התפקיד הכפול של האקדמיה ושל הסטודנטים
מוסד אקדמי שמוותר על הערך המוסף שבו - לעולם לא יוליד את הסטארט-אפ המבריק הבא; על כן על האקדמיה למצוא את הדרך לחבר את הסטודנטים לעולם המשתנה ולהיות רלוונטית - אך לא להרפות מתפקידה המסורתי, וללמד תלמידים לחשוב על רעיונות ולטפח יצירתיות, להפוך אותם בעלי ידע
ככל ששוק התעסוקה משתנה ומאפייני העובד בעולם התעסוקה החדש משתנים, כך גוברים הלחצים על האקדמיה - שאחד מתפקידיה המרכזיים הוא הכשרת הון אנושי. בשנים האחרונות, מערכת ההשכלה הגבוהה נבחנת בזכוכית מגדלת והרלוונטיות שלה לחיים, ובעיקר ליום שאחרי סיום התואר, עומדת בסימן שאלה הולך וגדל
- ההשקעה במחקר זינקה כמעט פי 3 - ל־1.2 מיליארד שקל
- "תואר אקדמי? מה ייצא לי מזה?" האתגר של מוסדות ההשכלה הגבוהה
- סקר: מערכת ההשכלה הגבוהה לא מכינה כראוי לשוק התעסוקה
שאלת השאלות היא האם האקדמיה, אותה "גברת זקנה" בת כאלף שנה עדיין רלוונטית? מעבר לשאלה הרחבה מהו קריטריון הרלוונטיות שעל פיו נשפטת האקדמיה, נתייחס לשאלה הספציפית, האם היא מקנה לסטודנטים הבאים בכתליה את הכלים הנדרשים כדי להתמודד עם המציאות המשתנה שממתינה להם מחוץ לכותלי המוסד האקדמי? והאם "חשבון עלות-תועלת" של הסטודנט מצליח להצדיק את שכר הלימוד, העבודה הקשה והשנים הארוכות שהושקעו בלימודים?
אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק
סקר שנערך לאחרונה העלה כי כמחצית מהציבור בארצות הברית סבור כי תואר אקדמי אינו רלוונטי בעוד כשמונים אחוז מהמעסיקים סבורים שתואר אקדמי הוא חיוני.
אכן, שכר הלימוד הגבוה בארה"ב נמצא בנקודה מוצא אחרת מאשר בישראל בעת בחינת "חשבון עלות-תועלת", אולם, הגיל הממוצע של הסטודנטים לתואר ראשון בישראל גבוה יותר מארצות הברית, ושאלת הרלוונטיות של הלימודים האקדמיים הולכת ומתעוררת גם כאן.
האקדמיה, בתגובה, מנסה לתפוס את כל הכדורים שמושלכים לעברה ולספק את כל הדרישות: פתיחת תוכניות לימודים קצרות יותר, מעשיות ולעיתים גם קלות יותר, עם חיבור עמוק לעולם שבחוץ ולתעשייה - כל מה שיעזור לשמור על הרלוונטיות למועמדים ועל מספרי הסטודנטים בשוק תחרותי שלא גדל.
על אף הצורך בגמישות ובבקרה עצמית מצד המוסדות האקדמיים - ואכן מגיע קרדיט למוסדות אקדמיים רבים שמשכילים להתאים את עצמם לצרכים החדשים – גם "הצד השני" צריך ללכת כברת דרך כלשהי. כאשר הדרישות כולן מועלות בפני האקדמיה, יש ראשית לזכור שסטודנטים אינם לקוחות ושהכלל "הלקוח תמיד צודק" אינו תקף כאן.
יצירתיות היא מילת המפתח
קיים כביכול מתח בין רצונם של המוסדות להקפיד על הרמה האקדמית, לבין הצורך של הסטודנטים בהכשרה מעשית. אך למעשה, אין כאן כל סתירה. ההיפך הוא הנכון: מוסד אקדמי שמתנהל כמכון להכשרה מקצועית אינו הופך את הסטודנטים למתאימים יותר לשוק התעסוקה. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להעניק לסטודנטים יכולת חשיבה יצירתית, שאר רוח ורוחב אופקים. תכונות אלה יסייעו לסטודנטים אחרי הלימודים הרבה יותר ממה שהם מסוגלים להעלות על דעתם.
עם זאת, מטרת האקדמיה היא לייצר אינטלקטואלים, לא רק בעלי מקצוע. הקניית כישורים רכים, גם בדיסציפלינות מדויקות וריאליות, חיונית בעבודה עם בני אדם, ביכולת לפתור בעיות ובחשיבה על רעיונות חדשים ומקוריים. מוסד אקדמי שמוותר על הערך המוסף שבו לעולם לא יוליד את הסטארט-אפ המבריק הבא. בלי יצירתיות ופתיחות, ווייז ומובילאיי לא היו באים לעולם.
לעובדה זו משמעות פרקטית כפולה: גם במקצועות שאינם נתפסים כהומאניים, על האקדמיה להעביר לא רק ידע עיוני וטכני ברמה גבוהה, אלא גם לטפח סקרנות, יצירתיות, פתיחות מחשבתית, יכולת חשיבה מופשטת והתבטאות עשירה בכתב ובעל-פה. ובהתאם, הסטודנטים רק ירוויחו אם יאמצו זאת בשתי ידיים ויפנימו את ערכן העצום של כל היכולות הללו עבורם – בראש ובראשונה כבני אדם חושבים ויוצרים, אך גם במסלול המקצועי שהם מבקשים לפלס לעצמם.
גם אם הכשרה מקצועית נקודתית עשויה לסייע לסטודנט למצוא תעסוקה בטווח המיידי, רוחב אופקים, יצירתיות ותקשורתיות יסייעו לו להמציא את עצמו מחדש בתעשייה שמשתנה בקצב מהיר. כבר לא מדובר בהבדל בין להעניק לאדם דגים או לתת לו חכה – זהו ההבדל בין לתת לאדם חכה, לבין היכולת ללמד אותו לחשוב מה יעשה ביום שבו לא ישארו עוד דגים בנהר.
בשל כך, תפקידה של האקדמיה בתקופה מאתגרת זו הוא תפקיד כפול: מצד אחד, עליה לדעת להשתנות – להתאים את עצמה לעולם משתנה, כפי שעשתה מאז ומעולם, ולשמור על עצמה אטרקטיבית ואיכותית; ומצד שני, על האקדמיה לדעת לשנות את הלך הרוח התכליתי מדי, ולגרום למועמדים ללימודים אקדמיים ולסטודנטים שכבר לומדים להבין שיצמח להם רק טוב מחוויית למידה אקדמית מקיפה, מעמיקה, ומעשירה. אם נדע למצוא את שביל הזהב, כולם ייצאו מכך נשכרים: הסטודנטים, המוסדות האקדמיים,התעשייה והחברה.
פרופ' עמי מויאל הוא נשיא אפקה - המכללה האקדמית להנדסה בתל-אביב
