"אם עד מאי לא יהיה שינוי בקורונה, גם ענף הרכב ייפגע קשה"

"במשברים לאומיים קודמים מכירות החלפים והמוסכים החזיקו אותנו בתקופה שלא מכרנו מכוניות ואפשרה לנו לשמור על רוב העובדים, אני מעריך שזה מה שיקרה גם בקורונה", כך לדברי צבי נטע, בראיון ל"כלכליסט".

ראיון טלפוני, כי את הטיפול בהשפעות משבר הקורונה על החברה שלו, מכשירי תנועה, יבואנית מכוניות סוזוקי ומשאיות מאן, הוא מנהל מביתו בהרצליה פיתוח. נטע שוהה בו בבידוד מאז חזר לפני כעשרה ימים מביקור בשוויץ, שנועד במקור לפגישות וסיור בתערוכת המכוניות בז'נבה, והפך לחופשת סקי לאחר שהתערוכה בוטלה 3 ימים לפני פתיחה לאחר שממשלת שוויץ החליטה לאסור קיום אירועים המוניים בניסיון לעצור את התפשטות המגיפה.

צבי נטע, הבעלים של מכשירי תנועה ,יבואנית מכוניות סוזוקי ומשאיות מאן צילום: צביקה טישלר

נטע (70) הוא מוותיקי רחוב המסגר, הרחוב התל־אביבי שהפך לסמל של ענף הרכב בזכות אולמות התצוגה לרכב חדש שהוקמו בו ומסביבו, וחלקם פעילים עד היום. אביו יוסף (ג'ו) בוקסנבאום הקים ב־1966 את מפעל קרייזלר ופורד בנצרת עילית שנסגר לפני שנתיים, כך שהוא מלווה את העליות והירידות בענף הרכב כבר שנים ארוכות.

"להפתעתי אני עובד הרבה יותר ביעילות, כל מיני פגישות פחות חשובות בוטלו, יש לי זמן לקרוא את ה־160 המיילים שאני מקבל בממוצע ביום בנוחות, ועם המנהלים בחברה אני בקשר בקבוצת הווטסאפ המשותפת ובשיחות ווידיאו. כל יום יש הוראות אחרות מהמדינה שאנחנו צריכים להיערך ולהגיב אליהן".

אנשים עוד קונים מכוניות חדשות?

"יש ירידה גדולה במכירות. אם ביום רגיל אנחנו מוכרים כ־45 מכוניות, ירדנו ל־8 מכוניות ביום. מה שכן, אין כמעט ביטולים, מי שהזמין, מגיע לשלם ולקבל את הרכב ברגע שהוא מוכן. במרץ נמסור כ־1,000 מכוניות מהזמנות קודמות או מתחילת החודש, אבל נמכור רק כ־100־200 נוספות. המוסכים עובדים כמעט כרגיל, אנשים מנצלים את המצב לטפל באוטו, והנהגנו שירות שתמורת 90 שקל מגיע נהג לאסוף את הרכב למוסף ולהחזיר בסיום הטיפול, כך שלא חייבים להגיע פיזית למוסך".

מה שיניתם בפעילות?

"אנחנו מחטאים את המכוניות לפני המסירה, ואת אולמות התצוגה לפני כל יום פעילות חדש. יש אלכוג'ל וכפפות בכל אולם, ולרשות העובדים שמקבלים קהל יש מסכות פנים. הוצאנו עובדים רבים לעבודה מהבית, אנשי הנהלת חשבונות וכוח אדם. גם ביטוח לרכב החדש אפשר למכור מהבית, לא חייבים לשבת כרגע באולם התצוגה. מכונאים עדיין לא יכולים לעבוד מהבית, למרות שבעידן התחבורה החכמה גם זה יקרה".

יש לך 600 עובדים בחברה, הם צריכים לחשוש לפרנסתם?

