האם שטייניץ יפנים את המסר?

ביאור פשוט של פסק הדין מיום חמישי: הסחבת בת כמעט 18 שנה שנוקטים משרדי האוצר והבריאות, בכל הנוגע לאופן שבו מעודכן תקציב מערכת הבריאות, עוד תביא לפגיעה של ממש בכל אחד מתושבי מדינת ישראל שזקוק לשירות רפואי.

משרד הבריאות רוצה מאז שנת 1997 להכניס את תעריף יום האשפוז על מדד יוקר הבריאות. משרד האוצר מסרב מאז בעיקשות. ב־2002 הסכים שר האוצר בנימין נתניהו לשנות את אופן חישוב המדד, אך לא קרה דבר. קופות החולים עתרו שוב לבג"ץ, קמה עוד ועדה של משרד האוצר והבריאות שבחנה את הנושא ובין השאר המליצה להקים צוות בדיקה נוסף לנושא. וכך הלאה וכך הלאה. לפני שנה הסכים האוצר לבסוף לשנות לא את אופן חישוב המדד, אלא את אופן חישוב תעריף יום האשפוז ואף נחתם הסכם עקרוני בנושא עם משרד הבריאות. בינתיים, ב־2011, נכנסו קופות החולים לגירעון מצטבר של כמיליארד שקל, שהסחבת הנ"ל תרמה לו לא מעט. הגירעון הזה הוא אותה "פגיעה חמורה ורחבה" שעליה מדבר בג"ץ.

יובל שטייניץ צילום: נועם מושקוביץ

מי אמר אחריות מיוחדת?

בניגוד למשרדים אחרים, למשרד האוצר אין כמעט אחריות ציבורית על מתן שירות גרוע. למעשה, אלמלא הלינץ' התקשורתי - המעט מוגזם לעתים - שנעשה מדי פעם בפעם בפקידי המשרד והעומדים בראשו, ספק אם לאוצר היתה אחריות ציבורית במובן זה. כך גם במקרה של שירותי הבריאות. מי שאחראי על אספקתם ואיכותם הוא משרד הבריאות. האוצר אמור להיות לכל היותר אחראי על כך שהעסק לא יוצא משליטה מבחינה תקציבית. הוא בוודאי לא אמור לקבוע את סדרי העדיפויות במערכת הבריאות.

בפועל, האוצר יכול לקבוע סדרי עדיפויות ממכלול של סיבות. הראשונה היא כמובן כי ידו על השאלטר של התקציב. הסיבה השנייה היא שמשרד הבריאות היה לאורך שנים גוף שלכל היותר ניתן היה להגיד עליו שיש לו כוונות טובות. אומרים שבשנים האחרונות זה משתנה, אך עוד מוקדם לשים סימן קריאה בסוף המשפט. הסיבה השלישית היא כי במשרד האוצר פשוט ישבו אנשים מוכשרים יותר, ובעיקר בעלי אידיאולוגיה קשוחה וברורה - ריסון תקציבי, הקטנת המעורבות הממשלתית במשק - וחושים פוליטיים חדים.

ואף מילה על אחריות מיוחדת שיש או אין לשר האוצר יובל שטייניץ לגבי השחיקה ההולכת ומתמשכת במערכת הבריאות הציבורית בישראל.

בלימתה של אידיאולוגיה

שאלה שאין לי תשובה עליה היא האם באוצר מתחילים לראות תבנית מסוימת בפסיקות של בית המשפט הנוגעות למשרד. אולי אפילו מתחילים להפנים את המסר?

בפעם המי יודע כמה בשנים האחרונות נדרש בית המשפט להתערב בהחלטות אידיאולוגיות של האוצר - אם מדובר בביטול הקמת בית סוהר פרטי, ביטול מכרז לרכישת שירותי אשפוז סיעודי או ביקורת על הפרטת שירותי אחיות בתי הספר ועוד. בכל אחת מהפעמים ההתערבות היתה רק כאשר בית המשפט שוכנע שהמדינה, כלומר האוצר, נהגה באופן מאוד לא סביר, או תוך התעלמות מטובת הציבור. בית המשפט נדרש שוב ושוב להגדיר את הגבולות שהממשלה על משרדיה הרבים לא מצליחה (או מנסה) להגדיר למשרד האוצר החובק כל. אין באמת דרך נעימה להגיד את זה: ללא התערבות בית המשפט, היה טייקון שגוזר קופון על כל אסיר ועל קשישים סיעודיים שלא מקבלים את הטיפול המינימלי המגיע להם כבני אדם.