הסכם קרקעות המלח: מה עם חקירת חתימתו של נתניהו?
הפרקליטות לא מתאמצת להגיע לאמת: היא אמנם הגישה את הסיכומים, אבל "שכחה" בדרך לבדוק איך חתימתו של שר האוצר דאז מתנוססת על ההסכם
הפרקליטות הגישה 58 עמודי סיכומים בפרשת הסכם קרקעות המלח ובאף אחד מהם לא נמצאה תשובה לשאלה חשובה אחת: כיצד הגיעה חתימתו של שר האוצר דאז וראש הממשלה כיום בנימין נתניהו להתנוסס על ההסכם שהיא הגישה בעצמה כראיה לבית המשפט. מתברר שגוף התביעה המפואר של ישראל, פרקליטות מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה בראשות ליאת בן ארי, החליט שיש נושאים שבהם דווקא לא דחוף להגיע לחקר האמת.
- "הראיות מלמדות לכאורה על אחריותו של דני דנקנר למיוחס לו"
- שני עותקים של מסמך נתניהו במינהל, האחד חתום השני לא
- העונש של דני דנקנר: שנת מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי
מאז שהתגלה המסמך, ששכב במשך כשנתיים בתיק החקירה בפרקליטות, הקפידו במשרד המשפטים לחזור על המנטרה: סוגיית החתימה לא קשורה לאישום השוחד של דני דנקנר. את העדויות שעלו במהלך המשפט - חלקן של עדים מטעם התביעה כמו רו"ח שלמה בן עמרה - על כספים שמאיר רבין העביר לו מדנקנר כדי שיפעל מול משרד האוצר להשיג את חתימת השר, דחו בפרקליטות בטענה שלא הוצגו ראיות לכך שנעשו פעולות מול משרד האוצר.
מדוע לא טרחה הפרקליטות להתאמץ ולהביא בפני בית המשפט הסברים איך נחתם המסמך ומדוע נעלם?
ההסבר ההגיוני היחיד לכך הוא שהיא לא רצתה לסכן את התיק נגד דנקנר. יש חתימה, אין חתימה, מה שחשוב לה זה אם דנקנר נתן שוחד או לא. זאת הרי התפיסה הקלאסית של התביעה: לא להתעסק עם מה שאינו יכול לשרת את השגת ההרשעה.
אלא שבפרקליטות כנראה לא מפנימים שגם יש כאן אינטרס ציבורי שצריך למצות. חובה היה עליה לחקור ולגלות, באמצעות חקירת משטרה, איך הגיעה חתימת נתניהו למסמך ומי העלים אותו, ולתת הסברים מניחים את הדעת לבית המשפט. ולכך לא היה צריך להיות שום קשר לניסיון להוכיח את אשמתו של דנקנר - רק אינטרס ציבורי של הפרקליטות שחלק מתפקידה הוא להגן עליו.