המאמץ לביטול השוחד: מרגולציה ועד למודעות

תקדים הסיקור החיובי משלב גם את התקדים וגם את הסיקור: האם, טוענים הסנגורים, ראוי להאשים לראשונה בתולדות המשפט הישראלי והעולמי ראש ממשלה בקבלת סיקור חיובי, כאשר בפועל אתר וואלה אפילו תיעב את נתניהו. לפי פרסום של גיא פלג, הציגו הסנגורים חוות דעת של מומחים אמריקאים, ביניהם פרופ' אלן דרשוביץ, שטענה כי בחינת הטיות סיקור לפוליטיקאים בכלים פליליים היא סכנה לדמוקרטיה. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט סירב לשמוע את המומחים. את חוות הדעת הוא יכול לקרוא לבד, וממילא המומחיות הקובעת היא של המשפט הישראלי ולא האמריקאי.

ואכן, הפרקליטות עורכת בימים אלה פיילוט על התקדים הזה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם מואשם ראש עיריית אשקלון איתמר שמעוני בקבלת סיקור חיובי כשוחד. בין השאר, נכתב בסיכומי הפרקליטות: "סעיפים 293-294 לחוק העונשין מפרטים בהרחבה את דרכי השוחד הכוללים 'טובת הנאה אחרת'. הווה אומר, כי בגדר שוחד לא ייכלל רק כסף ודבר שווה כסף. מטרת העל של נבחרי הציבור אינה התעשרות, אלא היבחרות לכהונה ציבורית. על כן, אם נבחן מתת הניתנת לנבחר ציבור בדרך של שינוי אופן סיקורו בכלי התקשורת, ניווכח כי דווקא טובת הנאה שעשויה להשפיע על פוטנציאל ההיבחרות שלו עשויה להיות מהותית עבורו הרבה יותר ממתת גשמית." אם סעיף השוחד יישאר על כנו אחרי השימוע, סביר שנקבל 'העתק-הדבק' של הפסקה הזו בכתב האישום נגד נתניהו.

הסיקור שהפך את שרה ל"יותר בלונדינית"

ומהתקדים לסיקור עצמו. ראיות שהוצגו בשימוע היו כתבות בוואלה ועדויות של אנשי וואלה, שמכחישות את החלק ה"חיובי" בסיקור החיובי. נטען שרק כ־10% מהבקשות של אנשי נתניהו נענו; שבדברים החשובים באמת האתר לא התקפל; שלכל היותר פינקו את רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו כדי שתצא "יותר בלונדינית מתמיד". ככלל, הציגו הסנגורים התבטאויות קשות של אנשי וואלה נגד נתניהו, בעיקר של העורך הראשי אבי אלקלעי, שנהג להצמיד לנתניהו שלל כינויי ודימויי גנאי שנעו מעולם בעלי החיים ועד לנקלים בעריצי תבל.

בסיפור הרגולטורי מתרכז השימוע בשתי טענות עיקריות. ראשית, בסוג של 'הפרד ומשול' במשרד התקשורת: לצד מדיניות משרד התקשורת שהתנתה את מיזוג בזק-yes ברפורמת השוק הסיטונאי, היו גם בכירים שהסתייגו מהתנאי הזה כלא לגיטימי, ואף לא חוקי. וזו שאלה חשובה: אם התנאי, שאלוביץ' אף עתר נגדו לבג"ץ, אכן לא חוקי, נחלשת טענת ה"הטבה" ועמה טענת השוחד, ואז ייטה התיק להפרת אמונים בגלל ניגוד העניינים של נתניהו בטיפול בענייני אלוביץ'. שנית, לעניין המהירות שבה פעל והפעיל נתניהו לטובת אלוביץ' – הסנגורים הציגו כמה עסקאות שהיטיבו עם הוט ואושרו במהירות דומה.

