פרשנות
ארוכה הדרך לוועדת חקירה בפרשת הצוללות
גם אם יריב לוין לא היה מבטל את ההצבעה בה אושרה ועדת החקירה הפרלמנטרית לפרשת הצוללות, ספק גדול אם הוועדה הזו היתה מוקמת. אם היתה מוקמת, היתה מתפרקת בשל ההליכה לבחירות. ובכל מקרה לוועדת חקירה פרלמנטרית אין סמכויות חקירה
גם אם יריב לוין לא היה מבטל את ההצבעה בה אושרה הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות, ספק גדול אם הוועדה הזו היתה מוקמת. הסיבה היא שכדי שוועדת חקירה תחל לפעול, יש לאשר את הרכב חבריה בוועדת הכנסת ובמליאה.
הן ועדת הכנסת והן המליאה רשאיות להחליט לבטל את ועדת החקירה. אם כחול לבן היתה מחליטה לתמוך, זה ממילא היה מביא לקיצה של הכנסת, מה שהיה מסיים את פעילותה של ועדת החקירה עוד לפני שהתחילה.
- מהומה במליאה: אושרה הצעה לוועדת חקירה לצוללות, יו"ר הכנסת ביטל את ההצבעה
- מנדלבליט החליט: לא לפתוח בחקירה פלילית נגד נתניהו בפרשת הצוללות
- מגנץ ועד בג"ץ: כל התסריטים שיחברו את נתניהו לפרשת הצוללות
הבלגן בוועדת החקירה על פרשת הצוללות הוא בראש ובראשונה מחדל של יו"ר הכנסת יריב לוין עצמו. יש דיונים שיו"ר הכנסת צריך לנהל בעצמו ולא להשאיר לסגניו, ודאי לא לסגן מהמחנה היריב.
השאלה אם צדק יריב לוין כשביטל את התוצאות היא עניין ליועצים משפטיים. הם יצטרכו לבדוק את טענת לוין שיו"ר הקואליציה מיקי זוהר ביקש בזמן הצבעה שמית. הם גם יצטרכו לבדוק את הטענה שלא היתה הכרזה תקינה על תחילת ההצבעה. אלא שכאמור גם אם יוחלט שההצבעה המקורית תקפה, ועדת חקירה לא תצא מזה.
אם מרצ ילכו לבג"ץ יכול לצאת מכך עימות קשה בין הרשות השופטת והמחוקקת כשבראש הכנסת עומד אחד ממתנגדי בג"ץ הגדולים, ח"כ יריב לוין. אבל סביר להניח שעד שזה יגיע להחלטה, הכנסת הזו כבר לא תכהן, וספק אם יהיה טעם לבכות על ועדה שנשפכה.
אגב גם אם היתה מוקמת ועדת חקירה פרלמנטרית זה היה בעיקר הישג הסברתי. בניגוד לוועדת חקירה ממלכתית, לוועדה פרלמנטרית יש בדיוק אותן סמכויות של ועדת כנסת רגילה. אין לה סמכויות חקירה מיוחדות, סמכויות זימון עדים, יכולת להעיד אותם בשבועה או יכולת להטיל סנקציות על האחראים למחדלים. איש גם לא חייב להתחשב בדו"ח שלה. ובמילים אחרות: היתרון העיקרי של ועדת חקירה פרלמנטרית הוא בעצם יצירת המסגרת הקבועה לעיסוק בנושא והיכולת לכתוב דו"ח הצהרתי בסוף.
מה שיצר את הדרמה הוא אם כן לא חשיבות ההצבעה וגם לא חוסר סבירות קיצוני של ההחלטה של לוין. מה שיצר את הדרמה הוא הסמליות של הנושא שנחשב בעיני רבים לשיא השחיתות של שלטון נתניהו וכמובן חוסר האמון המוחלט של המחנות הפוליטיים אחד בשני. אם אחד מיושבי הראש הקודמים של הכנסת, רובי ריבלין או יולי אדלשטיין היו מקבלים אותה החלטה סביר שהטונים היו קצת נמוכים יותר. הם היו ידועים כממלכתיים ומפשרים. לוין נתפס כנציג של מחנה המאבק בשלטון החוק. מה שהוא עשה דומה למצב בו שופט כדורגל שמשתייך לאחת הקבוצות, פוסל לקבוצה השניה שער בטענת נבדל.
מה שברור זה שפסילת ההצעה של ח"כ תמר זנדברג הביאה רגע של עדנה למרצ, סיעת אופוזיציה שלא מרבה לבלוט. מבחינה זו אולי עדיפה למרצ הפסילה מהאפשרות שההצעה היתה נופלת בשלבים הבאים. על פי התקנון עכשיו אי אפשר לדון בהצעה דומה במשך חודש. כשמרצ תעלה את ההצעה מחדש, סביר להניח שהליכוד יהיה הרבה יותר מוכן וזהיר.