בשם הקורונה: הממשלה ממריאה לשיאים של איוולת

"האיסור", אומר פרופ' יובל שני מהמכון, "חותר תחת האמנה החברתית שבין המדינה לאזרחיה. וחמור מזה, המדינה שייכת לאזרחיה, היא ביתם, וכאן מונעים מבעל הבית לחזור לביתו. למה צריך להתחנן לחזור? מדינת ישראל במקורה נוסדה כמדינה מקלט ליהודים נרדפים. מנסה לסייע לכל הישראלים שיצאו לחו"ל. החזירו את נעמה יששכר את החרדית שעברה לסוריה, ועכשיו מפקירים אזרחים לסכנת הדבקה בחו"ל. כשהמדינה לא מצליחה לעשות את המוטל עליה, היא ממוטטת לגמרי פרדיגמות של זכויות יסוד שנידפות ברוח".

1. הפגיעה בזכות לבחור ולהיבחר

כדי להחליק את האבסורד הזה בגרון הדמוקרטי והמשפטי, הוקמה ועדת חריגים שתטפל בבקשות הומניטריות מיוחדות. חבריה, שיקוליה ונימוקיה חסויים למרות שהחלטותיה מעין שיפוטיות ופוגעות בזכויות אדם. ועדה שלא רק מעצימה את האבסורד, אלא גם מגלמת בהתנהלותה את העיוותים שמניעים אותה: הקלות לחרדים ושיקולי בחירות. בראש הוועדה, אגב, עומד שילה אדלר.- שהיה יועץ של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולשעבר מנכ"ל מועצת יש"ע.

העיתונאים אורי משגב, שהתמקם בנתב”ג ומדווח משם בחשבון הטוויטר שלו ובהארץ, ואילן לוקאץ’ בתחקיר של אולפן שישי, מצאו שהרוב המכריע של היוצאים והנכנסים הם חרדים. למשל החב"דניק יעקב מזרחי שהסביר איך קיבל בקלות את האישור: "אני לומד בארץ ביישוב שבו מפיצים יהדות".

ומולו החילוני, ד"ר דיוויד כהן, שביקש לצאת לקנדה לבקר את אימו הגוססת מסרטן. "הקנדים אישרו תוך חצי שעה", אמר בכאב, "הישראלים אמרו לי שהסיבה לא מספיק טובה". את האישור קיבל כעשרה ימים לאחר שביקש, ויום אחרי שהאם נפטרה. למה? כי ברשימת אנשי הקשר שלו אין את מספרי חברי הכנסת של יהדות התורה, ובמיוחד של עוזריהם היעילים ש"עושים עבודה טובה", כפי שהעיד אחד החרדים בתחקיר.

חרדים בנתב"ג צילום: עמית מגל

עו"ד בתיה זקס שמייצגת עותרים נגד ועדת החריגים מציינת עיוות נוסף. "אדם ביקש לצאת מהארץ וחייבו אותו לחתום על הצהרה שבמשך 60 יום לא יחזור", סיפרה, "ומה יש באמצע 60 הימים האלה? בחירות!". יו"ר ועדת הבחירות השופט עוזי פוגלמן כבר הפנה את תשומת לב היועץ המשפטי לממשלה לפגיעה הצפויה בזכויות היסוד לבחור ולהיבחר.

פוגלמן, מנדלבליט, וגם נתניהו ודרעי הם נמעניו של מכתב טרום עתירה ששלח להם עו"ד גלעד ברנע: "מתברר כי יש קבוצה משמעותית של אזרחיות ואזרחים ישראלים בעלי זכות בחירה הנמצאים עתה מחוץ לגבולות מדינת ישראל, המעוניינים לממש את זכות הבחירה שלהם ושאינם יכולים להיכנס למדינת ישראל בשל הגבלות ומגבלות שהוטלו עקב מגפת הקורונה. הינכם מתבקשים לנקוט בפעולות מתאימות לשם אפשור מימוש זכות היסוד הזו..."

2. קואליציית ימין על מלא

אם חשבתם שהפגמים מסתיימים בהעדפת חרדים, בהטסת מנדטים של הימין, בניסיון להקטין מספרי תחלואה לקראת הבחירות, אז זהו שלא. הוועדה הזו שטולטלה בין מספר משרדי ממשלה, עד שנחתה בחיקה של השרה מירי רגב, אפילו לא מסוגלת להשיב לפונים תוך 24 שעות, כפי שהתקנות מחייבות, ואלפי בקשות לא נענות במועד.

סיפור ועדת החריגים הוא קפסולה מזוקקת של כמה מהחוליים הקשים שנחשפו במשבר הקורונה: עצם האיסור לצאת ולהיכנס, המכסות, הסלקציה, הטיפול בבקשות, הפרוטקציות, המאכערים, שיקולי הבחירות והעדפת החרדים. הרוח (הרעה) נושבת בחריגים, בהשאלה משירה של דליה רביקוביץ’.

