$
משפט

ניתוח כלכליסט

מסמך הרפז ממשיך להכות גלים: פירוט חטאי אשכנזי, מנדלבליט ווינשטיין

הניסיון של נתניהו וחלקים בתקשורת להציג את היועמ"ש מנדלבליט כמושחת, מחייב חזרה לפרשה ההיא ופירוט "חטאי" המעורבים

משה גורלי 12:1215.06.20

מסמך הרפז, שנודע תחילה כמסמך גלנט, אחראי לפרשה שממשיכה להכות בנו מקברה. בעיקר ביועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. המאמץ להציגו כמושחת משרת את נתניהו, ומיותר להיכנס לדיון האם הוא מושך בחוטי הפרסומים, כי חשבון הנפש העיתונאי איננו במרכז רשימה זו, שתעסוק בחטאיהם של שלושה: הפצ"ר אביחי מנדלבליט, הרמטכ"ל גבי אשכנזי והיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. ותחילה ספוילר: אין שום דבר פלילי שדבק בחטאים אלה, ובכל זאת הם ממשיכים לפרנס במרץ את השיח. מסמך הרפז הפך למסמך גלנט ועכשיו הוא מסמך מנדלבליט.

 

תזכורת קצרה: מדובר במסמך שנחשף בידי אמנון אברמוביץ באולפן שישי ב-2010. קצין בשם בעז הרפז, חבר של גבי אשכנזי, זייף על פני עמוד אחד רשימת הנחיות לבניית תדמית חיובית ליואב גלנט שהתמודד על תפקיד הרמטכ"ל וזאת בניגוד לדעת אשכנזי שלא רצה במינויו. על המסמך זוייף הלוגו של משרד יחסי הציבור של אייל ארד. הזיוף הזה נועד להגביר אמינות. ארד היה חבר בפורום החווה של ראש הממשלה אריאל שרון. גלנט היה מזכירו הצבאי ולכן טבעי שגלנט "יפנה" לארד כדי לתכנן עמו את האסטרטגיה להסתערות על המינוי הנכסף. יום אחרי השידור הגיש ארד תלונה למשטרה, ונפתחה חקירה ובה נחקרו באזהרה אשכנזי, מנדלבליט וכן דובר צה"ל אבי בניהו ועוזר הרמטכ"ל ארז וינר. תיקי כולם נסגרו בחוסר אשמה, מלבד זה של מנדלבליט שנותר תלוי באוויר ללא עילת סגירה.

 

חטאו של אשכנזי

 

החטא המרכזי של גבי אשכנזי הוא בטיפול שלו במסמך מהרגע שהרפז מסר לו אותו. מנהל מיומן אמר לי כבר אז שעם דבר כזה יש שתי דרכי פעולה נכונות, ואת שתיהן החמיץ אשכנזי. הראשונה: אם אתה חושב שמשהו לא תקין במסמך (למשל שהוא מזוייף או שתוכנו בעייתי) תמסור אותו מיד לטיפול של גורם רשמי - משטרה, ביקורת פנימית וכיו"ב. השניה: אם אתה חושב שמדובר בסתם הבל נטול חשיבות – תגרוס, תזרוק לפח ושלום על ישראל. ומה עשה אשכנזי במקום שני אלה - הוא שמר את המסמך במגירה והראה אותו לחברים קרובים, עד שאחד מהם הדליף לאברמוביץ' והשיט פגע במאוורר.

 

גבי אשכנזי גבי אשכנזי צילום: יריב כץ

 

והשיט הזה לא נוגע למסמך, ולכן נדד השם ממסמך גלנט למסמך הרפז על שם הזייפן, אלא להקלטות מלשכת הרמטכ"ל שגורמי החקירה נחשפו אליהם. מסתבר שהמלחמה על מינוי גלנט התמקמה כאחד ממוקדי האיבה והעוינות ששררו אז בין הרמטכ"ל לשר הביטחון אהוד ברק. ולכן בהקלטות נשמעו דיבורים שלא נשמעו הכי טוב. והנה, הדיסקים עם ההקלטות מלשכת ברק נגרסו והושמדו. רק הקלטות אשכנזי נותרו והובילו לחדרי החקירות רק את המאהל שלו – מנדלבליט, בניהו ווינר. כמו שהיום הטיפול התקשורתי מנווט לפי 'ביבי או רק לא ביבי', כך גם אז נחלקה התקשורת ל'ברק או אשכנזי' והצד של ברק הצליח להטמיע בתומכיו התקשורתיים את פשעו של אשכנזי כמחולל 'פוטש' לא פחות, כמרים יד על הסמכות המדינית אליה הוא כפוף. אשכנזי נוקה מה'פוטש' וגם מעבירות קלות יותר כמו מסירת מידע סודי, הפרת אמונים או ניסיון לקבלת דבר במרמה (טרפוד מינוי גלנט באמצעות הפצת מסמך תרמיתי). כל שנותר הוא הטיפול הראשוני הכושל במסמך.

 

חטאו של מנדלבליט

 

ביום ראשון, יומיים לאחר השידור ולאחר החלטת המשטרה לחקור נפתח המצוד על המסמך. אשכנזי מעדכן את הפצ"ר מנדלבליט שהמסמך אצלו. מנדלבליט מבקש "תן לי לישון על זה לילה", ולמחרת הוא מורה לאשכנזי למסור למשטרה את המסמך.

 

מנדלבליט נאלץ להתמודד מול הטענה שהסתיר מעוזר היועץ המשפטי, רז נזרי, את ידיעתו שהמסמך המבוקש נמצא בידי אשכנזי. כלומר, האם שוחח עם נזרי לפני או אחרי שעודכן בידי אשכנזי שהמסמך בידיו. מנדלבליט טוען שלא ידע, ושלא ניתן להסיק מהראיות מסקנה נחרצת כי ידע. וגם אם ידע, לשיטתו, לא היה פסול בהצעתו "תן לי לישון על זה לילה", בגלל שכפצ"ר הוא יותר פרקליטו של ה'לקוח' אשכנזי מאשר 'יועץ משפטי' שאמון על האינטרס החקירתי.

