הנבצרות היא נשק יום הדין של מערכת המשפט נגד נתניהו

סיפור הנבצרות הוא נשק יום הדין בהתגוששות המתמשכת בין נתניהו למערכת המשפט. החוק אפילו לא קובע שהיועץ המשפטי מוסמך להכריז על נבצרות.

ההסמכה נגזרת מהקונבנציה לפיה היועץ הוא הפרשן המוסמך להתוות לממשלה ולעומד בראשה את המצב המשפטי שראוי לחול. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לא יכריז על נבצרות מבלי להתעמק בהשלכות הרוחב והעומק. למשל שראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו יעתור נגדו לבג"ץ. הכרזה כזו תקלע את המדינה למשבר חוקתי חסר תקדים.

בניגוד לחלק מהדיווחים, לא התקיימו דיונים רשמיים בעניין נבצרות ראש הממשלה. דיבורי מסדרונות במשרד המשפטים כנראה שהתקיימו, פשוט בגלל שהתרחיש הזה נמצא על הפרק ורק לפני שבוע הודיע מנדלבליט שנוכחות נתניהו במשפטו שיחל בינואר 2021 לא מקימה נבצרות.

לא הגיוני שכעבור שבוע בלבד, ועוד בסמוך למתקפה עוצמתית על הפרקליטות, יהפוך היועמ"ש את עורו. מצד שני, הדיווחים בתקשורת לא הוכחשו כפי שמשרד המשפטים יודע וממהר להכחיש פרסומים אחרים שלא לרוחו ולא תואמים לטעמו את המציאות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. מערכה משפטית ותקשורתית צילומים: יואב דודקביץ, יאיר שגיא

הנבצרות שבה מדובר הפעם, להבדיל מבעיות של חלוקת זמן וקשב בין הדיונים במחוזי לבין דיוני הקורונה והשלום האזורי, נוגעת להתנכלות הסדרתית והאלימה של ראש הממשלה לדמוקרטיה הישראלית, ובמיוחד למערכת המשפט – להשחרתה, להצגתה כמושחתת.

ולאחרונה, השקר שחיבר בין הריגת יאקוב אל-קיעאן לתיק 2000. נכון ששילוב הידיים בין פרקליט המדינה שי ניצן למפכ"ל רוני אלשיך קבר פעמיים את המנוח, כשלא מיהר לנקותו בקול רם וצלול. אבל, רתימת המחדל הזה לטענה אפשרית של 'הגנה מן הצדק' כנראה שלא תצלח. עמית סגל חשף עוול שנגרם למנוח ולא לנאשם. נתניהו דג מהמים העכורים האלה את שילוב הידיים בין הפרקליטות למשטרה.

בטור שפורסם כאן תחת הכותרת זירת הפשע: שמפניה, שוחד ועתיד המדינה, ביום פתיחת משפטו של נתניהו, הצביע פרופ' יובל שני מהמכון הישראלי לדמוקרטיה על כלי משפטי נוסף בארסנל המשפטי שבכוחו להסיר את נתניהו מראשות הממשלה.

עילת הנבצרות שעד כה פורשה בצמצום ויושמה פעמיים: כשראש הממשלה אריאל שרון לקה באירוע המוחי וכשנשיא המדינה משה קצב הואשם באונס וביקש מוועדת הכנסת לאשר לו נבצרות. "צריך לראות את ניגודי העניינים במשקפי הנבצרות", אמר שני, "ראש הממשלה אחראי גם על מערכת המשפט ובמקביל תוקף אותה ללא הפסקה. גם בדיבור וגם במינויים. על היועץ המשפטי לפרסם אמות מידה לנבצרות ולכלול בהן את ניגוד העניינים".

גם בג"ץ וגם היועץ המשפטי הכשירו את כפל הכובעים של נתניהו – כנאשם וראש ממשלה – אבל התנו אותו בהסדרת ניגודי העניינים. וניגודי העניינים האלה נשלפים כשפנים מתוך כובעיו של קוסם. השחרה והסתה מסיבית נגד מערכת המשפט הם בליבת אסטרטגיית החילוץ של נתניהו. הם אומרים שאני מושחת - הנה אני מראה לכם כמה הם מושחתים.

