במאגר הפלסטיני שאיש לא מתעניין בו טמון פוטנציאל עצום

המאגר שוכן במרחק של 30 ק"מ בלבד מחופי עזה, ונמצא מתחת לאדמה חולית בעומק מועט יחסית של 250 מטר (זאת לעומת מאגר תמר שנמצא כ־90 ק"מ מהחוף ובעומק של 1.8 ק"מ).

המאגר דומה בגודלו למאגר ים תטיס שנמצא מול חופי אשקלון ומכיל יותר מ־30 BCM, כ־10% מהכמות שמכיל מאגר תמר וכ־5% מלווייתן.

קידוח גז צילום: אלעד גרשגורן

השותפות במרין הן חברת בריטיש גז, הרשות הפלסטינית וחברת CCC (חברה פרטית יוונית־פלסטינית). המאגר לא פותח משום שרצועת עזה היא שוק קטנטן שלא מצדיק השקעה ופיתוח של שדה גז בגודל כזה, והלקוחות הפוטנציאליים - מצרים, הגדה המערבית, ירדן ובראש ובראשונה מדינת ישראל - לא הביעו עניין לרכוש ממנו גז.

בישראל לא עוסקים במאגר הפלסטיני מסיבות כלכליות, שכן ערכו בכל הנוגע למתווה הגז הישראלי הוא שולי ביותר. אבל ישראל יכולה להפיק ממנו תועלת כלכלית ואנרגטית למרות זאת.

למאגר ים תטיס, לצורך השוואה, היה תפקיד חשוב באספקת גז לחברת החשמל בשנים 2004–2012 (עת הופסקה ממנו השאיבה), ומרין לבדו יכול לספק את כל צרכיה של ישראל במשך יותר משלוש שנים.

מיקומו ועומקו של המאגר מאפשרים שאיבה קלה של גז והעברה פשוטה לחוף. גם העלות ומשך הזמן הנדרשים - מיליארד דולר ו־3–4 שנים בלבד - נמוכים בהשוואה לפיתוח לווייתן, שטרם בוצע.

המאגר גם יכול להבטיח לישראל ביטחון אנרגטי קצר טווח במקרה של תקלה באספקת הגז. ב־2012 למשל פסקה האספקה ממצרים עקב חבלה בצינורות הגז בסיני, ובארץ פרץ משבר גדול באספקת האנרגיה. מאחר שישראל תלויה כיום באספקה מתמר, שמסתמכת על צינור יחיד, משבר כזה עלול לפרוץ שוב.

האפשרות שישראל תקנה גז מעזה עמדה על הפרק ב־2005, אולם ראש הממשלה דאז אריאל שרון העדיף לקנות גז ממצרים. ישראל וחברת בריטיש גז דנו בכך גם לאחרונה, אולם הנושא לא הבשיל מסיבות פוליטיות - שלטון חמאס בעזה.

מצב הכלכלה הפלסטינית כיום בכי רע, כך שפיתוח מרין עשוי לחולל מהפכה כלכלית של ממש. הגז הפלסטיני ישרת את עזה והגדה המערבית, יימכר לירדן ולישראל, וההכנסה ממנו לרשות עשויה להגיע לכ־3 מיליארד דולר בשנה, לפרק זמן ממושך. הפלסטינים גם לא יצטרכו יותר לקנות חשמל מישראל, מה שמבטיח עבורם חיסכון נוסף.