וינשטיין וחוקרי המשטרה משוכנעים שמנדלבליט הסתיר ביודעין מנזרי את המידע, ולכן גזרו לחובתו את ה"פגם הערכי" שעמו נאלץ מנדלבליט להתמודד בבג"ץ ובוועדת האיתור ליועץ המשפטי בראשות הנשיא אשר גרוניס.

 

אביחי מנדלבליט אביחי מנדלבליט צילום: שלו שלום

 

מנדלבליט בטוח שוינשטיין והמשטרה "תפרו" לו תיק בשני המכתבים שכתב וינשטיין - מכתב גניזת התיק ומכתב השלכות החקירה על המשך הקריירה שלו. היועץ כותב לראש הממשלה שמנדלבליט אינו כשיר להמריא מעמדת מזכיר הממשלה למשרת היועץ המשפטי ובהמשך אולי לבית המשפט העליון.

 

מנדלבליט מבקש לשלול ובכל דרך אפשרית את ה"פגם הערכי" שהדביק לו וינשטיין. במסגרת זו חשפה כעת איילה חסון חטא חדש שלו – פניית פרקליטו עו"ד זק חן לפרקליט המדינה שי ניצן בבקשה לנקוב בעילת סגירת התיק נגדו – היעדר אשמה. מנדלבליט יודע שעננת העדר העילה שמאפשרת את הצפת עילת "היעדר הראיות" שמשמעותה הרת אסון למי שמבקש להתמנות לעליון. הבעיה היא שמנדלבליט פונה בכובע כפול: כיועץ וכאזרח. כיועץ הוא ממונה על ניצן, כאזרח הוא כפוף להכרעתו. ניצן לא נעתר לבקשה בין היתר בגלל המילכוד אליו נקלע כמי שמתבקש להכריע ולהיטיב עם הבוס שלו.

 

חטאו של וינשטיין

 

החוטא הגדול בסיפור הזה הוא היועץ המשפטי יהודה וינשטיין שנמנע מלנקוב בעילת סגירה כלשהיא לתיק מנדלבליט – לא העדר אשמה, לא העדר ראיות, לא עניין ציבורי. בשיח המשפטי-ציבורי התקבעה ההבנה שהעדר ראיות היא עילה שבכוחה להכתים ולבלום איש ציבור מלהתקדם בגלל שהעדר ראיות פירושו – לא נשללה עברינותך, רק שלא מצאנו די ראיות להעמידך לדין.

 

יהודה וינשטיין יהודה וינשטיין צילום: מוטי קמחי

 

מסיבה זו התעקש וינשטיין לסגור את תיק החקירה נגד השופט יורם דנציגר (על קשריו עם שלומי לחיאני) בהעדר אשמה, בניגוד לדעת פרקליט המדינה משה לדור שתמך בעילת העדר הראיות. ההתעקשות של היועץ אפשרה לדנציגר לחזור לבית המשפט העליון, אליו לא היה חוזר אילו העילה הייתה העדר ראיות.

 

והנה, מול מנדלבליט, נמנע היועץ מטיהור מלא באמצעות העדר אשמה. מניע אפשרי מצוי דווקא בפרט רכילותי – וינשטיין הוא חבר טוב של האלוף יפתח רון-טל, שמנדלבליט כפצ"ר המליץ על הליך משמעתי נגדו בעניינים כספיים.

 

אבל התהייה במקומה – אילו סבר וינשטיין שהעילה היא העדר ראיות, מה מנע ממנו לאמץ את עמדת הפרקליטה טוני גולדברג שסברה כך? ההסבר פשוט: הוא הבין שזה לא המצב, ואילו היה מתעקש על 'העדר ראיות' היה מתבזה. ואם כך - מדוע לא נקב ב'העדר אשמה'? כאן אין הסבר מניח את הדעת. אולי "נקמת" רון-טל ואולי וינשטין חש באינסטינקט פנימי עז שמנדלבליט פגום ערכית ויש לעשות הכול כדי למנוע ממנו להתקדם. גם באמצעות צעד יוצא דופן בדמות עננה שידביק מעל ראשו, הפצצה המתקתקת שיניח באמתחתו – העדר רישום העילה. לא 'העדר ראיות' אבל גם 'לא העדר אשמה'. ועננה זו מאפשרת ל"פגר המסריח", כהגדרת בני גנץ לפרשה, להמשיך ולהסריח עד היום.

 

הניסיון לאוורר את חוות דעתה של הפרקליטה גולדברג על סגירת התיק בעילת העדר ראיות היא בומרנג למשרתי נתניהו. אם כך, למה שלא נוציא לאור גם את חוות דעתה של הפרקליטה ליאת בן-ארי להאשים את נתניהו בשלוש פרשיות שוחד, בכל שלושת תיקי האלפים. בדיוק כמו שמנדלבליט דחה עמדה זו (והסתפק בשוחד רק בתיק 4000), כך דחו בזמנו וינשטיין וניצן את עמדתה של גולדברג.

 

והערה על הבג"ץ: השאלה שעמדה אז בפניו הייתה האם למנוע מהממשלה למנות את מנדלבליט לאחר ולמרות המלצת ועדת האיתור. לצורך זה קיבלו את חוות דעתו של וינשטיין, את ממצאי החקירה ומסקנותיה, הבינו בדיוק את הסיטואציה, וקבעו שאין לפסול את המינוי. המינוי שנתניהו כה חפץ בו.

x