700 אלף מובטלים הופכים לבעיה כרונית

לכאורה המדינה מתחילה לצאת מהסגר השני במצב טוב יותר מאשר מהסגר הראשון. עד עכשיו נרשמו 980 אלף דורשי עבודה בשירות התעסוקה, לעומת 1.15 מיליון דורשי עבודה במאי. אלא שבפועל, המצב כעת הרבה יותר גרוע בשורה של היבטים.

את המצב הזה ממחישה, למשל, העובדה ש־9% מהמובטלים החדשים שנרשמו בספטמבר היו מנהלים, פי 1.5 מאשר באוגוסט (6%) וגם הרבה יותר מאשר בחודש מרץ, בו נכנסו לסגר הקודם (7.3%).

נכון, לא מדובר בהכרח במנכ”לים של חברות ציבוריות אלא במנהלי חנויות ובמנהלי מכירות. ובכל זאת מנהל יחידת המחקר והמדיניות בשירות התעסוקה ד”ר גל זהר סבור שהעובדה שכל כך הרבה מנהלים נפלטו לחל”ת מעידה על שחיקה של המעסיקים. כלומר גם מעסיקים שבסגר הראשון הצליחו לשמור על דרג המנהלים הזוטרים, מתקשים להתמודד עם המיתון המתמשך.

רמי גראור מנכ”ל שירות התעסוקה צילום: שלומי אמסלם, לע"מ

שירות התעסוקה פרסם אתמול את דו”ח “דופק שוק העבודה” לספטמבר. זה היה החודש העיקרי של הסגר השני ובמהלכו נוספו 205 אלף דורשי עבודה. אבל עבור 72% ממובטלי הגל השני זהו החל”ת השני (או יותר). כלומר רובם גם צפויים לחזור לעבודה, כשהענפים שבהם הם מועסקים יפתחו, ובעיקר מסחר, חינוך ומסעדנות.

את הבעיה העיקרית יוצרים 700 אלף דורשי עבודה, שחלקם הגדול נמצאים במצב זה כבר מהסגר הראשון וחלקם עוד מלפניו. “היינו צריכים להגיע לגל הזה עם פחות מובטלים”, אומר זהר. מתחילת המשבר מזהירים בשירות התעסוקה שצריך להחזיר את המובטלים לעבודה כמה שיותר מהר. הכלל הוא פשוט מאוד ככל שזמן האבטלה אורך יותר, קשה יותר ויקר יותר להחזיר את המובטל לעבודה.

במרץ התרחיש הפסימי היה שבסוף 2020 יהיו 500-400 אלף מובטלים. עכשיו זה נראה התרחיש האופטימי. בהחלט יכול להיות שזה יקרה רק בינואר או בפברואר. אם יהיו גל שלישי וסגר שלישי לא נגיע לשם כנראה עד אפריל-מאי. חצי מיליון המובטלים האלה הם בעיית האבטלה האמיתית שאיתה תצטרך המדינה להתמודד. הם המובטלים שנמצאים כבר זמן רב מחוץ לשוק העבודה ויתקשו למצוא עבודה. הם אלה שאיבדו עבודה בגלל היעדר כישורים דיגיטליים ויתקשו למצוא עבודה חדשה בלעדיהם. הם הצעירים עם המיומנויות הנמוכות שעלולים להפוך לדור אבוד או לפחות לשכבה אבודה. הם המבוגרים שיתקשו להיקלט מחדש בשוק העבודה בתחרות מול כל כך הרבה צעירים. “יש יותר מדי אנשים שבין הסגרים לא עבדו”, אומר זהר.

ד"ר גל זהר מנהל מחלקת מחקר ומדיניות בשירות התעסוקה צילום: מייקל מן

האוצר בולם תוכניות

מאז תחילת המשבר נעשה מעט מאוד כדי להחזיר את המובטלים לשוק העבודה. בהתחלה זה היה כי האוצר קיווה שהם יחזרו מעצמם בלי שזה יעלה לו כסף. בחודשים האחרונים שר האוצר ישראל כץ בולם את תוכניות ההכשרה המקצועית, כי הוא רוצה לנהל אותן מהאוצר. שירות התעסוקה בניגוד לביטוח לאומי הוא לא גוף שיכול להרשות לעצמו לבקר את האוצר ולהתנגח איתו. מה שנשאר לו הוא למנות בכל דו”ח מחדש את רשימת ההמלצות שלו. לקוראים מומלץ להזכיר לעצמם שזו בעצם הרשימה של כל הדברים שהאוצר היה יכול והיה צריך לעשות אבל לא עשה או עשה באיחור ופחות מדי.

