עובדי המעבדות הציבוריות שקופים מדי

3 ימים לשביתת עובדי המעבדות הציבוריות, והארץ די שותקת.

העובדים מוחים על תנאי העסקתם ועל הזנחת המערך המעבדתי לאורך שנים. קבוצה גדולה מהם גם נערכת לנקיטת הליכים משפטיים נגד משרדי ממשלה בגין אפלייתם על רקע איסור העסקתם במעבדות הקורונה הפרטיות, המוקמות בימים אלו.

ביום ראשון תפגע השביתה במאמץ הלאומי לבלימת הקורונה בפרט ובמערכת הבריאות בכלל, כי איך אפשר לשחרר תינוקות יילודים מבתי החולים, ללא בדיקות דם ראשוניות? או לבצע אבחונים למחלות, טיפולים רפואיים שוטפים, ניתוחים? השתלות איברים ועוד, ללא דגימות מעבדה מגוף האדם?

צילום: איי אף פי

שעון החול אוזל, ובכל זאת, מהדורות החדשות לא מתפנות לשקף את מצב המעבדות הציבוריות, או את הלך הרוח של העובדים שכבר יותר מחצי שנה נמצאים בקו הראשון של המלחמה בקורונה, אך חשים שקופים. האוצר מנהל איתם מגעים בעצלתיים, והמערכת הפוליטית? היא עסוקה מידי בנושאים אחרים.

ייתכן שהרקע לאדישות היא המחשבה השגויה ש"זה לא יקרה". השביתה תתבטל ברגע האחרון, או שתהיה חלקית, בדומה לשביתת האחיות, שנמשכה יום אחד בלבד.

אלא, שאין שום דמיון בין האחיות לבין עובדי המעבדות, ששנים נחשבו לסקטור מקצועי ממושמע, אחראי, מורכן ראש, וודאי לא לוחמני. אבל ימי הקורונה הם תקופת המפץ הגדול. הבסיס לכעס ולתסכול של יותר מ-4,000 עובדים מסורים ומקצועיים, 85% מהם נשים (!), כמחציתם בני 50+ ורובם בעלי ובעלות תארים מתקדמים (תואר שני, שלישי ופוסט דוקטורט), הוא תנאי שכר משפילים, ומנגד, הסכמים לא אחראיים, שנחתמים עם גופים פרטיים, להקמת מערך בדיקות קורונה מקביל למערכת הציבורית, במה שהופך להיות הליך הפרטה נכלולי, שתג המחיר המוצהר שלו הוא 4 מיליארד שקל לפי פרסומי הממשלה.

העיניים של מערכת הבריאות

קצת רקע. רוב עובדי המעבדה מועסקים בבתי החולים, כשישית עובדים בקהילה וכ-5% במעבדות מחקר. המעבדות נחשבות בצדק לעיניים של מערכת הבריאות, בדיוק כמו התצפיתניות ומכשור המכ"ם בצה"ל. לא מדובר רק בבדיקות קורונה, כמובן. יש מעבדות לבדיקות דחופות, יש להמטולוגיה, למיקרוביולוגיה, לפתולוגיה, מעבדות פוריות, יש את בנק הדם, בנק הדם הטבורי ובנק הצואה (כן, כן, יש גם בנק צואה). יש מעבדות אימונולוגיה, וירולוגיה, אנדוקרינולוגיה, נפרולוגיה, מעבדות להפריות חוץ גופיות (IVF), להתאמת רקמות, ויש עוד.

עד סוף שנות ה- 80 שכר עובדי המעבדות הוצמד לשכר הרופאים. מאז כבר לא. בניגוד להתפתחות האדירה במקצוע ובמיומנויות המעבדתיות, נשחק מעמד העובדים. השכר במקצוע, שמחייב השכלה ארוכת שנים, הצלחה במבחנים ואסמכתאות מקצועיות - משפיל. בישראל 2020, נערה שתתן שירותי שמרטפות, תשתכר יותר מעובד מעבדה מתחיל, עם תואר שלישי, שגם אחרי שנים רבות במקצוע, יהנה מעליית שכר זוחלת ולא ראויה.

ייתכן שהסיבה לתנאי ההעסקה הירודים היא אתנית: ריבוי עובדים (ובעיקר עובדות) מהמגזר הערבי, ואולי זה קשור בריבוי העולות והעולים מחבר העמים? מה שבטוח הוא, שמחאתם לא זוכה לאותו סקס אפיל בתקשורת, כמו זו של המתמחים למשל, או של סקטורים אחרים שזוכים לחיבוק חם מהציבור.

הדבר שהכי מתסיס אותם, והוא הפתיל שמבעיר את המחאה, קשור בכך שבעוד שהממשלה נוהגת בהם ביד קפוצה, היא נדיבה, ואף בזבזנית, בהסכמים שנחתמים עם החברות הפרטיות, המפעילות מעבדות. עובדה. הרשתות החברתיות מלאות במודעות 'דרושים' שתרות אחרי עובדי מעבדה מיומנים, תמורת שכר חלומי.

וכך, מצד אחד, שכר נמוך להשפיל במעבדות הציבוריות, ומצד שני, שכר גבוה ואטרקטיבי מעבר לכביש במעבדות הפרטיות, כמו בעולמות ההייטק, בשיא הפריחה.

פנינה שלו היא דוברת עובדי המעבדות הציבוריות ויועצת תקשורת