הנזק הכלכלי בהסכמים הקואליציוניים עם החרדים עלול להיות בלתי הפיך

ארבע השנים האחרונות, שבהן זרמו נהרות של כספים לישיבות ולמוסדות חינוך ללא ליבה, גרמו נזק אדיר לכלכלה הישראלית ולעתידה. המשא ומתן הקואליציוני המתנהל כעת יכול לחולל נזקים קשים יותר, אולי בלתי הפיכים, אם יוליד עוד ארבע שנים כאלה, רק עם תקציבים גדולים יותר למוסדות החרדים.

בהסכם הקואליציוני הקודם הושג ההסדר השערורייתי הבא: המדינה תממן כל אברך כולל בהיקף של כ־760 שקל בחודש, בלי קשר למספר התלמידים. ההשלכות של ההסכם הזה קשות במיוחד: בין היתר, החלה ירידה במספר הגברים החרדים העובדים, ונבלמה העלייה במספר הסטודנטים החרדים. עכשיו המפלגות החרדית דורשות שעדכון התקציב לפי מספר התלמידים יתבצע באופן אוטומטי, כדי שלא יצטרכו להיאבק עליו כל שנה מחדש, ובכך ינציחו את המנגנון ההרסני הזה, שמשאיר המונים מחוץ למעגל התעסוקה.

ככל הידוע, ההנהגה החרדית מקדישה במשא ומתן מאמץ גדול במיוחד להקמת ערים ושכונות במחירים מוזלים לצעירים חרדים. אם יתברר שמדובר בהטבות ייחודיות לסקטור, יהיה צריך להיאבק בהן בשל שתי סיבות עיקריות. אחת, כמובן, היא האפליה לעומת צעירים שאינם חרדים, כאלה שברובם אף שירתו בצבא. השנייה היא שהטבות דיור לתלמידי ישיבות הופכות לתקציב סמוי לאברכים, תקציב שמאפשר להם לא לצאת לעבודה.

תלמידים חרדים. ארכיון צילום: שאול גולן

עדיין לא ידוע כמה כסף יתווסף לחינוך החרדי ללא לימודי ליבה, אבל הניסיון מלמד שיהיה מדובר בסכומים משמעותיים, הגדולים עוד יותר מהתוספות שכבר ניתנו בקדנציה היוצאת. את הנזק בעידוד החינוך, שמונע או מקשה מאוד על ילדים להשתלב בכלכלה המודרנית, קשה לאמוד. התוצאה הבלתי נמנעת תהיה עלייה בנטל המסים על האוכלוסייה העובדת וירידה ברמת החיים הממוצעת של תושבי ישראל. לממשלה, שכל כך גאה בהייטק הישראלי, כדאי רק לזכור שכמעט כל עובד הייטק שיתעייף מלממן את הישיבות יכול להגר למדינה אחרת.

המאבק נגד פסקת ההתגברות וחוק החסינות תופס כיום את קדמת הבמה, ובצדק, אבל קיים חשש שבצל המאבק הזה יוברחו מהאורווה הרבה מאוד סוסים תקציביים. אלה יאפשרו לגדל פה עוד דורות ללא כל כישורים להשתלבות בחברה ובשוק עבודה מודרניים. וזה יהיה אחד הדברים הכי אנטי־לאומיים ואנטי־ציוניים שממשלה לאומית כביכול וימנית כביכול יכולה לעשות.