ביה"ד: לחץ על אשה בהיריון להתפטר אינו מהווה פיטורים

חילוקי דעות בין שופטים, ועמדות רוב ומיעוט, מתקיימים כדבר שבשגרה. אבל כאשר שופטת המיעוט מבקרת ומוכיחה את עמדת הרוב של עמיתיה כי דעתם “מנוגדת למגמתו של המחוקק", זו כבר לא שגרה, אלא סוג של דרמה. במיוחד כששופטת המיעוט בענייננו היא נשיאת בית הדין הארצי לעבודה ורדה וירט־לבנה.

בשנה שעברה מסעדת הבוטיק בנטף “המטבח של רמה” שבבעלות רמה בן צבי, פיטרה עובדת בהיריון, מירב בן דוד. בית הדין האזורי לעבודה פסק שהופרו זכויותיה של העובדת לפי חוק עבודת נשים, השואף למגר את אפלייתן של נשים הרות בשוק העבודה. והנה, בערעור בבית הדין הארצי הפך הרוב — השופטים אילן איטח וחני אופק־גנדלר — את הפסיקה הזאת בניגוד לדעת המיעוט של הנשיאה.

רמה בן צבי. לא פיטרה במפורש צילום: יעל אילן קקל

בית המשפט האזורי קבע שמהיום שבו הודיעה בן דוד לבן צבי על היותה בהיריון חל שינוי ביחס אליה "מתוך מטרה להביא לבסוף לכך שתעזוב את העבודה". מדובר היה בהיריון שני של בן דוד, ולדעת בן צבי, כך נקבע, "התובעת לא תוכל לשוב לעבודה כמקודם, כאשר יש לה שני תינוקות". לאחר שבית הדין האזורי פסק לה פיצויים טענה בן דוד כי שבוע בלבד לאחר שפתחה תיק בהוצאה לפועל, בעלת המסעדה רמה בן צבי העבירה את הבעלות בה לבתה, וזאת במטרה להתחמק מתשלום החוב.

בן דוד לא פוטרה במפורש, באמירה או בכתב, ובית הדין הארצי נחלק בשאלה האם פוטרה בהתנהגות — כלומר בהמאסת חייה כעובדת. וירט־לבנה אימצה את מסקנת בית הדין האזורי שסמכויותיה ותנאיה של בן דוד צומצמו "באופן חד־צדדי וללא הנמקה ראויה במטרה לגרום לה לעזוב את עבודתה. (בן צבי) רוקנה את תפקידה מתוכן, מנעה ממנה גישה למידע, והלכה למעשה הביאה את התובעת להודיע על התפטרותה".

הנסיבות האלה, לפי וירט־לבנה, מלמדות על פיטורים. לעומתה, איטח ואופק־גנדלר קבעו: "דעתנו שונה. סיום יחסי ההעסקה לא היה בדרך של פיטורים".

בבית הדין האזורי נפסקו לבן דוד פיצויים של 380 אלף שקל, ואילו בבית הדין הארצי הופחת סכום הפיצויים ל־230 אלף שקל. את ההפרש גרעה ממנה עמדת הרוב בארצי.  

נשיאת ביה”ד הארצי לעבודה ורדה וירט־לבנה. כתבה כי “מגמת המחוקק שונה” צילום: בועז אופנהיים

על תפיסתם את סעיפי ההגנה על נשים בהיריון זו יצא קצפה של נשיאת בית הדין וירט־לבנה, שבדעת המיעוט שלה כתבה על המעסיקים כי “אני מוצאת כי התופעה של מעסיקים ומעסיקות המנסים בדרכים מדרכים שונות לעקוף את החובות המוטלות עליהם מכוח החוק, ובתוך כך את החובה לקבלת היתר לפיטורי עובדת עודנה, לצערי, רווחת. זאת, הן בדרך של הצעה לעובדת ההרה להתפטר עבור תמורה כספית נאה (אך ‘זולה’ מעלות הפיטורים אם ייתבע מעסיק שכזה), הן באופן של הוצאה לחופשה כפויה או תשלום שכר מבלי להגיע לעבודה... והנה, נמצאה דרך נוספת ‘לעקוף’ את הוראות החוק על ידי כך שאותו מעסיק ינהג כלפי העובדת ההרה באופן כזה הדוחק אותה החוצה ממקום העבודה ולא מותיר לה בפועל כל ברירה אלא לעזוב ‘מרצונה’, בדיוק כפי שהתרשמתי שקרה בהליך שלפנינו”.

ואילו על חבריה להרכב כתבה: “אני סבורה כי דעתם של חבריי מנוגדת למגמתו של המחוקק ביחס לחוק עבודת נשים, השואף למגר את תופעת אפלייתן של נשים הרות בשוק העבודה, בדרך של הרחבת השטחים אותם ‘מכסה’ החוק, ולא להיפך. ומאחר שאלו הם פני הדברים, אני סבורה כי בדרך בה מבקשים להלך חברי אין כדי לסייע במאבק בתופעה זו”. 

עו"ד נעמה שבתאי בכר. “התנהלות פסולה" צילום: מיכל רביבו

פרקליטתה של בן דוד, עו"ד נעמה שבתאי בכר, מומחית בדיני עבודה ובמיוחד של מעסיקים, אבל הפעם, לנוכח העוול הגדול, לדבריה, ייצגה את העובדת. לשיטתה התוצאה טובה לשני הצדדים. מבחינה כספית התוצאה טובה לעובדת שזכתה בפיצויים אבל "טמונה בפסק הדין גם בשורה חשובה למעסיקים כיוון שנקבע בו כי לא תוטל לפתחם אחריות מנהלית או חלילה פלילית אם עובדת בהריון תתפטר בטענה כי המעסיק אילץ אותה לעשות כן. למעשה, מעסיק שיפגע בתנאי עבודתה של עובדת בהריון, ואפילו יגרום לה לעזוב מרצונה — ישלם מחיר כספי גבוה על התנהלותו הפסולה שאינה בתום לב, אך הוא לא יהיה חשוף לניהול הליך פלילי או מנהלי בשל אותה התנהלות פסולה".