תסגרו ודי

משגר רקטות של תעש

הכסף מוזרם, המונה דופק והערך נשחק

יושבי החדר החליטו שבפעם הזו הם יוצאים מהחדר הזה עם פתרון. ואכן כך היה. מהחדר ההוא יצאו השלושה עם הכרזה חגיגית ונחושה - למזג את תעש אל תוך חברה ממשלתית אחרת - רפאל, ומיד. הסינרגיה התאימה, רפאל היתה אסירת תודה, צוותי המחקר של משרד הביטחון והאוצר שעבדו במשך שבועות על הכנת המתווה התגייסו להסביר עד כמה מדובר בפתרון אידיאלי, ולרגע אחד נדמה היה שהנה, סאגת תעש עומדת להגיע לסיומה.

ואז חמק הרגע. רפאל ביקשה מהמדינה בדיקת נאותות מלאה לתעש בטרם המיזוג, והמגעים התפוצצו. בשנה וחצי שחלפו מאז, נאלצה המדינה להזרים לתעש 60 מיליון שקל לתשלום משכורות העובדים מדי חודש, והמונה דופק.

הרגע ההוא ב־2011 הוא כמעט נטול חשיבות היסטורית, כמוהו היו לא מעט רגעים בעשור האחרון שבהם נדמה היה שהנה אוטוטו מוצאים פתרון לתעש. ובכל פעם הרגע חמק, אחרי החלטת הממשלה להפריט את החברה ב־2005 ואחרי ההחלטה למזג אותה לרפאל ב־2007, אחרי הניסיון לבחון מכירה של החברה לגוף פרטי ואחרי המחשבות להנפיק אותה ב־2009. אף שלאורך כל פרק זמן זה היה ברור לכל שבכל רגע שעובר שווייה של החברה נשחק ונשחק, ואף שהחברה נזקקת להנשמה מלאכותית מדי חודש, הסחבת המשיכה והפתרון נדחה.

לא מיזוג, ולא מכירה בחלקים

יש רגעים בחייה של חברה שבהם היא מאבדת את זכות הקיום שלה. הרגע הזה בתעש חלף מזמן. תעש היום אינה חברה יצרנית ולא חברה בריאה. היא כן חברה שיש בה פעילויות רווחיות מסוימות ופעילויות אחרות שיש להן ערך אסטרטגי עבור המדינה. את הפעילויות האלה ניתן לשמר במסגרת של אחת החברות הממשלתיות הקיימות, ואת יתר הפעילות של תעש צריך פשוט לסגור. הניסיון כעת להרוויח כמה גרושים ממכירה של תעש לא ראוי וגם לא יצלח, ולא יהיה מופרך להמר שגם בסיום הסיבוב הנוכחי שבו מבקשים הצדדים למכור את תעש למשקיע נחזור ונשמע על פתרונות עבר של מיזוג או מכירה בחלקים.

הניסיון לייצר שוב מתווה שיאפשר מכירה של החברה במגבלות מסוימות לחברה פרטית הוא מגוחך, וכמוהו גם המגבלות שמנסים להשית על זהות הגורם שיקנה אותה. נדרשת כאן החלטה אמיצה על הוצאה חד־פעמית גדולה מצד המדינה שתאפשר לשלם לעובדים ולסגור את החברה, ואם המדינה רוצה או צריכה מפעל תחמושת משיקולים ביטחוניים, שתקים אותו לעצמה במסגרת הקיימת. תעש היא ברווז צולע, לא הפלטפורמה המתאימה וגם לא הראויה.