קילומטר אפס

עשרות אלפי צעירים, אקדמאים ברובם, אינטליגנטים, למודי חינוך אירופי קפדני, גודשים פתאום את כיכר פוארטה דל סול במדריד. אאוט אוף דה בלו, יריעות בד כחולות מכסות כבר שבוע את הרחבה העצומה ואינספור אוהלים ושקי שינה פזורים בין הבניין המרהיב של בית הדואר המלכותי לפסל של המלך קרלוס השלישי. הנתונים הכלכליים של ספרד אמנם זעקו משבר, אבל איש לא חשב שדווקא משם תצמח המחאה המערב אירופית הגדולה. זה טבען של מחאות עממיות, איש לא חושב שהן יבואו, עד שהן תוקעות לך אצבע בעין.

אפשר להמשיך לא לחשוב, אבל המחאה הספרדית תמשיך להתגלגל מעתה ברחבי חברות השפע. היא תמשיך, מכיוון שהיא מבוססת על הבנה עמוקה שהגיעו אליה צעירי ספרד: אין להם עתיד. כמו רוב צעירי מעמד הביניים, הם חונכו לחשוב שהשכלה ועבודה קשה יקנו להם מידה מסוימת של ביטחון. הם התבגרו בתחושה שעתידם ורוד, ואם רק יממשו את יכולותיהם יוכלו להצטרף גם הם למעמד שיחיה את חייו במידה מסוימת של שלווה כלכלית. והנה הם מגלים סדר עולמי חדש: יעבדו כמה שיעבדו, ילמדו וישקיעו ככל שיוכלו, לא נשאר להם מקום באזור הבטוח של החיים. ולא רק להם, אלא גם לרוב חבריהם בני גילם, מהמערב השבע של אירופה עד לישראל.

כיכר פוארטה דל סול צילום: רויטרס

צעירי ספרד הבינו שהעתיד נראה רע

מה שהוציא את הספרדים לרחובות הוא חוסר התוחלת. הם הרי אינם רעבים ללחם, לרובם יש עדיין עבודה וכנראה שגם איזו כרית ביטחון מההורים. אבל עד מתי? ההבנה שהקליפה הכלכלית הבריאה שאנחנו חיים עליה הופכת דקיקה יותר ויותר מטלטלת דיה כדי להוציא לרחובות גם אנשים שהם עדיין שבעים.

אי אפשר לפתור את העניין בקלות ולומר שחשש מפני חוסר ביטחון כלכלי הוא דבר שמלווה כל דור צעיר. צעירי ספרד הבינו שכבר לא מדובר בסתם חשש, אלא בידיעה ודאית שיהיה רע. שהעולם הנוכחי, וביתר שאת מאז הקטסטרופה הפיננסית של 2007, אינו יכול לספק עוד בסיס כלכלי איתן שעליו תצמח שכבה משמעותית של מעמד ביניים. יש משהו סימבולי בכך שבחרו להתקבץ דווקא בכיכר שבה ממוקם "קילומטר אפס" של מערכת הכבישים של ספרד. מכאן הדרך יכולה להתחיל.

אין מנוס ממהפכה חברתית

תחושת הוודאות העמוקה בכך שהחלום התנפץ קשורה קשר הדוק למשבר הגלובלי האחרון. גם בספרד הצעירים המשכילים יודעים היום מי היו הספקולנטים שהניעו את המשבר, הבנקאים שפמפמו אותו והמכשירים הפיננסיים המופרכים שניפחו אותו. הם הבינו שנדרשת מהפכה עמוקה בבסיס הכלכלי של המדינות - ודווקא העשירות שבהן. ההבנה שלהם התנפצה אל מול המציאות: המשבר הסתיים דווקא בהרחבת הפערים בין עשירים לעניים ובחיסולו המתמשך של מעמד הביניים. לא לחינם מכוונת המחאה נגד מערכת פיננסית שאיבדה קשר עם המציאות ונגד פוליטיקאים עושי דברה.

הספרדים מבינים שביטחון כלכלי יהיה מעתה מנת חלקם של אלה שיעשו משהו חריג, שייקחו סיכון. והמשמעות היא או לצבור עוצמה כלכלית מהר, לא משנה מה המחיר שישלמו אחרים, או לנסות מהפכה חברתית. בלי אלה, ממתינה להם נשירה ארוכה מהמעמד הבינוני, בואכה קו העוני. רובם בחרו לצאת לרחובות. עכשיו זה קורה בספרד, ובבוא העת גם בישראל.