כץ השלים את מחיקת צמרת משרד האוצר

התפטרותה היום של מנכ"לית משרד האוצר קרן טרנר־אייל מטלטלת את משרד האוצר שנותר כמעט ללא הנהלה בכירה בשיאו של המשבר הכלכלי החמור ביותר שידעה המדינה.

טרנר־אייל החליטה על הצעד בעקבות התנהלותו של שר האוצר ישראל כץ, הן מהבחינה הכלכלית לאומית – בשל העובדה שהוא דחה את אישור התקציב – והן בשל ההתנהלות האישית המשפילה שלו כלפיה.

המשבר ביחסיה עם שר כץ החל בעקבות התמיכה שהביעה בממונה על התקציבים שהתפטר בסוף אוגוסט, שאול מרידור. כץ אמנם הודיע לאחר פרישת מרידור כי בפגישה עם טרנר־אייל שוקמו היחסים ביניהם וסוכם על שיתוף פעולה מחדש, אך השבר נותר בעינו מתחת לפני השטח. גורמים המעורים בפרטים סיפרו כיצד בכל הישיבות בשבועות האחרונים המשיך כץ להשפיל את טרנר בדיונים ולהעיר לעברה משפטים בנוסח "טוב, שמענו אותך" או "את העמדה שלך כולנו מכירים". זה כמובן הצטרף לכל התקופה שקדמה להתפטרות מרידור, אז האשים אותה בשיתוף פעולה עימו ועם היועץ המשפטי של המשרד, אסי מסינג, ואף הציע לה לצאת מישיבה ולתת מקומה ליועץ המשפטי כאשר ביקשה להכניסו לדיון.

התפטרותה של טרנר בלתי נמנעת לאור אובדן האמון בין כץ לבינה, ולאחר שגילתה על החלטות המשרד השונות באמצעות התקשורת. כך למשל לפי גורמים באוצר, המנכ"לית הודרה לחלוטין מתהליך קבלת ההחלטות בנוגע למינוי החשב הכללי החדש (אם הממשלה תאשר) יהלי רוטנברג, בעוד ששרים בעבר היו לכל הפחות מתייעצים עם המנכ"ל על מינוי התפקיד הבכיר.

כץ, חזקיהו, מרידור וטרנר-אייל צילומים: יריב כץ, יובל חן, אלכס קולומויסקי, דנה קופל

טרנר אייל אינה זרה לכץ, היא ליוותה אותו כמנכ"לית מ־2016 אז שימש כשר התחבורה (ונפרדה ממנו לתקופה קצרה כשהיה שר החוץ) ובכל זאת נראה שלא היה תיאום ציפיות ביניהם ברמת הצייתנות והנאמנות העיוורת. הסיבה העיקרית לכך היא ככל הנראה רוח המפקד מלמעלה – מי שלא מציית בצורה עיוורת לבוס, בנימין נתניהו, ומעז לבקר או להביע דעה אחרת, מסומן כבוגד.

על עוצמת המשבר בהנהלה אפשר ללמוד מהחלטתו של כץ למנות את מנהל רשות המסים ערן יעקב לתפקיד ממלא המקום. באופן מסורתי נהוג כי אחד מבעלי התפקידים הבכירים במשרד ייקח את התפקיד על עצמו – הממונה על התקציבים או החשב הכללי. אולם לא במציאות הנוכחית. את הממונה על התקציבים שהתפטר החליף זמנית סגנו, יוגב גרדוס, שאינו עומד בקריטריונים לכהן בתפקיד כמינוי קבוע. החשב הכללי רוני חזקיהו יסיים בסוף החודש את תפקידו, לאחר שלא אושר תקציב ל־2020, ומי שאמור להחליף אותו, יהלי רוטנברג, רחוק בשלב זה מהמינוי לאור הקפאון הפוליטי בכל הנוגע למינויים והעובדה שכחול לבן טרם הביעה הסכמה למינויו. הוא אמנם מגיע עם ניסיון מקצועי עשיר, אך ללא מוניטין רב כפי שהגיעו חזקיהו וקודמיו. ואילו יעקב יתקשה לתכלל את עבודת משרד האוצר לכאורה בתקופת תקציב, יכולתו מוגבלת עד בלתי אפשרית כשידיו מלאות בעבודה ברשות המסים.

המבחן הראשון של שאריות הנהלת האוצר היה למעשה היום, כאשר כץ בחר להודיע שעה לאחר פרישתה של טרנר-אייל כי סיכם עם משרדו כי תקציב המדינה לשנת 2021 וחוק ההסדרים יוגשו ויאושרו בממשלה רק בחודש דצמבר, למרות ההתחייבות שלו בראיונות השונים בחודש האחרון כי משרדו יחל לעבוד על תקציב 2021 מיידית. משמעות ההחלטה של כץ היא כי התקציב יובא לאישור הכנסת רק בחודש מרץ. כלומר שלושה חודשים של תקציב המשכי בו השירותים הציבוריים יישארו חנוקים תחת תקציב 2019- – תקציב הנמוך בכ־30 מיליארד שקל ממה שהם צריכים באמת. המשמעות האמיתית של ההחלטה הזו, היא דחיית חלון היציאה לבחירות עבור נתניהו מבלי שיידרש לוותר על ראשות הממשלה שכן ללא תקציב מתפזרת הכנסת אוטומטית ולא באשמת נתניהו. המחיר שהמשק עלול לשלם יהיה חסר תקדים., שכן בחירות כאלו יביאו לכך שתקציב 2021 יאושר רק לקראת סוף השנה, מה שרק יעצים את אי הוודאות בשיאו של משבר הקורונה, ירסן מדי את הוצאות הממשלה ויגביל את פעילות המשרדים בצורה משמעותית. במציאות כזו, פלא שנותרו לכץ אנשים שמסכימים לכהן בדרגים הבכירים של משרדו.