"ההחלטות הקריטיות שלי בעסקים נעשו 'על דרינק'. זה לא עובר בזום"
יניב ורדי, מנכ"ל חברת הסייבר Claroty, היה אמור לעשות רילוקיישן לניו יורק עם כניסתו לתפקיד לפני ארבעה חודשים, אבל המשרדים שם סגורים והוא נשאר לעבוד מביתו בישראל; "זה מאתגר להיכנס לתפקיד בלי הקשר הבינאישי עם האנשים שלך, עם הלקוחות, עבורי זה העיקר"
- "העבודה מהבית מעייפת יותר. פעם הייתי בשיא האנרגיה ב-7 בערב"
- "התמכרתי לבקרים בבית. יהיה קשה לחזור למשרד שלי ברד האט"
- "אני עובדת 12 שעות ביום מפינת האוכל. זה שיתק את כל הבית"
איך זה להיכנס לתפקיד תוך כדי מגיפת הקורונה?
"אני מאוד אדם של אנשים וזה מאתגר. הקשר הבינאישי, המגע והתקשורת שמעבר ל'ביזנס' זה עבורי העיקר ולכן להיכנס בלי מערכות היחסים עם האנשים שלך, עם הלקוחות זה אתגר אבל הסתגלנו די מהר לנסות לייצר את זה בפגישות זום. במשברים כאלה זה לא החזק שורד, זה מי שמסתגל הכי מהר שורד. העבודה מרחוק גרמה לי לעשות דברים אחרת. אם פעם הייתי נכנס לחברה, מייצר אסטרטגיה ואת המבנה הנכון על בסיס הערכה וניתוח של מה עובד ומה לא באמצעות ימי פגישות מרוכזים, אז היום עושים את זה בזום ולכן הכל צריך להיות יותר מובנה ומחולק לפגישות קצרות. אי אפשר לשבת שעתיים או שלוש בפגישת זום רצופה".
אתה מנכ"ל מנוסה ואמרת שהיית צריך להסתגל מהר, אילו דברים השתנו מבחינת הניהול עבורך?
"אני רגיל להסתובב במסדרונות ולדבר עם אנשים. לרדת לקפה, לצהריים. הדברים הכי קריטיים שעשיתי בעולם העסקים היו 'על דרינק' היו 'על ארוחת ערב', לא בחדר ישיבות. עכשיו אי אפשר לייצר את הקשר הבינאישי הזה. איך אפשר ליישם את זה בזום? בנוסף האתגר של לבנות אסטרטגיה, בדרך כלל יושבים 'אוף סייט' במשך ימים אבל אי אפשר לעשות את זה בזום. אם פעם הייתי יכול לשבת יום שלם עם אג'נדה מסויימת אז היום פגישות הזום חייבות להיות קצרות יותר, עם האנשים הנכונים ואי אפשר ללכת לדרינק. לכן, האינטראקציה היא בתדירות הרבה יותר גבוהה וחייבים לכלול גם את החלק החברתי - לא להתחיל פגישת וידאו ולתקוף את ה'ביזנס' אלא לשמוע קצת מעבר, מה שהיה קורה באופן טבעי אם זה היה פנים מול פנים. אנחנו עושים זום מהבוקר עד הלילה ולכן חשוב שהפגישות יהיו פרודוקטיביות. אנשים שיורדים אחרי שעה מהזום ולא נותנים ולא קיבלו שום דבר מהפגישה זה מדכא ומייאש".
מה אתה אוהב בעבודה מהבית?
אני אוהב את זה שאני לא טס כל כך הרבה כי בעבר הייתי טס בין 30% ל-50% מהזמן שלי. זה מפנה לי המון זמן של טיסות, לוגיסטיקה ונסיעות עבודה לכן אני יכול לנצל את הזמן בצורה הרבה יותר אפקטיבית. אני גם אוהב את זה שבגלל שאני לא טס אני יכול להיות בבית עם הילדים, גם אם אני עובד עד 12 בלילה לעצם הנוכחות שלי בבית יש משמעות. הגיחות הקטנות להכין קפה, גם אם אני עובד, גם אם אני לא נמצא איתם, לעצם העובדה שהילדים רואים אותי יש משמעות רבה עבורם. הילד הגדול שלי שהוא בן 17 אמר את זה, הוא אמר לי 'יש הרגשה טובה שאתה בבית'".
מה אתה לא אוהב בעבודה מהבית?
