התרגיל של נתניהו ולפיד רחוק שנות אור מהמציאות

שר האוצר יאיר לפיד מסביר שהגירעון בתקציב המדינה הוא "שאריתי", והוא צודק. הגירעון הוא אכן הפער, כלומר השארית, בין הוצאות הממשלה לבין הכנסותיה בשנת התקציב. הבעיה היא שהסיפור שרקחו בסוף השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר לפיד – ושבו נכרך גם יעד הגירעון לשנה הבאה – רחוק שנות אור מאותו תרגיל פשוט בחשבון עם נעלם אחד, שבאמצעותו קובעים אנשי האוצר מדי שנה את יעד הגירעון בתקציב.

בנימין נתניהו ויאיר לפיד אלכס קולומויסקי

פספוס קבוע

לפני שצוללים לעומק הסיפור, צריך להזכיר שני דברים חשובים. הראשון הוא שהגירעון בתקציב המדינה הוא סוגיה קשה לחיזוי מוקדם, בעיקר בגלל צד ההכנסות. הכנסות הממשלה לא מגיעות רק ממסים, אלא גם ממקורות אחרים כמו הסיוע הצבאי האמריקאי ודיבידנדים מחברות ממשלתיות.

היקף ההכנסות הנוספות בתקציב, מעבר לתקבולי המסים, אינו סכום זניח והוא מסתכם בכמה עשרות מיליארדי שקלים בשנה. ההכנסה העיקרית בסעיף זה היא ההעברות של המוסד לביטוח לאומי, ומשרד האוצר מתקשה מאוד להעריך מראש בכמה כסף מדובר.

הדבר השני הוא שכל הוויכוח הארוך והמתוקשר שהיה לנו בשבועות האחרונים בנושא יעד הגירעון לשנה הבאה הוא לא יותר מסערה בכוס מים. וזאת עוד לפני שמזכירים שההתקוטטות השנתית של נתניהו, לפיד ונגידת בנק ישראל קרנית פלוג היתה על משהו כמו 5 מיליארד שקל , שהם 1.6% מהתקציב.

לפני חודשיים הציגה פלוג לוועדת הכספים מצגת עמוסת גרפים ושקפים. אחד מהם סקר את יעדי הגירעון לעומת הגירעונות בפועל ב־15 השנים האחרונות. מאותו שקף מתברר כי בעשור האחרון (בשנים 2004–2013) הצליחה הממשלה לעמוד ביעד הגירעון שנקבע על ידה מראש רק פעם אחת.

שבע פעמים פיספסה הממשלה את יעד הגירעון מלמטה ורק פעמיים, ובהן הגירעון המפורסם של שנת 2012, היה הגירעון התקציבי גדול מהיעד. הגירעון השנתי הממוצע בעשור האחרון היה 2.6% מהתוצר בלבד – גירעון סביר ביותר גם במונחים בינלאומיים.

עכשיו אפשר לחזור לבוכהלטריה של נתניהו ולפיד. "יעד הגירעון לשנת 2015 יועלה מ־2.5% מהתוצר ל־3.4%", הצהיר שלשום שר האוצר. "תקציב הביטחון יגדל ב־6 מיליארד שקל ובשנה הבאה לא יוטלו מסים נוספים". משאלת לב היא תנאי רצוי אפילו בכלכלה, אבל בוודאי לא תנאי מספיק.

לפני ארבעה חודשים כתב בנק ישראל כי על פי אומדנים הנגזרים ממודל המס של חטיבת המחקר שלו, כדי לעמוד ביעד הגירעון תידרש הממשלה להטיל מסים נוספים ביותר מ־10.5 מיליארד שקל. הגדלת יעד הגירעון ב־0.9% אמנם מאפשרת לממשלה להימנע מהטלת מסים נוספים בהיקף של כ־10 מיליארד שקל, אבל השאלה כעת היא מה יאזן בצד ההכנסות את תוספת ההוצאות הנדיבה שתינתן למערכת הביטחון.

ככל הידוע, כמחצית מהתוספת לביטחון, כ־3 מיליארד שקל, תינתן במסגרת התרגיל הידוע של "קופסה" תקציבית – שם קוד לתוספת תקציבית לכל דבר ועניין שניתנת רק לשנה אחת – גם כדי לא לעבור על מגבלות חוק התקציב, וגם כדי לא להרגיז כל מיני גופים כלכליים חשובים מעבר לים. אבל אם מגדילים את צד ההוצאות ב־3 מיליארד שקל ובאותה נשימה מתחייבים גם לשמור על יעד הגירעון ללא שינוי, אין ברירה אלא להטיל מסים נוספים.

הנתונים לא משמחים

מה עושים במקרה שבו המעגל מסרב להפוך לריבוע? עושים את מה שדורות שלמים של פקידי ושרי אוצר עשו – מכריזים על "העמקת הגבייה" ועל "מאבק עיקש בהון השחור". כמה כסף שני אלה יכניסו לקופת המדינה? אין פשוט מזה, הסכום הוא שאריתי – בדיוק הפער שבין ההוצאה הלא מתוכננת לביטחון לבין הסכום המקורי שעליו הצביעו לוחות האקסל של מינהל הכנסות המדינה.

אבל כאן אנחנו מגיעים אל הבעיה האמיתית של כל תרגילי החשבון של נתניהו ולפיד. גם הכנסות המדינה ממסים וגם ההכנסות האחרות שלה קשורות קשר הדוק למצב המשק. מה שקובע באמת כמה כסף יזרום בשנה הבאה לקופת המדינה הם משתנים מקרו־כלכליים רבים, שהעיקריים בהם הם שיעור הצמיחה, מצב התעסוקה, שינויים בשכר הממוצע ורמת הצריכה הפרטית.

ובנקודה זו אין לנו בשורות משמחות לרה"מ ולשר האוצר. רק לפני שבוע פירסמה הלמ"ס כי המשק הישראלי גלש בחודשים האחרונים למצב של דפלציה, מציאות של ירידת מחירים המעידה על משק שאין בו ביקושים. מדד אוגוסט ירד ב־0.1% ואילו קצב האינפלציה בארבעת החודשים האחרונים משקף כבר ירידת מחירים ממוצעת בשיעור שנתי של 0.9%.

פחות מיממה לאחר מכן דיווחה הלמ"ס כי ברבעון השני של השנה צמח המשק רק בשיעור שנתי של 1.5%, ולא ב־1.7% כפי שדווח על ידה לפני חודש. שיעור צמיחה זה הוא הנמוך ביותר שנרשם במשק מאז הרבעון השני של 2009 (1.4%), בעיצומו של המשבר הכלכלי הגלובלי. אתמול פרסמה הלמ"ס עוד סדרות נתונים מעודכנים, המעידים על המשך ההתמתנות ברמת הפעילות הכלכלית במשק. בפדיון של כל ענפי הכלכלה נרשמה בחודשים מאי־יולי בהשוואה לשלושת החודשים הקודמים ירידה בשיעור שנתי של 5.5%, בהמשך לירידה של 2.3% שנרשמה בשלושת החודשים הקודמים.

כשהצמיחה מתמתנת והייצור התעשייתי והפדיון של כל ענפי המשק כבר ממש יורדים, הממשלה צריכה להתכונן לירידה מקבילה גם בהכנסותיה, בעיקר ממסים. מסיבה זו ההצהרות שהשמיע אתמול שר האוצר לפני קומץ עיתונאים בפתח ביתו נשמעות כעת תלושות מהמציאות.