יש מינוס? אז נגדיל את המסגרת: מופע האימים הכלכלי של נתניהו וכחלון

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון החליטו אתמול (א') להמשיך ולהתעלם באופן גורף מהנתונים, האזהרות וההתרעות החמורות של פקידי האוצר ובנק ישראל – שני הגופים הכלכליים המקצועיים – ואף לזלזל בהם. בהתאם למסורת שהתפתחה בשנים האחרונות הם המשיכו להרעיף שבחים – רובם מנותקים מהמציאות – על ההישגים של כלכלת ישראל ועל העובדה (השקרית) שמעולם מצב המשק הישראלי לא היה טוב יותר. הביקורת היחידה שנשמעה מפיו של כחלון לא היתה קשורה לעלייה בגירעון, בחוב ובירידה המתמשכת בתחזית הצמיחה של ישראל, אלא הופנתה לתקשורת הכלכלית שממשיכה לטענתו להסתיר את המציאות מאזרחי המדינה.

מימין: בנימין נתניהו ומשה כחלון אתמול בישיבת הממשלה צילום: אלכס קולומויסקי

בישיבת הממשלה שנערכה אתמול, שבה הציגו פקידי האוצר את נתוני הגירעון הממשלתי הצפוי ל־2020 (חריגה גסה של 30 מיליארד שקל מהתקרה המותרת) הגו נתניהו וכחלון סטארט־אפ חדש־ישן לטיפול בגירעון: הגדלת התקרה. מבלי למצמץ, נתניהו הכריז כי הגירעון קטן ב־12 מיליארד שקל מנבואות הזעם של הפקידים.

איך? הוא הקפיץ את תקרת הגירעון מ־2.5% תמ"ג כפי שנקבע במתווה הרב־שנתי על ידי נתניהו וכחלון רק לפני שנתיים והוא יעמוד על 3.3% תמ"ג. ככה פותרים מינוס: מגדילים את המסגרת. זו ממשלה שבורחת מבשורה, מתחמקת, בדיוק כמו ילד שמסתיר בידו את עיניו כי הוא סבור שכך איש לא יבחין בו. גם הפעם חזר נתניהו על המנטרה ש"לא נעלה מסים. בשום פנים ואופן". אז מי ישלם? כנראה שילדינו, ובריבית דריבית. וחשוב לדעת: גם השרים אמיר אוחנה, מירי רגב, אלי כהן וזאב אלקין, מסכימים עם הפתרון המהפכני.

התרגיל הזה כבר עבד פעם אחת

לא פלא שנתניהו וכחלון העלו את המופע הזה, הפיצו את אי הדיוקים הללו וגלגלו את תפוח האדמה הלוהט הלאה. מדובר בשר אוצר שנמצא רגע לפני הכרזה רשמית על "נטילת פסק זמן (בשנית) מהחיים הפוליטיים (האם זו שוב אזעקת שווא כדי שהתקשורת הכלכלית תעזוב אותו?); ובראש ממשלה עם שלושה כתבי אישום חמורים שלא מצליח להרכיב ממשלה זה שנה, מסית נגד המשטרה, הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה ועכשיו גם נגד היועץ המשפטי של הכנסת (בקרוב כנראה גם נגד השופטים אם יישפט בכלל). וכעת גם מבקש חסינות. אין בעצם חשיבות להצעתם, שמטבע הדברים לא התקבלה על ידי פקידי האוצר ולא על ידי נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון – שיישארו בתפקידם גם אחרי שהממשלה הזמנית תתפזר. נתניהו וכחלון בעיצומו של קמפיין בחירות והנייר סובל הכל: אי הדיוקים בימים האחרונים מאז התפרסמו נתוני הגירעון הרשמיים (3.7% תמ"ג לעומת תקרה של 2.9% תמ"ג – חריגה של 12 מיליארד שקל) רשמו שיאים חדשים.

