פרופ' דן בן דוד: "רציתם להיות מנהיגים - אז תנהיגו"
כבר עשר שנים טוען פרופ' בן דוד שישראל נמצאת בדרך למטה במקום למעלה. הדו"ח השנתי החדש של מרכז טאוב מוכיח שמחאת מעמד הביניים מבוססת על מציאות עגומה ולא רק על תחושות בטן. "המסר לא צריך להיות 'ביבי תתפטר', אלא 'ביבי תתעשת ותתחיל לעבוד'"
"עושים מהמחאה החברתית שלא בצדק מאבק של סוציאליסטים מול קפיטליסטים. צריך לשאוף לשוק חופשי, אבל לא להזניח את כשלי השוק. הממשלה צריכה לטפל בכשלים של חינוך, תשתיות ודיור - ואז לתת לאנשים להתנהל בשוק כפי שהיו רוצים".
דן בן דוד, פרופ' לכלכלה מאוניברסיטת תל אביב, מסתכל על ההפגנות ברחובות ומתרגש. בתזמון כמעט מושלם פרסם אתמול מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל שבניהולו את הדו"ח השני שלו על מצב התעסוקה, החינוך, הבריאות והרווחה בישראל. הממצאים של בן דוד מטרידים. לצד נתונים מאקרו־כלכליים טובים ביחס למדינות המערב, הולכים ומעמיקים הפערים התוך־חברתיים בהכנסות, בהשכלה ובבריאות.
ההפגנה בת"א במוצ"ש צילום: רעות מרים כהן "כבר עשר שנים אני מנסה להגיד לאנשים שמדינת ישראל נמצאת על מסלול רע מאוד", אומר בן דוד. "כבר הרבה שנים אני מחכה שאנשים ייצאו לרחובות, ועכשיו זה קורה וזה מאוד משמח.
"אני לא חושב שיש כאן עניין של להחליף את ראש הממשלה או ללכת לבחירות. יש כאן אמירה של מעמד הביניים, שהוא עמוד השדרה של החברה שלנו, למנהיגות: רציתם להיות מנהיגים - אז תנהיגו. תהיו הדור הבן־גוריוני, אלה ההחלטות שנדרשות והן החלטות היסטוריות, אנחנו נותנים לכם את האפשרות לעשות שינוי ולהיכנס לדפי ההיסטוריה, אז תעשו אותו".
"השינוי אפשרי"
האמנת שבישראל יכולה לפרוץ מחאה חברתית בסדרי הגודל הללו?
"אני לא חושב שהישראלים הם עם אדיש. להפך, אנחנו אנשים שמאוד אכפת להם. אבל לוקח זמן למחאה כזו להתעורר, קורים עוד ועוד דברים עד שמגיעים מים עד נפש, והישראלים - שלא מורגלים ביציאה לרחובות - יוצאים אליהם. יוקר המחיה חשוב, אבל גם חשוב מאוד שיהיה כאן חינוך ברמה גבוהה ובחינם. המחירים הם רק קצה הקרחון, זה סימפטום של בעיה הרבה יותר רחבה: הראייה הממלכתית בישראל הלכה לאיבוד תחת לחצים סקטוריאליים".
לב המחאה הוא מחירי הדיור. איך משנים לדעתך כיוון ופותרים את הבעיה הזו?
"זו לא בעיה מסובכת בכלל", אומר בן דוד, "הרי אין בישראל שוק חופשי של קרקעות. המדינה היא הבעלים. ממשלות ישראל לדורותיהן לא יכולות להיתמם, כשיש מינהל מקרקעין שמתנהל כמו חברה פרטית ומקבל החלטות רק כדי למקסם רווח - זו בדיוק הדוגמה לכך שאין לנו ראייה ממלכתית.
"לאורך שנים ארוכות הוזנח בישראל כל הנושא של תשתיות, דיור וחינוך. יש לנו פריפריה שבכל מדינה אחרת בגודל שלנו היתה נחשבת לפרברים. אם היינו נותנים שם את החינוך הכי טוב ופרנסה או תשתיות תחבורה שיאפשרו להגיע למרכז בתוך חצי שעה, אנשים היו רוצים לגור שם ומחירי הדיור היו יותר שפויים. אבל אנחנו לא עושים את זה, לא בפריפריה ולא בתוך הערים.
