מפגן של יוהרה שלטונית וכישלון ניהולי מהדהד

המאזן שבין התפרצות הקורונה לכלכלה יכול להניב שלוש תוצאות: הצלחה בשתי החזיתות, הצלחה באחת על חשבון השנייה וכישלון בשתיהן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולמרבה הצער כולנו, עומדים כרגע בפני התוצאה הגרועה ביותר - תבוסה מכאיבה בשתי החזיתות. כמו הטרגדיה של היהודי שגם אכל את הדג המסריח, גם ספג את המלקות וגם גורש מהעיר.גם אנחנו צפויים לכל העונשים האלה ביחד. ואנו משלמים על יהירות שלטונית וכישלון ניהולי בממדים מבהילים.

שר הביטחון בני גנץ וראש הממשלה בנימין נתניהו. נמשכים משחקי חתול ועכבר צילום: איי פי

1. הכלכלה לא מעניינת, בעיקר רוצים לחקור שופטים

אתמול התעסקה הכנסת בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת ניגודי העניינים של השופטים. הצעה של בצלאל סמוטריץ’ שזכתה לתמיכת מרבית חברי הכנסת של הליכוד ונפלה בגלל נחישותו של שר המשפטים אבי ניסנקורן. הוא נתמך בידי חבריו לשעבר מיש עתיד וגם על ידי 13 חברי כנסת של הליכוד שנעדרו ואפשרו להפיל את ההצעה.

אבל הסיפור הזה רק מעצים את סיפור עליבותם של נבחרי הציבור, ובעיקר המנהיג שמשקיע אנרגיות בסיפוח אווילי ומסוכן, בחליבת כספי מדינה לצרכיו האישיים, ברדיפת היועץ המשפטי לממשלה ועכשיו בחקירת שופטים. במקום להגיד לעושי דברו בליכוד - זה לא הזמן ליוזמות סמוטריץ’, עזבו את השופטים - הוא הותיר להם חופש הצבעה. אולי כדי לבדוק מי נאמן ומסור לו ביום הפקודה המשפטי.  

כמובן שמיקי זוהר, מאי גולן, שלמה קרעי וקטי שטרית, סיפקו את התשובה החיובית והצביעו נגד השופטים. אבל גם גדעון סער - שכנראה אנוס להמשיך ולהתרפס בפני הבייס שאולי יסלח לו על שהעז לאתגר את השליט. סער יודע ששופטי ישראל אינם מושחתים, אבל בשביל המנהיג הוא מוכן לסמן אותם ככאלה.

נתניהו הוא פרנזטור מעולה, אבל מנהל כושל. הוא מדגמן ניהול יותר משהוא מצליח להזיז באמת משהו. הוא מרבה להשתמש ב”הנחיתי”, “דרשתי”, “הוריתי” אבל לוודא שמשהו מזה גם בוצע, זה כבר לא בשבילו. זה בשביל הפקידים ושאר השעירים לעזאזל שאותם יאשים בהמשך הדרך.

ולכן התסכול שנזעק מדי ערב מפיהם של אזרחים מתוסכלים שמתנפצים מדי יום על חוסר התקווה, על חומת הבירוקרטיה הישראלית שיודעת רק לקחת אבל לא יודעת איך לתת כשצריך, וגם על חומת האטימות מהסוג המרהיב שהפיק צחי הנגבי (“אנשים שאין להם מה לאכול, זה חארטה”).

2. בזבוז של שבועות החסד בין שני הגלים

נתניהו מתעקש להחזיק בהגה של הטיטניק ששטה לתוך הקרחון. הוא התעלם, התעכב וקרטע ביישום דו”חות והמלצות חיוניות להקמת מערך יעיל לקטיעת שרשרת ההדבקה, להקמת מרכז מידע, לרכז את המאמץ תחת פרויקטור מקצועי. הוא מתעקש להוביל ולא חשוב לאן. הוא בזבז את שבועות החסד שקיבל בין שני הגלים.

במקום צניעות, לימוד והיערכות לבאות, הוא הזמין את אומות העולם ללמוד מאתנו ושלח את עם ישראל לעשות חיים. כנראה שמנהיגים מסוגו, סמכותנים, כמו בולסונארו הברזילאי וטראמפ האמריקאי, הם המתכון לכישלון מהדהד. להבדיל למשל ממדינות שמנוהלות בידי נשים, שם אתה מזהה שכל ישר, איפוק ודוגמא אישית.

ועל הדרך נתניהו רומס את הדמוקרטיה הישראלית. הדברים נכתבו, אך לא מיותר לחזור עליהם. משבר הקורונה מצדיק לעתים את הגבלת הדמוקרטיה. בהחלט יש מצבים שנדרש להגביל בהם זכויות אדם ופיקוח הכנסת כדי להתמודד עם מצב חירום בריאותי וכלכלי, וכמובן גם ביטחוני.

