חגיגות סיום המגיפה יחלו עם 900 אלף מובטלים

לא רק הכבישים הריקים מוכיחים שהשבוע הסגר השלישי הפך לאמיתי. זה משתקף גם בנתוני האבטלה. מאז הידוק הסגר ביום חמישי בלילה ועד שלשום נרשמו כמעט 40 אלף מובטלים, מול 60 אלף שנרשמו במשך השבוע וחצי של הסגר החלקי.

בהנחה שהסגר הזה הוא באמת האחרון, זה אומר שאנחנו יוצאים אל תהליך ההתאוששות עם 900 אלף מובטלים.

התחזית המקורית של שירות תעסוקה היתה 90-120 אלף דורשי עבודה חדשים/חוזרים בסגר השלישי, מספר נמוך משמעותית מהסגרים הקודמים. בסגר הראשון נרשמו כזכור כמיליון איש. אלא שבפועל, אחרי שבוע וחצי בסגר השלישי נרשמו רק 60 אלף. נראה שבמצב שבו כולם יכולים לנסוע לאן שהם רוצים, מעסיקים שלא נאלצו לסגור לא ראו צורך להוציא עובדים לחל"ת.

שירות התעסוקה צילום: באדיבות שירות התעסוקה

לקראת הידוק הסגר שירות התעסוקה עדכן את התחזית שלו ל־120-150 אלף מובטלים, ועם כניסת המגבלות החדשות החלו המספרים לזנק. בסוף השבוע נרשמו 21 אלף דורשי עבודה חדשים ובראשון עוד 18,500. אם קצב ההרשמה המהיר יימשך נחצה את ה־150 אלף עד סוף השבוע.

עוד לפני הסגר ערך שירות התעסוקה בדיקה והוריד את מספר דורשי העבודה הרשומים אצלו ל־750 אלף. אך עד סוף הסגר המספר צפוי לעלות ל־850 -900 אלף. האוצר יכול לספר לעצמו ולנו שעל פי הנתונים של הלמ"ס האבטלה הרבה יותר נמוכה. אבל ה־900 אלף האלה, שכוללים את מקבלי דמי האבטלה ומובטלים שאינם זכאים לדמי אבטלה וכן אנשים שאינם מוכרים כמובטלים כי הם לא רואים טעם לחפש עבודה בקורונה, הם בעיית התעסוקה האמיתית של ישראל.

הגרעין הקשה של האבטלה

17.5% ממובטלי הסגר השלישי שהם 17 אלף איש פוטרו או איבדו את מקום העבודה. סביר שפיטורים אחרי כל כך הרבה חודשי משבר מבטאים קושי גדול של המעסיקים שהחזיקו את העובדים חודשים ארוכים ולא יכלו עוד. בסך הכל כ־340 אלף מדורשי העבודה אינם בחל"ת ואין להם מעסיק. הם מהווים את הגרעין הקשה של אנשים שצריכים לחפש מקום עבודה קבוע, אבל הם לא כולו. ברגע שבו תחליט הממשלה לסיים את מודל החל"ת ולדרוש מהמעסיקים לפטר או להחזיר את העובדים נגלה כנראה עוד רבים שהם מפוטרים בפועל.

ביום חמישי, לפני הקשחת הסגר, עוד היו 38% ממובטלי הסגר השלישי מתחומי המסחר, הטיפוח והיופי. זה שיקף את העובדה שהדבר היחיד שהסגר הרופף הצליח במאת האחוזים לסגור הוא חנויות. אתמול ירד החלק שלהם ל־20% — כי החינוך הצטרף. שיעור אנשי החינוך בין המובטלים זינק מ־5% עד יום חמישי ל־22.5% אתמול. המורים והגננות המאורגנים מרגישים די חזקים לאיים בשביתה באמצע הסגר, אבל יש כמות גדולה של עובדי חינוך שיוצאים לחל"ת בכל סגר. מורי קבלן נטולי קביעות, מדריכים, מטפלות ועוד. משבר הקורונה מבליט את הפער הזה כל פעם מחדש.

עידוד לפיטורי עובדים

ישראל עשתה במשבר הקורונה כל דבר אפשרי כדי ששוק התעסוקה שלה ייצא ממנו הכי רע שאפשר. זה התחיל כשהיא פנתה בלעדית למודל החל"ת ולא אפשרה שום מודל של תעסוקה חלקית. בכך בעצם היא עודדה מעסיקים להיפרד מעובדיהם. זה המשיך כאשר פרויקט ההכשרה המקצועית ההמונית התעכב במשך חודשים ארוכים בגלל מאבקי הכוחות שהוביל שר האוצר ישראל כץ. הדברים האלה הציבו את ישראל בנקודת פתיחה גרועה מאוד לתחרות על השווקים אחרי המשבר. אבל אם ישראל באמת תהיה המדינה המחוסנת הראשונה זה עשוי להקנות לה נקודת זינוק טובה, ואפילו יסייע לתקן חלק מהנזקים שגרמה הממשלה הכושלת.

אחרי משבר למשק יש נטייה לדהור כדי להשלים את החסר אבל הרבה מאוד קורבנות כלכליים של הקורונה יישארו גם אז מאחור. אחרי שייגמרו חגיגות סיום הקורונה, את הנזקים האמיתיים נגלה רק עוד שנה: כמה מבוגרים שנפלטו מכוח העבודה כבר לא יחזרו? כמה מהצעירים יהפכו למובטלים כרוניים ולדור אבוד? כמה מובטלים יאלצו להתפשר על משרות נמוכות בהרבה מהכישורים שלהם?