מאקרו־כלכלה: ישראל משקיעה פחות ופחות בהוצאה הציבורית - ובאזרח

ב־20 השנים האחרונות חלה שחיקה מתמשכת בהוצאה הציבורית האזרחית של הממשלה, המופנית לחינוך, בריאות, רווחה ועוד (ללא ביטחון והחזרי ריבית) - כך עולה מדו"ח מצב המדינה לשנת 2010 של מרכז טאוב.

אם בשנת 1990 היה חלקן של ההוצאות האזרחיות בתוצר בישראל גבוה מזה של שמונה ממדינות ה־OECD, במהלך 20 השנים שלאחר מכן ירד שיעור זה בישראל במידה קלה, אולם בקרב 19 ממדינות ה־OECD נרשמה דווקא עלייה. כתוצאה מכך, בשנת 2010 הסתכמו ההוצאות הציבוריות האזרחיות בישראל ב־34.9% מהתוצר - בתחתית רשימת מדינות ה־OECD.

כבר בשנות השמונים החלה ההוצאה הציבורית הכוללת של ישראל לרדת, בעקבות הסכם השלום עם מצרים ב־1979 והפעלת התוכנית הגדולה לייצוב המשק ב־1985. בשנת 1990 הסתכמו ההוצאות הציבוריות ב־56% מהתוצר, שיעור גבוה מזה שנרשם ב־22 מדינות מקרב 23 המדינות שהיו חברות אז בארגון ה־OECD, ונמוך רק משבדיה.

עד שנת 2000 ירדה ישראל למקום החמישי ברשימה עם שיעור הוצאה ציבורית של 51.5% מהתוצר. גם המיתון העמוק ששרר בארץ בתחילת העשור הקודם לא סייע, ושיעור ההוצאה הציבורית המשיך לקטון. ב־2005, כשהמשק נחלץ מהמיתון, הסתכמה ההוצאה הציבורית ב־49% מהתוצר ובמקום השביעי ברשימת המדינות.

בשנים האחרונות המשיך שיעור ההוצאה הציבורית מהתוצר בארץ לרדת, וב־2010 הגיע לרמה של 45% בלבד. זאת בניגוד למגמה ברוב מדינות המערב, שהמיתון העמוק שבו היו שרויות חייב אותן להגדיל את היקף ההוצאה הציבורית. כתוצאה מכך המשיכה ישראל לרדת בדירוג המדינות, והגיעה למקום ה־16.

הירידה הנמשכת ביחס בין ההוצאה הציבורית לתוצר נבעה בעיקר מהקטנת שיעור הגידול בהוצאות הביטחוניות לעומת שיעור הגידול בתוצר: בשנים 2010–1990 גדל התוצר בשיעור שנתי של 4.5%, ואילו הוצאות הביטחון עלו בשיעור שנתי של 1.6%. המשמעות הכספית של הירידה בשיעור הוצאות הביטחון בתוצר היא חיסכון מצטבר של כ־46.3 מיליארד שקל.

אלא שמדינת ישראל השקיעה רק חלק מהכסף העודף בהוצאה ציבורית אזרחית, והעדיפה להתמקד בהקטנת היחס בין החוב לתוצר — משיעור אסטרונומי של 284% ב־1984 ל־76% בשנה שעברה. נתון זה בולט במיוחד על רקע המגמה ההפוכה שנרשמה בתקופה זו במדינות ה־OECD, שבהן עלה היחס הממוצע בין החוב לתוצר מ־57% ל־82%.

וכך, ב־2010 נותרו ההוצאות הציבוריות האזרחיות בישראל, ללא ביטחון והחזרי ריבית, בשיעור של 34.9% מהתוצר בלבד. לדעת מחברי הדו"ח, כשנותרים תקציבים אזרחיים נמוכים כל כך, מדינת ישראל צריכה לעשות במעט שבידה שימוש מושכל יותר: "על ישראל לשמור על דרגות החופש התקציביות המעטות שיש לה ולחלק את תקציבה בראייה ממלכתית וכוללת".