מרידור וחזקיהו תלויים זה בזה

המשקעים שנחשפו אתמול ב"כלכליסט" בין החשב הכללי באוצר רוני חזקיהו לראש אגף תקציבים שאול מרידור אינם חדשים. החשב רואה באגף המעכב העיקרי במימוש חזונו לבנות תשתיות פיזיות בהיקף של עשרות מיליארדים. מנגד, באגף חשים שחזקיהו לא שמר על הקופה וסייע בכך ליצירת הגירעון העצום - שכעת אין דרך לטפל בו.

גם בלי האירועים האלה, המתחים בין אגף התקציבים לבין החשב הכללי מובנים לתוך התפקיד. במצב של תקציב ההמשכי, הם רק מתגברים. תקציב המשכי אינו אירוע חריג, לבטח עבור מדינה שהזמן הממוצע לקיום בחירות בה הוא 2.9 שנים בממוצע - וזה עוד לפני נתוני 2019.

מימין ראש אגף תקציבים שאול מרידור וראש אגף החשב הכללי חשכ”ל רוני חזקיהו צילומים: עמית שאבי, עמית שעל

גל הרשקוביץ, הממונה על התקציבים לשעבר, לא היה "כוס התה" של מיכל עבאדי־בויאנג'ו, החשבת הכללית לשעבר. בכל זאת, הם ידעו להסכים ולנהל תקציב המשכי לאורך שבעה חודשים. גם היחסים בין עבאדי־בויאנג'ו לאמיר לוי, שהחליף את הרשקוביץ, לא היו מושלמים. גם הם ידעו לנהל יחד תקציב המשכי לתקופה הארוכה ביותר בתולדות המדינה: 11 חודשים.

אמנם, הסיטואציה הנוכחית שונה. ישראל מתמודדת עם המשבר הפוליטי הגדול בתולדותיה. דווקא בתקופות שבהן אין מנהיגות ואין ודאות, הפקידות באוצר הידועה במקצועיותה, ידעה להוביל את המשק - בשקט - לחוף מבטחים.

בימים כתיקונם, שר האוצר היה סוגר את האירוע הרחק מאור הזרקורים. אך משה כחלון נכשל. ראש הממשלה, שפעם זכה לכינוי "מר כלכלה" ונחשב לאחד משרי האוצר הטובים בתולדות ישראל, עסוק בהישרדות. במצב עניינים כזה, כל העיניים נשואות לחזקיהו ומרידור. לכן שניהם חייבים להיכנס מתחת לאלונקה. תפקידם הוא לפזר את הערפל הכבד שנפל על כלכלת ישראל, לתרום קורטוב של יציבות שכל כך חסרה ולנסות להחזיר את הוודאות שנעלמה לגמרי ממחוזותינו. אם ייכשלו, הכישלון יהיה של שניהם, אך בעיקר של המשק ושל אזרחי ישראל. אם יצליחו, זה יקרה רק בעבודה משותפת.