החרדים לא רודפים רק כסף

שר הביטחון נפתלי בנט ידע לספר לפעילי מפלגתו בגבעת שמואל שהמפלגות החרדיות הן שותפות נוחות יותר מהדתיים לאומיים כי אצלן זה הכל כסף.

לדבריו, "איתם זה נורא קל. החרדים אומרים: תביא את הכסף, אתה רוצה מדינה פלסטינית? תעשה מדינה פלסטינית. אתה רוצה מהלך כלכלי? מלחמת לבנון השנייה? הם אומרים תביא לי את הכסף".

צילום: שאול גולן

בפועל, בימי בנט, ממשרד החינוך הוזרמו סכומי עתק לבתי ספר וישיבות דתיים־לאומיים וגם למטרות הדתה. כך ש"תביא את הכסף" זה בהחלט מושג שגם הוא מבין.

מעל הכל, דבריו מבטאים חוסר הבנה או התעלמות מכך שהכסף בעיני המפלגות החרדיות הוא מעל לכל אמצעי לשימור והרחבה של חברת הלומדים החרדית.

הכסף מממן את המערכת שבה מקפידים שהבנים לא ירכשו כישורים להשתלב בשוק העבודה ומעודדים את המבוגרים ללכת למסלול של ישיבה וקצבאות ולא למסלול של עבודה ופרנסה. דבריו מתעלמים מהנזקים של עשרות מיליארדי שקלים שצפויים לתמ"ג בעשורים הקרובים אם חברת הלומדים לא תאפשר לבניה לצאת לעבודה.

בנט עצמו הוכיח במעשים את קוצר הראות שלו. בתקופתו גדל תקציב הישיבות ל־1.2 מיליארד שקל לשנה, ומספר תלמידי הישיבות הגיע לשיא כל הזמנים של 123 אלף תלמידים. הוא גם נכנע ללחצי חברי הכנסת החרדים למעט בהקמת בתי ספר ממלכתיים חרדיים שילמדו ליבה. שהרי יותר משהפוליטיקאים החרדים רוצים כסף, הם רוצים לוודא שלבוחרים שלהם לא יהיה כסף.

אבל מי שמגלים רדידות ערכית הם דווקא בנט ושותפיו. הם אלה שמאפשרים לחלק הולך וגדל של מערכת החינוך להכין את התלמידים לחיי עוני ודלות של העולם השלישי בטענה שזה רק כסף.

הממשלה הבאה תצטרך להפקיד את תיק החינוך בידי אדם אחראי יותר מבנט. והוא יידרש לא רק להחזיר את תקציב הישיבות לממדים סבירים יותר, אלא גם לעודד כל קבוצת הורים שרוצה בכך לפתוח בית ספר עם תוכנית ליבה.