על פגיעה במעמד המורים נשלם מחיר יקר

מאז פרוץ מגפת הקורונה התעוררו שוב ושוב דיונים ציבוריים בשאלות הנוגעות לעבודת עובדי ההוראה בבתי הספר. האם הוראה מרחוק באמת שקולה להוראה בכיתות? האם ראוי לחייב את המורות והמורים להיפגש יום יום עם תלמידים, כשכל מקומות העבודה האחרים אינם מקבלים קהל? האם יש לחסן את המורים לפני מגזרים אחרים? ועוד.

קשת השיקולים בהם יש להתחשב כדי לענות על השאלות הללו רחבה במיוחד. מעורבים כאן שיקולים אפידמיולוגיים, כלכליים, וציבוריים, וכמובן שיקולי הוראה ולמידה. בנוסף לכל אלה, חשוב לקחת בחשבון נושא נוסף, שלא תמיד מקבל את המשקל הראוי לו – מעמד המורה.

כיתה צילום: עיריית תל אביב-יפו

מעמד המורות והמורים משפיע לא רק על תחושותיהם ושביעות רצונם של אלו שבחרו לעסוק בהוראה; הוא בעל השפעה רחבה הרבה יותר. הוא קובע האם צעירים איכותיים ירצו לעסוק בחינוך; האם יהיו לנו מספיק מורים כדי לאייש את כל משרות ההוראה; מה יחושו התלמידים כלפי המורות והמורים שלהם, וכתוצאה מכך כמה ילמדו מהם; כמה משאבים יוקצו למערכת החינוך, ועוד. לכן, העלאת מעמד המורה היא לא רק חוב מוסרי כלפי המורים, אלא גם תנאי הכרחי לשיפור ביצועיה של מערכת החינוך הישראלית.

מעמד המורה צריך להיות אחד השיקולים המרכזיים תמיד, ובמיוחד בימי הקורונה. כאשר דנים, למשל, על סדר הקדימויות בחיסונים, יש לשים את המורות והמורים בראש התור, לא רק משום שהם נדרשים במסגרת עבודתם להיפגש מדי יום עם עשרות רבות של תלמידים. יש בעלי מקצוע נוספים שנפגשים עם אנשים רבים, כמו נהגי תחבורה ציבורית וקופאים במרכולים. עובדי מערכת הבריאות קיבלו חיסונים לפני אחרים לא רק משיקולים פרקטיים, אלא גם כביטוי להערכה על עמידתם בחזית המאבק בקורונה. מתן זכות קדימה למורים בחיסונים יהיה דרך להביע בצורה ברורה את החשיבות הרבה שאנו מייחסים לעבודתם.

גם כשדנים בשאלת ימי החופשה המגיעים למורות ולמורים בשנת קורונה, או בכל שנה אחרת, יש לקחת בחשבון את מעמדם הציבורי. ייתכן שכדאי לערוך שינויים במבנה שנת הלימודים, ובפרט בתקופת הקורונה. אך כאשר הדיון על כך כרוך באמירות פוגעניות כלפי המורים – יצא שכרנו בהפסדנו. גם אם נרוויח כמה ימי למידה נוספים, על הפגיעה במעמד המורים נשלם כולנו מחיר יקר. שינויים בסדרי עבודתם של המורות והמורים ניתן לבחון רק אם הם נעשים מתוך הוקרה למורים, ללא התנשאות וזלזול.

משרד האוצר טוען שיש לבטל את הלמידה מרחוק בימי הסגר, ולהוסיף במקום זאת ימי לימוד בחופשת הקיץ. אולי יש בכך היגיון כלכלי וציבורי, אך בד בבד יש בטענה הזו התנשאות על ציבור עובדי ההוראה. משרד האוצר מניח שהוא מבין טוב יותר מנשות ואנשי החינוך איך כדאי ללמד, וחושד כי ההחלטות של מערכת החינוך נועדו רק כדי להיטיב את התנאים של עובדי ההוראה.

קריאתו של משרד האוצר, גם אם תוסיף ימי לימוד בודדים, פוגעת במעמד המורה, שגם כך אינו גבוה.

פגיעה בכבודם של המורות והמורים אינה ראויה, כי שמירה על יוקרתה של מערכת החינוך היא אינטרס ציבורי ראשון במעלה. כדי לאפשר למערכת החינוך להגיע לתוצאות שאנו מצפים ממנה עלינו להקפיד על כבודם של אלו שעובדים בה, בכל שנה ושנה ובשנת קורונה במיוחד.

פרופסור חיים שקד הוא נשיא המכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום בשדות נגב