באין תקציב - כץ מפזר איומי סרק למגזר הציבורי

חודשיים אחרי ששר האוצר ישראל כץ הציג חוק הסדרים נטול שיניים ורפורמות משמעותיות, כעת הוא מנסה להיות נתניהו של 2003 ולהביא לקיצוצים משמעותיים במגזר הציבורי (ברוח הדימוי המפורסם של האיש הרזה שסוחב על גבו איש שמן) כדי להתמודד עם המיתון שהמדינה נקלעה אליו.

לפי ההצעה שאימץ כץ, עד שכר של 7,000 שקל לא יהיה כל קיצוץ, בטווח של 15,000-7,000 אלף יחול קיצוץ של 3%, בין 15 ל־20 אלף קיצוץ של 7%, ומעל 20 אלף קיצוץ של 10%. כמו כן מקבלי הפנסיות התקציביות של מעל 15 אלף שקל בחודש יידרשו לקיצוץ של 7%־10%. היום אמור להתקיים דיון ראשון בין הממונה על השכר באוצר קובי בר נתן ויו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד.

ישראל כץ צילום: לע"מ

אותו מתווה שכץ אימץ הוא למעשה נקודת הפתיחה לדיון עם ההסתדרות, אולם באוויר נישא איום של כץ שלפיו אם ההסתדרות לא תגיע עם האוצר לסיכום עד 13 בספטמבר, האוצר יקבל החלטות בעצמו.

אם המתווה יתממש יצליח האוצר לחסוך 5-4 מיליארד שקל מתוך 100 מיליארד שקל הוצאות שכר (נכון ל־2018).

על פניו מדובר בצעד מתבקש בעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול, ולנוכח גירעון שבחודש שעבר העמיק ל־7.2% וצפוי כמעט להכפיל את עצמו עד סוף השנה. מלבד זאת, לפי דו”ח הממונה על השכר, השכר הממוצע בסקטור הפרטי עומד על 12.2 אלף שקל בחודש, השכר הממוצע במשרדי הממשלה עומד על 16.3 אלף שקל, במערכת הביטחון 17.6 אלף שקל בחודש (כאשר העלייה בשכר גבוהה בהרבה ממדד המחירים לצרכן), וזה עוד לפני ההטבות השונות שמהן נהנים עובדי הציבור.

כמו כן מבחינת כץ, מהלך כזה משתלב היטב עם הרצון שלו לשחזר את ההצלחה שנחל בהקמת נמלים פרטיים במטרה לעודד את התחרות בנמלים, למרות התנגדות עובדי הנמלים, וכן את ההצלחה שנחל ברפורמת השמים הפתוחים, שהוזילה את הטיסות, למרות התנגדות עובדי חברות התעופה הישראליות. אלא שהפעם האתגר מורכב יותר, ונראה שגם למהלכים צודקים צריך תזמון וסביבה מתאימים.

בלי דיון, בלי מדיניות

הבעיה העיקרית של כץ היא שלדד ליין שהוא קבע אין משמעות בגלל פארסת דחיית התקציב. ב־13 בספטמבר נדרש כץ לאשר בוועדת הכספים הוצאות הממשלה בהיקף של 411 מיליארד שקל, אך מאחר שאין מדובר באישור תקציב כהלכתו, שמחייב מציאת מקורות מימון לכיסוי הגירעון, הממשלה או הכנסת לא חייבות לאשר את הקיצוץ בתאריך זה. בדרך כלל מהלכים קשים מסוג זה נעשים במסגרת אישור תקציב כדי לאלץ את הקואליציה לתמוך בהם. למעשה כל מה שנדרש בספטמבר הוא הצגת ההוצאות ואישורן בוועדת הכספים, בלי לדון במסגרות התקציב ובלי שום דיון, בממשלה או בכנסת, על מדיניות כלכלית.