אבל את הגזירות האלה קל יותר לספוג ממנהיגים ישרי דרך. הבעיה היא שנתניהו איבד את האשראי והאמון הנחוצים למנהיג שדורש מעמו להיכנס מתחת לאלונקה. במיוחד כשהוא מתרווח מעליה במלוא משקלו.

והמשקל העודף הזה כולל היעדרות בוטה של דוגמא אישית ושלל ניגודי עניינים שנגזרים מחשבונותיו הפוליטיים ומעמדו כנאשם בפלילים.

כשהוא מעדיף בתי כנסת על על פני אולמות אירועים זה ממש לא בגלל שהוא שותף להערכת משה גפני שבתי הכנסת והתפילות הם כלי יעיל במאבק בקורונה. וכשנתניהו מוריד את השאלטר הדמוקרטי אינך יודע אם המטרה היא למנוע הפגנות נגדו או לסגור את בתי המשפט שאמורים לדון במשפטו.

3. המנהיג שהצליח לשטח ולהעלים מפלגה שלמה

לצד המאבק בתחלואה, מצופה מנתניהו מנהיגות כלכלית. החיזיון המדהים שבו הוא פונה לחבר הכנסת ניר ברקת מעל הראש של שר האוצר שלו ישראל כץ הוא לא פחות מקומדיה ביזארית. בהתחלה הוא הבטיח לברקת את האוצר בגלל שהריח איזה רווח אלקטוראלי. אחר כך חזר בו כששקלל את הרווח הזה מול הנזק שייגרם מקיפוחו של כץ ששולט במתפקדי ליכוד רבים יותר. ברקת נזרק לשולי הדרך לטובת כץ ועכשיו כץ מושלך לטובת ברקת.

מה שכן, השניים האלה שהתייצבו לתמוך בשליט בנאומו בפתח משפטו יצטרכו רק למצוא את הלחי הרביעית והחמישית כדי להגיש לו. קשה להאמין, אבל זהו באמת ההישג הגדול ביותר של נתניהו — הוא הצליח לשטח ולהעלים מפלגה שלמה, שהציעה חברים בעלי שיעור קומה ובמיוחד ליברליזם, ממלכתיות ואחריות משפטית מיסודם של זבוטינסקי ובגין - למפלגת מעריצים נרצעת שמוכנים לבצע עבורו כל שליחות, בזויה ככל שתהיה. גדעון סער בהצבעתו היום, כבר אמרנו.

שר המשפטים אבי ניסנקורן. מבחן מנהיגות צילום: מארק ניימן לעמ

4. האזרחים מצפים לשווא לסוג של תקווה קיומית

בינתיים אין ישועה כלכלית שמסתמנת. נתניהו הצליח לדגמן פוטו־אופ עם סטנלי פישר. אולי הקורונה תיבהל ותתקפל מפני הנגיד המיתולוגי. וכרגע, עוד לפני תוכנית כלכלית, מצפים אזרחים רבים לסוג של תקווה קיומית. שיהיה מה לאכול. כן הנגבי, יש אנשים שמפחדים שלא תהיה להם איזו הכנסה בחודשים הקרובים. בינתיים ההכנסה היחידה שהם מקבלים זו הסנוקרת שמאשימה אותם במחדלי ההידרדרות בגלל שהתרשלו במילוי הוראות המנהיג ולא שמרו על היגיינה, מסכה וריחוק חברתי. בעניין זה, המשטרה היא לא רק הפיתרון לפעמים היא הבעיה. היא ולא אמיר השכל. כמו שאיכוני השב”כ הם לא רק הפיתרון אלא לפעמים הם הבעיה והסיכוי להיפטר מהם הוא לא רק בגלל משמעותם האנטי דמוקרטית, אלא בגלל הנזק שמחולל חוסר הדיוק שלהם.

הבעיה של ישראל אינה רק הקורונה והכלכלה אלא המנהיגות. נתניהו ושותפיו הקואליציוניים השתדכו וזווגו אלה לאלה אך ורק כדי להציל את עם ישראל מהמשבר שמסתמן כגדול ביותר בתולדותיו. הקטטה ההמונית ביניהם אתמול במשכן הכנסת, משחקי החתול והעכבר המתמשכים, הסחת הדעת של נתניהו לענייניו האישיים, לחשבונות הישרדותו מהווים כולם - ביחד ולחוד - סכנה ברורה ומוחשית למדינת ישראל. לא רק תוכנית כלכלית דרושה, אלא דרוש האמון של הציבור ממנהיגיו שהדברת הקורונה והחייאת הכלכלה הם הדברים היחידים שעל סדר יומם.