גמליאל, לכי הביתה. ככה לא נראית הנהגה

השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל אינה הראשונה בממשלת ישראל לצפצף על הנחיות הממשלה בתקופת סגר שנועד לעצור גל תחלואה בקורונה ­- שבשבועות האחרונים הגיע בישראל לכדי צונאמי. היא כן הראשונה לעשות זאת בסגר הנוכחי, שהחל לפני שבועיים וחצי והחריף לפני עשרה ימים. קדמה לה רשימה ארוכה ומפוקפקת של צמרת ההנהגה, שצפצפה על ההנחיות כבר בסגר הראשון: החל מהקודקודים ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא המדינה ראובן ריבלין, דרך שר הבריאות דאז בכבודו ובעצמו יעקב ליצמן, עבור בשר החינוך יואב גלנט ובשר הפנים אריה דרעי, וכלה בחברי הכנסת אביגדור ליברמן וניר ברקת.

גילה גמליאל. חטא על פשע צילום: אלכס קולומויסקי

כבר אז דובר רבות וארוכות על ערעור האמון הציבורי בהנחיות ובהנהגה, בנזק הבלתי ניתן לכימות של היעדר דוגמה אישית ועל ההתקוממות שהתנהגות כזו מעוררת בקרב ציבורים רבים ורחבים. כל המצפצפים והמתעלמים התנצלו בעוצמה כזו או אחרת, חלקם ניסו לשכנע יותר והצליחו (ריבלין) וחלקם מלמלו התנצלות תוך דיבורים על אכיפה שיוויונית (נתניהו).

אבל הסגר ההוא - למרות ההנהגה ולא בזכותה - הניב פירות. הציבור (ברובו הגדול, והחילוני בעיקר) היה נאיבי (ומפוחד) דיו להאמין שאחרי שיציית, גם אם תוך תשלום מחיר יקר, המגפה תמוגר, וניתן יהיה להתחיל לשוב לשגרה - כלכלית, משפחתית, נפשית. ואז בא המחדל חסר התקדים של ממשלת ישראל: למרות שהכתובת הייתה על הקיר, ממשלת ישראל לא ניצלה את הסגר הראשון ואת תקופת החסד שאחריו להיערך לשמירת ההישג. לא באסטרטגיית יציאה נבונה, ולא במערך לקטיעת שרשראות הדבקה. וכך, בתוך ארבעה חודשים הדרדרה ישראל לסגר נוסף.

אזרחי ישראל נכנסו לסגר השני חבוטים כלכלית, כועסים, מתוסכלים ומיואשים. לא תרמה למצב הרוח התחושה של ענישה קולקטיבית (שנבעה מפערי תחלואה בין יישובים ומגזרים) ולא העובדה שכדי להגביל תפילות (והנה מקרה גמליאל המחיש היטב כמה שהות בבית כנסת עלולה להיות מדבקת) צריך להגביל גם הפגנות. ואז, שבועיים וחצי לתוך סגר שנוי במחלוקת, באה השרה גמליאל והוכיחה שוב שממשלת ישראל וחבריה לא ראויים לאמון שחלק מהציבור עדיין נותן להם. וזה כבר חטא על פשע.

מסכת של חצאי אמיתות וחמיקות

המינימום המתבקש הוא שגמליאל תלך הביתה, או לפחות שהעומד בראש הממשלה יפטרה. והנה חזרנו לשורש הבעיה. כיצד יכול נתניהו להעיר או לפטר, כשהוא עצמו הפר את תנאי הסגר הקודם. נתניהו פתח את ישיבת קבינט הקורונה אתמול באמירה כי “כולנו מחויבים לקיום הכללים... זה כולל שרים ושרות, חברות וחברי כנסת, כל נציגי הציבור”. בעניין גמליאל אמר כי “אני מציע לחכות עם המסקנות עד שתסתיים הבדיקה שמתקיימת עכשיו במשרד הבריאות. כדאי לפעול לפי נתונים ובדיקות ולא לפי דיווחים ראשוניים. בקרוב מאוד נקבל את התמונה המלאה”. ומה ילין נתניהו על גמליאל אחרי שסירב לנזוף בפומבי בשני יועציו שהפרו בידוד, טופז לוק וראובן עזר.

לא משנה מה עוד יתברר, התמונה נהירה וקודרת דיה כבר עכשיו. גמליאל נסעה להתארח בבית צמוד לביתם של הורי בן זוגה בטבריה. כלומר יצאה מיישוב מגוריה למטרה שהיא אינה מצליחה להסביר. גמליאל טענה שהיא ובן זוגה עו”ד חובב דימרי קיבלו החלטה משפחתית לשהות בטבריה בדירה עם משפחתה הגרעינית, כפי שהם נוהגים במהלך השנה ובחגים (למרות שאין מדובר בשנה שגרתית), וביצעו זאת בהתאם להנחיות המאפשרות יציאה ממקום שהיה קבוע אחד למשנהו: ״פעלתי במגבלות הסגר כדי להמשיך בפעילותי הציבורית השוטפת ולאור היותי במקביל אם לבנות קטנות, והרצון שלי לשלב בין השניים”, כתבה השרה. האם מתקבל על הדעת שגמליאל ובן זוגה יסעו את כל הדרך לטבריה ולא ייפגשו עם הוריו להוציא מפגש חטוף עימם בבית הכנסת?

