כל תשומת לבו. החבילה כולה נועדה לעכב את כתב האישום הכפוף לשימוע - שכר טרחה, מו"מ קואליציוני וחקיקה אפשרית שנדחפת בין היתר בידי השותף המשפטי החדש, בצלאל סמוטריץ'.

מנדלבליט. עד מתי? צילום: אי פי איי

היועץ המשפטי לממשלה שצפוי לקבל בקשות להארכת המועד מסנגורי נתניהו, כמו גם מסנגורים נוספים שיבקשו לעיין בחומרים נוספים, ייכנס למלכוד המוכר לו היטב מהשנים האחרונות - לשתף פעולה עם העיכובים או לסרב להם. ואכן, כל הטיפול של מנדלבליט בתיקי נתניהו מתאפיין בשנים האחרונות בשילוב הזה של גז וברקס במקביל. מצד אחד מסמוסים וחילוצים ומצד שני האצה - כמו המהירות שבה גיבש כתב חשדות בתיק 4000 ופרסומו לפני הבחירות.

אלא שכעת שעת המבחן הגדולה בפתח. למנדלבליט יש סיבות טובות לעכב ולדחות, לשתף פעולה עם המאמצים הפוליטיים לכונן ממשלה בראשות ראש ממשלה ששלושה כתבי אישום מרחפים מעל ראשו.

אבל יש למדלבליט גם הזדמנות להשמיע קול נורמטיבי צלול וכפול - גם כזה שמסתייג מחקיקה פרסונלית שנתפרת למידותיו של נתניהו וגם שמתנגד לדחיית גלגול השימוע לאין קץ. הוא בהחלט יכול להיעתר לדחייה קצרה, בכל זאת צלחנו חג ומועד, אבל שיכריז על מועד אחרון שאין אחריו - נניח עד סוף יולי.

אם כל הדחיינות נועדה רק כדי שלא לפזר חומרי חקירה מביכים בתקשורת, על כך יש תשובה פשוטה. אם מה שפורסם עד כה בהקשר זה - בהדלפות, בכתב החשדות שפורסם - הביא לנתניהו 35 מנדטים, אז כנראה שלמבוכה ולבושה אין מספיק תומכים בציבור הישראלי.