"בינתיים לא נפטר, ולא נוציא עובדים לחופשה ללא תשלום, רק כאלה שיש להם ימי חופשה צבורים. בסוף אפריל נראה מה מצב הענף, והאם יש שינוי מבחינת הקורונה. יש סיכוי, נמוך אמנם, שהמגפה תהיה עד אז בנסיגה. בסוף רוב העובדים עוסקים בשירות, חלפים ולוגיסטיקה, לא במכירת מכוניות. יש לנו 45 עובדים רק בפעילות הצמיגים, למשל. בסוף זה לא משבר של החברה לבד, זה משבר כלכלי עולמי שצמח ממשבר בריאותי. וצריך להודות, מצבם של יבואני הרכב טוב משל חברות התעופה והתיירות. אבל אם המשבר הזה יימשך גם ביוני וביולי, תהיה פגיעה רצינית גם בענף שלנו".

שוק המשאיות מתנהג אחרת משוק המכונית הפרטיות?

"במשאיות יש עצירה כמעט מוחלטת במכירות, גם לקוחות שכבר הזמינו ושילמו מבקשים לדחות מסירות. 20% מההזמנות בוטלו. באוטובוסים התיירותיים גם מי שהזמין לא בא לשלם".

במצב כזה יש בכלל מה לדבר על השקות דגמים חדשים?

"יש לנו מלאי לכמה חודשים גם אם השוק יתעורר. יש לנו גם 600 מכוניות שתקועות בדרך לארץ ממפעל סוזוקי בהונגריה, בגלל עיכובים בנמלים ושינויים של קווי ספנות לרגל המצב. אבל 300 סוזוקי איגניס היברידיות שהזמנו להשקה ביוני יגיעו ונעשה את ההשקה. אולי נדחה קצת, כי יוני היה משמעותי רק כשמאות אלפי ישראלים יצאו לחו"ל ביולי־אוגוסט, מה שלא יקרה השנה. אנחנו ממשיכים להיערך גם להשקת סוויפט היברידית בספטמבר, וייתכן שגם ואן חשמלי של מאן בספטמבר. אין גם שינוי בתוכנית להעביר בספטמבר את אולם התצוגה הראשי של סוזוקי למגדל סוזוקי ברחוב יגאל אלון, 17 קומות משרדים נבנו שם מעל לאולם. 50% מהמשרדים מושכרים, ונכנס לבניין גם אם עד אז לא יושכרו שאר הקומות. יש מו"מ על השאר, אבל הוא די נעצר בשבועיים־שלושה האחרונים".

זה בטח לא המשבר הגדול הראשון שעברת עם החברה.

"ב־1984 במסגרת תוכנית ארידור למלחמה באינפלציה נאסר כליל לייבא ולמכור מכוניות חדשות במשך חצי שנה, ובמשך חצי שנה נוספת יכולנו לייבא מכוניות רק באשראי מהיצרנים כי למדינה חסר מטבע זר. הורדנו אז משכורות לכל העובדים, כולל ההנהלה ניידנו עובדים, והוצאנו אחרים לחופשות ללא תשלום. בחטיבת סוזוקי וקרייזלר שניהלתי אז לא פיטרנו איש, גם פיטורים עולים כסף. אבל בפעילות פורד שהייתה אז בבעלותנו פוטרו 150 מבין 300 העובדים. מכרנו אז בניין באזור רחוב המסגר שהיה בבעלות החברה כדי להכניס כסף, כשאני עובד לידו היום אני עדיין מצטער.

"במלחמת המפרץ ב־1991 במשך חצי שנה כמעט לא מכרנו מכוניות, אבל אז הרבה מהעובדים שלנו היו במילואים. זה היה פחות מלחיץ כלכלית, ידענו מי האויב, והיה ברור שארה"ב תנצח, השאלה הייתה רק כמה זמן זה ייקח. היום לא ברור אם אנחנו ננצח את הקורונה, או להיפך, זה אויב שאנחנו לא רואים בעיניים ולא מכירים. אבל היום לחברות התרופות ולמעבדות המחקר יש הרבה יותר יכולת מאשר בעבר לפתח תרופות וחיסונים, שאני מקווה שיגיעו מישראל. ברגע שיהיה אחד מאלה, כל מצב הרוח ישתנה, גם הכלכלי־צרכני".