ואחרי כל אלה - מסכת חצאי אמיתות והתחמקויות מהחקירה האפידומולוגית. גמליאל הודיעה כבר במוצאי שבת שנדבקה בקורונה. “הלילה אובחנתי כחיובית לקורונה. אני חשה בטוב ומקווה להחלים במהירות בעזרת השם”, צייצה בטוויטר. גורמים במשרד הבריאות מתעקשים שהיא התחמקה תחילה מביצוע תחקיר אפידמיולוגי וטענה שנהגה הדביק אותה, אבל התברר שבני משפחתה הגרעינית שנדבקו גם כן לא באו במגע עם הנהג ועל כן ההדבקה אינה יכולה להיות ממנו. רק אז נשברה גמליאל והודתה שהיתה בבית כנסת ביום כיפור ויתכן שנדבקה שם. ורק מאוחר יותר התברר שגמליאל ודימרי נסעו לטבריה.

משרד הבריאות פרסם אמש הודעה תמוהה לפיה ״המטרה של כל חקירה אפידיומולוגית היא לאתר מגעים פוטנציאליים שעלולים להדבק ולסכן אנשים נוספים ולבודד אותם. כל מידע שאינו קשור לאיתור מגעים אינו רלוונטי לחקירה ואינו מתועד במסגרת החקירה. החקירה של השרה גמליאל הסתיימה״. קיים ספק גדול לגבי זהותו של כותב ההודעה וכמה הדרגים המקצועיים במשרד הבריאות סומכים את ידם עליה. פרוייקטור הקורונה פרופ’ רוני גמזו מצידו קבע מוקדם יותר אתמול כי התנהגותה של גמליאל “חריגה במיוחד מצד איש ציבור שאמור להוות דוגמא אישית. זו התנהלות שפוגעת באימון הציבור ומחייבת בדיקה של גורמי החוק ונקיטת צעדים בהתאם״.

הציבור תחת מעקב, אך השרים שומרים על פרטיות

בראשון בערב פנה “כלכליסט” לדובר של גמליאל בבקשה לקבל את לוח הפגישות שלה, ולבדוק האם מי שנפגש עימה בשבוע האחרון נכנס לבידוד. גמליאל סירבה. בו בזמן שאזרחי ישראל מאוכנים לפרקים על ידי השב״כ מסרבת שרה בישראל למסור לוח פגישות שאמור להיות שקוף ממילא. מתברר שבחמישי האחרון, למשל, נפגשה גמליאל בלשכתה עם אמיר חייק בכובעו כיו”ר תאגיד המיחזור. חייק טוען שנכנס לבידוד אף שהשרה ישבה מאחורי מחיצה שקופה והוא היה במרחק של כ־2 מ’ ממנה. באותו היום נועדה גמליאל גם עם ראש עיריית פתח תקווה רמי גרינברג. הוא לא נכנס לבידוד בטענה שלא שהו יחד יותר מרבע שעה. זאת ועוד, החותן של גמליאל, שאול דימרי, הפר אתמול בידוד ונתפס על ידי קצין פיקוד העורף שקרא לו להיכנס לביתו.

אתמול אחר הצהריים, פחות מ־48 שעות אחרי שהודיעה כי נדבקה ואחרי שעוררה סערה ציבורית שעוד רחוקה מלדעוך, פרסמה גמליאל הודעה בה כתבה כי “אני מבינה שבתקופה זו שבה קיימת חשיבות רבה לשמירה על אמון הציבור בהנחיות הממשלה, טעיתי בשיקול דעתי והיה מקום לנהוג אחרת. אני מבקשת להתנצל על כך בפני הציבור, ומודיעה שאשלם את הקנס הנדרש”. קנס בגובה 5,000 שקל רחוק שנות אור מתיקון הנזק שנגרם. אחרי שמשרד הבריאות התיישר עם השרה והממשלה, נותרה רק חקירת משטרת ישראל שיצאה לדרך. תוצאותיה אמורות לקבוע מה בדיוק עשתה השרה גמליאל ביום הכיפורים, ולמרות שנותרה עוד שנה עד יום הסליחות הבא, יתכן שדינה ייחרץ בקרוב, אף על פי ולמרות שתיקת הממשלה - העומד בראשה ועמיתיה השרים - שמצפים לקבל אבל לא נותנים דבר. בטח לא דוגמא לכולנו.