חלק חשוב בשימוע הוקדש למודעות הפלילית של נתניהו לעסקת השוחד. בהעדר הקלטה, מסמך או 'אקדח מעשן' אחר, מסיקים את המודעות משני מקורות עיקריים – הנסיבות ועדי המדינה. הנסיבות נולדו במפגש האינטרסים הברורים: בכמיהה האובססיבית של נתניהו לסיקור חיובי, שאינה זקוקה להוכחה, שפגשה את הצורך הדחוף של אלוביץ' במזומנים כדי לפרוע את חובותיו לבנקים, שגם הוא אינו זקוק להוכחה. בחסות המפגש הזה, מציגה הפרקליטות שורת אירועים שנועדו לגשר משפטית בין העדר ה'אקדח המעשן' לבין מודעות נתניהו. בשנות השמונים זוכו אנשי ציבור רבים שהוכיחו העדר מודעות פלילית. ביניהם יעקב נאמן, אביגדור קהלני, רפאל איתן, יעקב גנות, שמחה דיניץ ומאיר שטרית. אפילו אהוד אולמרט זוכה מעבירת דיווח כוזב למבקר המדינה. עו"ד אביגדור פלדמן כתב אז על המודעות הנעדרת הזו: "תודעתם של אנשי ציבור מחוררת כמו גבינה שוויצרית, הזרם הפנימי והמתוק של המחשבה נכנס ויוצא בחורים כעכבר חסר מנוחה. ככה אי אפשר לעבור עבירות".

אלוביץ' ונתניהו צילום: אוראל כהן, אלעד גרשגורן

 

סחיטת לימון חוסר המודעות

לימים החליפו בתי המשפט דיסקט והגנת העדר המודעות איבדה מכוחה. נתניהו עדיין מצליח לסחוט את הלימון הזה: הוא לא היה מודע להתעמרות רעייתו בעובדי המעון, לא היה מודע לפרשת הצוללות, בתיק 1000, הוא לא היה מודע לקו אספקת השמפניות שייסדה רעייתו. ובתיק הנוכחי הוא לא מודע לכך שמקורביו התנחלו בוורידים של בכירי וואלה.

אביחי מנדלבליט צילום: איי אף פי

מקור נוסף להוכחת מודעות נתניהו הם עדי המדינה. הסנגורים בטוחים שעלה בידם לכתוש את אמינותו של ניר חפץ ולהחליש את שלמה פילבר. לשיטתם, פילבר, שהיה מנכ"ל משרד התקשורת, מסבך את נתניהו בעיקר כמי שדחף לסייע לאלוביץ' ופחות לעניין אי־חוקיות הרגולציה. "אם תלכו על זה, תפסידו", אמר לחוקריו. המשמעות, שוב, היא החלשת השוחד 'לטובת' הפרת האמונים.

בגזרת המודעות מצויות גם הודעות הווטסאפ שנקצרו מהנייד של מנכ"ל וואלה אילן ישועה שבהן נוזף בו אלוביץ' על כפיות טובה – נתניהו מתאמץ למעננו, ואנחנו לא מסוגלים לגמול לו. סנגורי נתניהו משיבים שזה עניינו של אלוביץ', לא של הלקוח שלהם. ובכל מקרה, ההודעות האלה מחזקות את הטענה שסיקור חיובי לא ממש היה כאן. כשנתניהו רצה סיקור חיובי, הכתובת הטבעית היתה "ישראל היום", ולא וואלה שנתניהו לא באמת ספר אותו ככלי תקשורת חשוב בעיצוב סדר היום.

הדלפות נקודתיות מהתכנסות רבת משתתפים כמו השימוע לא מאפשרות זיהוי מיטבי של כיוון הרוח. במיוחד כשכל צד דבק באופן טבעי בעמדתו. מצד אחד נשמעו מחמאות רבות לניתוחי הסנגורים, ומצד שני, דווח שלא יידרשו בעקבותיהם השלמות חקירה. את עמדת מנדלבליט, האיש ש"אצלו נעצר האוטובוס" קשה לנבא, אפילו לנוכח אחד הדיווחים שהוא רשם במחברתו הערות במהלך טיעוני הסנגורים.

אבל, השאלה היא האם לנגד עיני היועץ יעמדו גם שיקולים שאינם משפטיים נטו. אם סעיף השוחד ייפול, נקבל כתבי אישום ללא העבירה החמורה היחידה שנותרה לאחר שהיועץ כבר נסוג, בניגוד לעמדת הפרקליטות, מסעיפי השוחד בתיקי 1000 ו־2000. אם יואשם ראש הממשלה בסעיפי הפרת אמונים בלבד, תספוג התביעה הכללית מטחי חוסר אמון על ששיגעה את המדינה ארבע שנים על חקירות ואישומים שהסתיימו בעבירות מינוריות, ועל כך שבכירי הפרקליטות והייעוץ המשפטי קרסו בשימוע לאחר שכבר סיערו מוחותיהם בצוותי האיפכא מסתברא והדיונים האינסופיים. אבל, יהיו גם קולות שישבחו את ה'לב הפתוח והנפש החפצה'. מעניין מה תכתוב אז פרופ' רות גביזון על הצדק שמקבל ראש הממשלה.