אך יש בכל זאת חשיבות להצעותיו של נתניהו ושאר שרי הליכוד: המרצע יצא מהשק. זו הסיבה שלא כחלון, לא נתניהו ולא להקת המעודדות של ראש הממשלה, לא היו טרודים בעניין ה"שולי" הזה – הם מעולם לא חשבו להתמודד עימו. רק לדחות אותו לשנים הבאות. שמישהו אחר כבר יתמודד. השיטה הזו כבר עבדה לנתניהו. כך זה היה עם יאיר לפיד שנאלץ לקבל ירושה בדמות גירעון של 40 מיליארד שקל עת קיבל את תיק האוצר. לפיד, שמפאת אחריות ממשלתית או חוסר הבנה פוליטי, הטיל על הציבור גזירות, בצורה של העלאת מסים וקיצוצים בתקציב, אחרי שספג הורדת דירוג על לא עוול בכפו - התרסק בבחירות שלאחר מכן. נתניהו, מוותיקי הפוליטיקאים, הבין שאם זה עבד פעם אחת, זה יכול לעבוד פעמיים וגם שלוש.

ראש אגף תקציבים שאול מרידור צילום: עמית שעל

התחזית המבהילה שבפתח

ובכל זאת הציבור זכאי לדעת על רקע איזו תפאורה התרחש מופע האימים של כחלון ונתניהו. רק בימים האחרונים שלושה גופים – משרד האוצר, בנק ישראל ושירות התעסוקה – שרטטו תמונה מבהילה למדי של המציאות המאקרו־כלכלית הישראלית העכשווית. בנק ישראל הוריד את תחזית הצמיחה של ישראל זו הפעם השלישית ברציפות לשנת 2020 לרמה של 2.9% בלבד, השיעור הנמוך שנרשם מאז 2012. יתרה מזו, השיעור הזה מכליל את התרומה החד־פעמית של התחלת זרימת הגז ממאגר לווייתן כך שללא הגז, מדובר על צמיחה של 2.6% בלבד, המשקפת צמיחה לנפש של 0.6%–0.7%. הגז הוא אירוע חד־פעמי שלא ממש תורם לתעסוקה לכלל המשק וחלק גדול ממנו מיועד ליצוא. כך שאין מדובר בגורם שיבטיח צמיחה ארוכת טווח, ברת קיימא ומכלילה. ולכן, גם אם לא מוציאים אותו מהמשוואה, כדאי להתייחס אליו בערבון מוגבל.

התחזיות של בנק ישראל מצביעות על נסיגה של הצריכה הפרטית ומטריד יותר: של ההשקעות במשק שלפי נתוני הלמ"ס קפאו בשנת 2019 ולראשונה זה שנים לא צמחו. לצד העצירה בצמיחה, בצריכה הפרטית ובהשקעות במשק, הגירעון זינק למימדים שמאיימים לפגוע בדירוג האשראי של ישראל, תוך הזנקה של החוב הממשלתי שצפוי לפי תחזיות של ה־OECD להעמיק בשנים הקרובות. ואם לא די בכך, שירות התעסוקה פרסם את הנתונים השנתיים ל־2019 שמגלים: תביעות דמי אבטלה עלו בשנה שעברה אחרי שנים רבות של ירידה מתמשכת. אין מדובר בסקר, אלא באזרחים שמצביעים ברגליים ומבקשים סיוע ממשלתי. המגמה מטרידה במיוחד כאשר מדובר באזרחים מבוגרים ובאקדמאים. אם לא די בכך, הסיכוי למצוא עבודה – מדד חדש שפיתח השירות – ירד ב־4%.

חשוב להבהיר: אין מיתון ואין משבר. גם אין כאן מגמות חדשות של ממש אלא הידרדרות במציאות המאקרו־כלכלית שהכרנו. זה שנה וחצי לפחות כלל הגופים הכלכליים המקצועיים מתריעים מפני שינוי מגמה, ומדגישים כי מחזור העסקים של ישראל – כמו של שאר העולם – נמצא הרחק מנקודת השיא. אלא שנתניהו וכחלון היו עסוקים בעיקר בהכחשה והתעלמות מהמציאות הכלכלית החדשה שמתגבשת מולנו זו תקופה ארוכה בגלל קמפיין הבחירות הבלתי נגמר. וגם העובדה הזו כמו יתר הנתונים, אמנם כבר מוכרת לנו – אבל הולכת ומידרדרת.