"הדבר הפחות טוב הוא שאני באמת 'פיפל פרסון', ההצלחות שלי הן בקשרים האנושיים, בהחלטות ובהתקדמות העסקית שקורית 'על ארוחת ערב' או דרינק וזה חוסר שיש לי. אני מרגיש שזה פחות אפקטיבי שאתה לא יכול ליצור את הקשרים שיכולת ליצור כשאנשים נמצאים ביחד, אבל גם עם זה לומדים להסתדר".
אתה חושש שתהיה פגיעה בהישגים העסקיים עכשיו כשאין פגישות 'על דרינק' או 'על ארוחת ערב'?
"אני לא חושש כי לומדים להסתגל אחרת. אני יוצר את הקשרים האלה כרגע באמצעות הזום ומתוך הנחה שמהר מאוד ניתן יהיה לחזור וליצור את אותם קשרים בינאישיים. אנחנו עובדים מאוד קשה כדי להגן על המפעלים שמייצרים את החיסון ואני אחזור ליצור קשרים פנים מול פנים".
איך נראה היום שלך בעבודה מהבית?
"יש ימים שמתחילים בבוקר ונגמרים בלילה עם מספר מטורף של פגישות זום. גם השיחות שפעם נעשו בטלפון עברו עכשיו לזום. אני משתדל לאכול צהריים עם אישתי והילדים. אני מתחיל בבוקר עם אסיה, אירופה אחה"צ וארה"ב בערב - מנהל את הדברים לפי הטריטוריות השונות. פעם רוב היום היה מתפספס בגלל נסיעות והפרשי זמנים והיום אני יכול לשלוט בזה".
נכנסת לתפקיד הישר לעבודה מהבית, אתה מרגיש שיש עדיין תרבות ארגונית כשלא כולם במבנה אחד? יש עובדים שלא פגשת?
"יש תרבות חזקה פה בקלאוטרי שמצליחים לשמר גם מהבית. אני נפגש עם צוות ההנהלה הבכירה כמה פעמים ביום, לא עם כולם יחד, ואנחנו ממש יושבים על האתגרים הפנימיים כדי לשמר את התרבות וגם לדעת לקחת את זה קדימה. גייסנו 30 אנשים בתקופה האחרונה ונגייס עוד שלושים עכשיו. זה דורש יותר השקעה ועושים את זה בצורה מתודית. למשל, יש קפה וירטואלי, סשן של קוקטיילים וירטואלי או שולחנות עגולים בתוך קבוצות. יש לי מנהלים בארה"ב שמנהלים עשרות אנשים ולא ראו את המשרד או את העובדים מימיהם. יש CPO, מי שמנהל את המוצר שלא ראה עובד מימיו. אז הוא עושה יותר פגישות זום ופגישות פנימיות. אני באמת חושב שמי שהסתגל הכי מהר והבין שיש פה בעיה - ינצח. חייבים מבנה ותהליך מסודר כדי ליצור את מערכות היחסים ולשמר את הצביון והתרבות".
מה אתה חושב שיקרה ביום שאחרי הקורונה?
אני חושב שהעולם לא יחזור לקדמותו במאה אחוז. מי שיידע למנף את זה מהר יותר וטוב יותר ייצא חזק יותר. אני חושב שאם היה אחוז של אנשים שעבדו מהבית אז האחוז הזה יגדל. הפגישות יהיו אחרות. חלקן עדיין יתקיימו בזום. הפתיע אותי בעבודה מהבית שיש דברים שאפשר לעשות בצורה פרודוקטיבית הרבה יותר. כל פגישה שאין בה צורך ביצירת קשרים בינאישיים כמו פגישות פנימיות, פגישות רוטיניות, זה מאוד פרודוקטיבי בזום ואפשר לחסוך המון זמן כשמקיימים אותן מרחוק".
בנוסף להיותך מנכ"ל קלארוטי אתה יינן בזמנך הפנוי, מה עשתה העבודה מהבית לניהול הייקב?
"אני יינן 20 שנה. יש לי ייקב בשדה ורבורג ואני מביא את הענבים מהצפון והדרום מכרמים שהם לא שלי. בגלל הקורונה לא יכולתי לבחור את הענבים בעצמי. זה כמו בניהול חברה, בחברה הכי חשוב זה האנשים ולבנות סביבם סביבה מצליחה, ביין הדבר הכי חשוב זה איכות הענבים. אם פעם בגלל הטיסות לא הייתי נמצא בייקב באופן קבוע אז היום תמיד בשבת אני נמצא בישראל ויכול לעבוד ביקב. בשבילי זה טוב לנשמה. זה הדבר היחיד שאני עושה שאין בו משמעות כלכלית ואין בו חזון ואין צמיחה ואין בו לחץ. זה פשוט לנעול מגפיים, לעבוד עם חברים ביקב וליצור מוצר שאנשים יאהבו".