בעיה נוספת של כץ היא היעדר גזירות אחרות על המשק. כשנתניהו קיצץ ב־2003 בשכר המגזר הציבורי, המהלך נעשה לצד מהלכים נוספים שנועדו להדק את החגורה כמו העלאת גיל פרישה לגברים ונשים וקיצוצים בקצבאות. כעת שיח על קיצוצים בכלל לא נמצא על השולחן, לא קיצוצי קצבאות ובטח שלא העלאות מסים. ראשי הוועדים השונים וההסתדרות יתקשו לשווק לעובדי המגזר הציבורי "כניסה מתחת לאלונקה", בזמן שנתניהו וכץ מחלקים מיליארדים שוב ושוב בדמות מענקים "טיפשים" לכלל הציבור. "איך נתניהו מצפה שנעמוד מול העובדים ונגיד להם שאנחנו מסכימים לקיצוץ בשכר בזמן שהוא מחלק מענקים במיליארדים גם לטייקונים", אמר גורם המעורב בנושא.

קושי נוסף הוא ההישענות של הציבור על חלקים נרחבים במגזר הציבורי בתקופה זו של מגפת הקורונה. במערכת הבריאות למשל, שם משתכרים בממוצע 16.5 אלף שקל בחודש, יטענו במידה רבה של צדק כי הם נמצאים כעת בחזית, מסכנים את עצמם ועובדים לילות כימים, ואין זה צודק לפגוע בשכרם. מורים, סביר להניח, יטענו טענות דומות, וגם אם ניתן להתווכח עמם על כך, השכר הממוצע שלהם עומד על 10.8 אלף שקל בלבד.

בטרם עת מנכ"לים לא שורדים בסביבתו של כץ שר האוצר, שרגיל להקיף עצמו ביס-מנים, רומס את הנהלת משרדו; האחרון שחטף הוא היועץ המשפטי אסי מסינג; ויש שורת חילופי תפקידים במשרד התחבורה, כאשר במהלך עשור עבדו תחת כץ לא פחות משבעה מנכ"לים עמרי מילמן וליאור גוטמן לכתבה המלאה 

טיעון נוסף נגד הקיצוץ עשוי להיות שהתקופה הזו, שבה מנסים לדחוף את הצמיחה במשק ולהניע מחדש את גלגלי הצריכה וההשקעה, אינה מועד אידיאלי לקיצוצי שכר.

נערכים לסכסוך עבודה

מספר גורמים בממשלה סבורים כי כץ רק מנסה להסיט את האש מפארסת היעדר התקציב ולהשקיט את הביקורת החריפה שהוטחה בו ובנתניהו בנושא זה. החשש הוא שמאחר שהתנאים לא הבשילו במלואם, האירוע יסתיים בקיצוץ סמלי בלבד, שגם יטרפד כל סיכוי למהלך משמעותי נוסף בהמשך.

מלבד הביקורת הזו, שעלולה בסופו של דבר להיות החותם של כץ כשר אוצר אם נלך לבחירות בחודשים הקרובים, גם הביקורת הציבורית על הריבים בממשלה מאיצה בו להעלות על סדר היום נושאים כלכליים אחרים, ואם אפשר גם להציג "דמון" אחר בחזית, כמו ההסתדרות. כך למשל אפשר להבין את סיבוב הפרסה שעשה כץ בשבוע שעבר בנוגע למגזר הציבורי והחרפת הטון כלפי ההסתדרות.

יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד צילום: אגף הדוברות בהסתדרות

אותו איום אגב תפס בהפתעה את ההסתדרות ולא מעט מפקידי האוצר. לאחרונה מתקיימים מגעים בין נציגי האוצר לנציגי ההסתדרות בנוגע לקיצוצים כלשהם, והטון המאיים של כץ מעיב משהו על המו”מ בין הצדדים.

בהסתדרות מבינים כי בתקופה קשה זו לא יוכלו להימנע מגזרות כאלה ואחרות על המגזר הציבורי, אולם נראה כי העריכו שהצעדים יהיו מתונים יותר ובהסכמה. סיבוב הפרסה של כץ והגישה התוקפנית הפתיעה אותם.

מההסתדרות נמסר ל"כלכליסט": "מתחילת המשבר ההסתדרות נהגה באחראיות וכך יש בכוונתה להמשיך לנהוג ולפעול. עם זאת אנו נערכים לכל תרחיש. היו”ר ארנון בר דוד הנחה את הגורמים המקצועיים להיערך להכרזת סכסוך עבודה כללי. בהסתדרות ממתינים לתוצאות הפגישה שתיערך מחר בין הממונה על השכר ליו”ר ההסתדרות. תוצאות הפגישה יקבעו את גובה הלהבות".