מירי רגב צילום: אבי מועלם

ומי האחראים הפוליטיים שמעורבים בסיפור הזה: משרד הפנים של אריה דרעי, משרד התחבורה של מירי רגב וחברי הכנסת של יהדות התורה. שמם של ח"כ יעקב טסלר ועוזרו הוזכרו במפורש על ידי אחד המוטבים החרדים. ואלה הם העוגנים המרכזיים של "קואליציית ימין על מלא" שעליה בונה נתניהו את עתידו ואת חורבננו. זו דוגמית להתנהלות הממשלתית שצפויה מהמשך אחיזת רגב, דרעי וליצמן במנהלות השלטוניות. ומי יושיע אותנו מהחבורה הזו? סמוטריץ' ובן גביר?

3. דחיית משפט נתניהו לקץ הימים

הבחירות הבאות כבר זכו לכותרת 'ביבי, או רק לא ביבי'. זו ההזדמנות להתכנס לרזולוציות מדויקות יותר. הבחירות הן על שני אלה: האחד, האם משפט נתניהו ימשיך להתנהל כסדרו. אם יהיה רוב לקואליציית "ימין על מלא" המשמעות היא שיש רוב בציבור להעלמת משפטו של ראש הממשלה או דחייתו לקץ הימים. והשני - האם את חיינו תמשיך לנהל קואליציה של משרתי נתניהו בליכוד, החרדים והגזענים.

ועדת החריגים עברה מהשרים יובל שטייניץ ואופיר אקוניס לאחריותם של השרה רגב ולשליטת המאכערים החרדים. התוצאה היא שערורייה בסדר גודל שמצדיק מבקר מדינה, ועדת חקירה, ואפילו תלונה במשטרה.

אלא שממשלה שמאפשרת זאת, גם תמנע בדיקה וחקירה באמצעים שהפכו חביבים עליה לאחרונה, איפול וחיסיון לכל אורך החזית: על הפרוטוקולים מישיבות הקורונה, האיפול על שיתוף המידע עם פייזר, על ועדת החריגים, על נסיבות ההרפתקה הסורית של הצעירה החרדית שבהן רב הנסתר על הגלוי, והסתרת העסקה למימון החיסונים הרוסיים לסוריה.

4. התחמנות הישראלית חוגגת

סיפור מסיבות הפורים הזכיר לי את סיפור חג הפסח של טל הרמן, מאוהדיה הקנאים והמסורים ביותר של מנצ'סטר יונייטד בישראל. על טל ניחתה המכה ה־11 כשסדר פסח נפל בדיוק על משחק חשוב של יונייטד. ומה עשה טל? הקדים את סדר הפסח המשפחתי לשעות הצהריים.

וזה בדיוק הסיפור של מסיבות פורים. הממשלה קבעה עוצר לילי, והמסיבות הוקדמו לשעות הצהריים. התחמנות הישראלית היא לא רק נחלתה של הפוליטיקה כפי שמתריע בני גנץ. החרדים כבר הודיעו ששום עוצר לא ישבית את מצוות השמחות ההמוניות של פורים. והפעם, גם חובבי המסיבות החילונים יישרו עימם קו. סביר להניח שהשוויון הזה לא יגיע גם לשלב הסנקציות שיוטלו על מפירי ההנחיות, ואת מרבית ההחמרות יחטפו החילונים. אבל, אם יש בכל זאת קו מחבר בין החרדים לחילונים הוא הפניית כתף קרה של חוסר אמון קולקטיבי להנחיות ממשלת ישראל.

5. בין חירות הפרט לסכנת הכלל

הגבלות הכניסה לישראל, אם נתעלם לרגע מהסלקציה בין חילונים לחרדים, נועד לחפות על המחסור במלוניות ועל הקשיים באכיפת הבידוד. אחד הפתרונות שאמורים להיבחן במסגרת פיילוט הוא האזיק האלקטרוני ובשמו הידידותי ה"צמיד", שמקנה לאזיק דימוי ידידותי יותר של תכשיט.

האזיק הזה, שהעונד אמור לשלם עליו פיקדון ודמי שכירות, הוא פגיעה בכבוד האדם באמצעות סימונו ברבים. וגם אם התכלית ראויה מדובר באמצעי לא מידתי, שנבחר רק בגלל כישלון האכיפה לאמצעים המידתיים יותר. וכך גם העברת המידע על הלא מתחסנים לרשויות המקומיות. "מה זה יעזור?", שואל פרופ' יובל שני, "ומה הם אמורים לעשות? להפעיל לחץ? לאיים בשלילת שירותים?"

אין ספק, החיסונים מסתמנים כדרך המלך ליציאה מהמשבר, והסרבנות מאיימת על הסיכוי הזה. סרבנות זו מקורה בזכותו של האדם על גופו, בזכותו להתנגד לטיפול רפואי. אלה נגזרות של "כבוד האדם וחירותו", של המעבר מ"אנחנו" ל"אני", מקידוש הקולקטיב לקידוש הפרט.

לתהליך זה יש משמעויות מבורכות, אבל ההתנגדות לחיסונים אינה אחת מהן. בגלל שחירות הפרט מסתיימת במקום שבו נשקפת סכנה לכלל. במיוחד בתחום הבריאות.  

נכון, שכולם הפכו למבינים ברפואה ובמגפות, ועדיין חובה לקבל את הכרעת רוב אנשי המקצוע, גם אם יש בהם מיעוט שמתנגד.

וחוץ מזה, סיפור החיסונים מאפשר לנו לחזור קצת אחורה לימי הערבות ההדדית והאחריות המשותפת שנזנחו. לא הכול היה גרוע בימי המשמעת קולקטיבית.