"השינוי אפשרי בעיניי", אומר בן דוד. "היה צריך לעשות אותו מזמן, אבל עדיין לא מאוחר. אני מקווה שהמחאה החברתית תאפשר לנצל את חלון ההזדמנויות ההיסטורי שיש היום, כי בעוד דור או שניים כבר אי אפשר יהיה לעשות את השינוי הזה - פשוט כי דמוגרפית ודמוקרטית לא יהיה לו רוב. כיום יש רוב בכנסת לטיפול שורש בבעיות האלה. יש כאן מספיק אנשים שיכולים לעשות שינוי".
"לחלק נכון את העוגה"
שתי אוכלוסיות שהטיפול בהן מטריד במיוחד את בן דוד הן הערבים והחרדים. כעת הוא מקווה שהשינויים שתוביל המחאה החברתית ישנו גם סדרי עולם רחבים יותר.
"נדמה לי שמארגני המחאה מרגישים בבטן שיש כאן משהו עקום הרבה יותר ממחירים, ושמה שהם התחילו בו הוא רק קצה הקרחון. חלק ענקי של האוכלוסייה בישראל בכלל לא מקבל תנאים לעבוד במשק מודרני, אבל גדל בקצב משמעותי. אי־התעסוקה ורמת החינוך אצל ערבים וחרדים הן על הקרשים. אין מצב שהילדים האלה יגדלו עם כלים להחזיק שוק מודרני".
כיצד לדעתך תיגמר המחאה הזו?
"הפחד שלי הוא שהכוונות הטובות לא מספיק ממוקדות בדרישות סבירות, ואז עלולים לפתור את המשבר הזה באמצעות העלאות מסים. אותה אוכלוסיה שמוחה היום תהיה זו שתשלם יותר, אבל בכלל לא תקבל את מה שהיא נלחמת למענו, כי יהיה יותר כסף והוא שוב יחולק כמו בעבר באופן סקטוריאלי. צריך לדאוג שחלוקת העוגה תהיה נכונה.
"אני גם חושב שצריך לשים משקל גדול יותר על אכיפת חוקים. לא יכול להיות שיש לנו חוק שכר מינימום, אבל הרבה מאוד אנשים לא מקבלים אפילו את זה, וגם לא יכול להיות שרבע מהתוצר בישראל הוא כלכלה שחורה. צריך להגביר את מערך אכיפת החוק, כי הנטל לא שוויוני ולא יכול להיות שרק שכירים שלא יכולים לברוח מתשלום מסים נושאים בנטל העצום.
"אין מספיק תחרות בישראל"
ובכל זאת אנחנו שומעים בימים האחרונים מהפוליטיקאים כמה הכלכלה שלנו במצב מצוין. איך אתה מסביר את הפער בין הנתונים לבין תחושות הציבור?
"נבחרי המדינה מבליטים רק את הצד הטוב, אבל יש גם צד אחר. שיעור האבטלה בישראל באמת נמוך, אבל לא תשמעו מהפוליטיקאים שזה בכלל לא רלבנטי, כי אבטלה בודקת את אלה ששייכים למעגל העבודה. מה שצריך לבדוק הוא שיעור הבלתי מועסקים בכלל בישראל, לא דורשי העבודה - וזה שיעור גבוה מאוד. כך גם בנוגע לשיעורי הצמיחה. נכון שהיתה לנו בשנים האחרונות צמיחה נקודתית, אבל מסלול הצמיחה משנות השבעים הוא יציב מאוד. אז נכון, יצאנו מהבור של תחילת העשור, אבל לא עלינו על מסלול חדש".
מה עם בעיית הריכוזיות?
"אני לא מכיר משהו שחושב שאין ריכוזיות. אין מספיק תחרות בישראל. יש מעט מדי שחקנים ששולטים במה שקורה. זה כשל שוק, וזה אינהרנטי במיוחד בשוק קטן שאין בו הרבה מתחרים בגלל היתרון לגודל. זו בעיה שניתנת לפתרון באמצעים שונים אם באמצעות פתיחת שווקים לייבוא ואם על ידי רגולציה.
"הריכוזיות מרגיזה והופכת את החיים לפחות נסבלים, אבל זו לא בעיה קיומית, זו לא אותה ליגה של חינוך, דיור או תשתיות פיזיות. והעם מוחה כרגע על הליגה העליונה. כך שהמסר לא צריך להיות 'ביבי תתפטר', אלא 'ביבי תתעשת ותתחיל לעבוד'. תקים קואליציה שתציל את המדינה ותיכנס לספרי ההיסטוריה".