בראש רשימת ההמלצות של השירות כמובן התוכניות להכשרה מקצועית בהיקף של יותר מחצי מיליארד שקל וכן החלת המודל הגרמני שבו המדינה מממנת חלק מהמשכורת לעובד במקום לממן לו דמי אבטלה. כמו שהדברים מתנהלים, גם כשהקורונה תיגמר, שום דבר לא יהיה מוכן.

החרדים והערבים חזרו אחורה

המנהלים הם לא המגזר היחיד שהנוכחות שלו בין מובטלי ספטמבר היתה הגבוהה ביותר מאז תחילת הסגר. מגזר נוסף הן הנשים. 63% מהמובטלים שנרשמו בספטמבר היו נשים. הסבר מרכזי לכך הוא שהענפים שנסגרו בספטמבר, המכירות והחינוך יש יותר עובדות. הסבר נוסף הוא המצב שבו המשק או חלקו פתוח אבל מערכת החינוך סגורה. במצב כזה מסבירים בשירות התעסוקה משפחות רבות נותנות עדיפות לעבודת הגבר והאישה נשארת בבית עם הילדים.

האם יש היבט אופטימי לגל האבטלה השני? זהר חושב שכן. לדעתו, העובדה שהיקף המובטלים ירד מ־1.15 מיליון בסגר הקודם למיליון בנוכחי מלמדת שמעסיקים רבים למדו לעבוד בסגרים וממשיכים להעסיק את העובדים שלהם.

הצד השני של התופעה הזו היא שהאבטלה הולכת והופכת לנחלתם של עובדים בענפים מסוימים. סביר שמעטים מאוד אם בכלל האנשים שחשבו שהם צריכים לבחור מקצוע לפי השאלה האם הוא יוכל לתפקד תחת מגפה. אבל בדיעבד מתברר שברולטה המקצועית המנצחים הם כל מי שיכולים לעבוד מהבית. 4,000 שפים נרשמו בשירות התעסוקה בספטמבר, 2,500 מנהלי מסעדות, 3,600 ברמנים, 4,700 מלצרים ו־3,000 מדריכי כושר ופנאי. לא נרשמו הרבה עובדים מענפי התרבות והבידור. הם בחלקם הגדול כלל לא חזרו מהסגר הקודם.

סגירת ענף התיירות גרמה לכך שאילת שבה וזינקה מהמקום התשיעי בין הערים מוכות האבטלה למקום השני. אבל מה שמדאיג באמת זו העקביות בה הערים החרדיות והערביות ממלאות את העשירייה הראשונה. בשנים האחרונות נרשמו הישגים לא מבוטלים בהוצאת נשים ערביות וגברים חרדים לעבודה. הנשים החרדיות חצו בחודשים מסוימים את 40% התעסוקה. הגברים החרדים את ה־52%. כשהמשבר הזה יגמר סביר שנגלה שבקרב שתי הקבוצות האלו חזרנו אחורה.

אבל מעל הכל מרחפת שאלת הגל השלישי. אחת הבעיות של המשק היא היעדר היצע מספיק של משרות. כשאין למעסיקים ודאות שלא יהיה גל שלישי, סביר שרובם יעדיפו להמשיך ולהימנע מגיוס עובדים. אם יהיה גל שלישי זה אומר שמובטלים רבים יגיעו אל היציאה מהקורונה עם שנה וחצי אבטלה. מצב מאוד בעייתי. עד אז שוק העבודה יתרגל לספק עוד ועוד שירותים באופן דיגיטלי. העובדה שישראל תלויה כל כך בכלכלת ההייטק שלה עובדת במשבר הזה לטובתה. ההייטק סובל פחות מהמשבר וסביר שגם יתאושש מהר יותר. אבל בסופו של המשבר בישראל שהובילה בטבלאות העוני והפערים, יהיו הרבה יותר עניים והפערים יהיו הרבה יותר גדולים.