ונתניהו מרסס את השחיתות הזו על כולם – היועץ מנדלבליט, התובעת ליאת בן-ארי, שר המשפטים אבי ניסנקורן, פרקליט המדינה לשעבר ניצן, המפכ"ל לשעבר אלשיך, החוקרים, השופטים.

המסרים האלה נקשרים לזנבות תומכיו בפוליטיקה ובתקשורת שנשלחים להבעיר את הדמוקרטיה הישראלית. טענות שיש בהן גרעיני אמת נמהלות בשקרים; ביקורת לגיטימית מתערבבת במניפולציות הסתה מסחררות שהציבור מתקשה לפענח את פרטיהן, אבל תפקידן העיקרי לשמר את הקיטוב והפלגנות בין מעריצי ביבי למתעבים אותו.

בית המשפט העליון. בין נבצרות להסתה צילום מסך: לע"מ

ואיפה מנדלבליט על הרצף הזה? מותר להניח לאיזה מהקטבים הוא קרוב יותר. בכל מקרה, עליו להשיב בקרוב לעתירת התנועה לאיכות השלטון שדורשת להחיל ובהקדם את הסדר ניגוד העניינים על ראש הממשלה.

הבעייה היא שהמסגור המשפטי מצומצם לניגודי עניינים ספציפיים – מינויים וחקיקה שנוגעים לענייניו האישיים של נתניהו. וכאן מדובר ב"ניגוד עניינים" שמפעיל הסתה מטורפת נגד מערכת המשפט. והשאלה היא האם הנבצרות היא הכלי המשפטי להתמודד עם ההסתה הזו?

המחאה, ההפגנות, המרי האזרחי הם הנשק שבכוחו של הציבור להפעיל. הנבצרות היא נשק יום הדין שבכוחו של המשפט להפעיל.

הכלי הזה, ובעיקר דרכי הפעלתו, אינם ברורים. המחוקק צפה בעיקר נבצרות טכנית (מחלה קשה) ולא מהותית – פגיעה קשה במערכת המשפט, במיוחד כשהפגיעה עטופה ומנומקת בידי נתניהו ותומכיו בפוליטיקה ובתקשורת בחופש הביטוי, בזכות לביקורת, בחובה לתקן.

לכן, קשה להניח שמנדלבליט, וקשה עוד יותר להניח שבג"ץ, יקבלו את הנבצרות בנסיבות האלה. בעיקר בגלל שאין סימטריה בין נתניהו לבין המשפט.

לנתניהו קל יותר לפעול נגד המערכת המשפטית, למערכת המשפטית קשה יותר לפעול נגד נתניהו. בדמוקרטיה המשימה הזו מונחת לפתחם של הפוליטיקאים. ולא מיותר להזכיר לכל אלה שמתלוננים על היועמ"ש ובג"ץ - גוש 'רק לא ביבי' קיבל בכנסת 62 מנדטים, אבל בחר להתפצל, לחבור ולחזק את נתניהו. המשפט אינו הכתובת לתקן את רמאותם של הפוליטיקאים.

אבל, וזו השאלה הגדולה, האם צוק העתים לא מחייב לחזור לבוידעם המשפטי ולשלוף ממנו את רעיון "הדמוקרטיה המתגוננת"?

הרעיון הזה הוסב לעילות ההרחקה מהכנסת של גורמים שמאיימים על קיומה היהודי-דמוקרטי של המדינה. הכלי הזה מופעל בדרך כלל נגד מפלגות ופוליטיקאים ערבים וגזענים. ואם נתניהו הוא איום מסוג חדש שעל הדמוקרטיה להתגונן ממנו, אז כפאראפרזה על הפתגם הידוע: בהיעדר זמיר, גם הנבצרות היא ציפור שיר.