דו"ח סוארי: "רק הפחתת מחויבות התוכן תציל את הזכייניות"
דו"ח סוארי, שהוזמן על ידי רשת וערוץ 10 ששקלו להתמזג, הגיע לידי "כלכליסט". המסקנה קודרת: הסביבה העסקית ותנאי הרגולציה אינם מאפשרים לזכייניות לכסות את ההוצאות
רו"ח סוארי צילום: עמית שעל יום שני שעבר היה יום מכונן לתעשיית הטלוויזיה המסחרית בישראל. באותו בוקר חם ולח נקבע גורלן של שתיים מתוך שלוש זכייניות הטלוויזיה. בישיבת הדירקטוריון שהתקיימה ברשת הסביר מנכ"ל הזכיינית לבעלי המניות כי הם ייאלצו להמשיך ולהזרים מזומנים לקופה אם הם רוצים להשאיר את רשת בחיים. במקביל, באותה שעה בדיוק, הודיע בעל השליטה בערוץ 10 יוסי מימן שאין בכוונתו ובכוונת שותפיו להמשיך ולהנשים את הערוץ. משמעות הדבר מרחיקת לכת: ללא התערבות המדינה, ערוץ 10 יירד מהאוויר בתוך כמה שבועות.
כשהטאלנטים של ערוץ 10 גויסו להפגין מול משרד האוצר ומול בתיהם של השרים יובל שטייניץ ומשה כחלון, גם בירושלים החלו להבין שמדובר במשבר של ממש. סדרת פגישות בהולות שערכו בשבוע שעבר נציגי הערוץ עם האוצר לא הביאו לפתרון. מחר צפוי להתקיים בוועדת הכלכלה דיון גורלי לגבי הערוץ. תוצאותיו עתידות להביא לאחת משתי אפשרויות: פתרון מהיר לבעיית המזומנים של ערוץ 10, או קבורה סופית שלו.
קשה לומר שהמשבר בשוק הטלוויזיה הפתיע מישהו. הזכיינים צועקים כבר תקופה ארוכה שהשוק נמצא בנתיב התרסקות. הבעיות הרבות של שוק השידורים ידועות כבר זמן רב לרגולטורים הרבים, רבים מדי, שאמורים היו להוביל את השוק ליציבות. משרד התקשורת ומועצת הרשות השנייה, שני הגופים העיקריים שמתוקף תפקידם אמורים לצפות את הבעיות ולפתור אותן לפני שיתפוצצו, סובלים מסינדול פוליטי מובנה, המקשה עליהם לקבל החלטות קשות. במקום לשחרר את השוק מאחיזתם החונקת, הם התקשו לשנות פרדיגמות ישנות.
אפשר לתלות חלק מהאשמה בניהול כושל: ערוץ 10 שרף לאורך שבע שנות קיומו כ־1.3 מיליארד שקל של בעלי המניות, אבל זה לא כל הסיפור. לפני שלושה וחצי חודשים קיבלו בעלי המניות של ערוץ 10 ורשת מסמך כלכלי שהוכיח שהבעיה רחבה הרבה יותר. שני הגופים שכרו את משרד רואה החשבון של פרופ' יצחק סוארי כדי שזה יבחן עבורם מתווה מועדף של מיזוג. באותה תקופה עדיין האמינו שמיזוג בין ערוץ 10 לרשת יפתור את הבעיות הקיומיות של שתי הזכייניות. הדו"ח של סוארי גנז את התקוות הללו: "אין היתכנות כלכלית למיזוג בין ישראל 10 לרשת", קבע סוארי בנחרצות יוצאת דופן.
מימן קרא וסגר הברז
דו"ח סוארי, שהוחזק עד כה בידי בעלי המניות והגיע לידי "כלכליסט", מציג תמונה עגומה למדי: לטענתו, רשת וערוץ 10 לא יוכלו לשרוד, יחד או בנפרד, בלי הזרמות מזומנים נוספות מבעלי המניות. חוות דעת זו היא שעמדה בבסיס ההחלטה של מימן בשבוע שעבר להפסיק את הזרמת ההון לערוץ 10.
סוארי מפנה אצבע מאשימה לרגולטור: "על מנת שניתן יהיה לבצע מיזוג בין החברות באופן שיאפשר את הישרדותן הכלכלית, נדרשים שינויים משמעותיים בסביבה הרגולטורית".
דו"ח סוארי מתייחס לבעיה המבנית הקשה של שוק השידורים בישראל: "הכנסות ערוץ 10, רשת וקשת יחדיו נמוך מההוצאות הנגזרות מהרגולציה ומתנאי השוק. בשנת 2008 הסתכמו הכנסות הזכייניות נטו, לאחר עמלות משרדי הפרסום, בכ־1.1 מיליארד שקל, בעוד שהוצאותיהן נאמדו בכ־1.2 מיליארד שקל", נכתב בדו"ח.
סוארי מתאר את הנסיבות שהובילו את שוק השידורים למצבו העגום. "קיימת תחרות עזה בין הזכייניות אל מול המפרסמים והפרסומאים, המביאה למחירי פרסום נמוכים, קל וחומר לאחר ניכוי העמלות למשרדי הפרסום. מאידך, המסגרת הרגולטורית גוזרת על הזכייניות עלויות גבוהות: דמי הזיכיון והתמלוגים הגבוהים מהווים 4% מההכנסות נטו". סוארי גם מתאר את הדרישה הרגולטורית להפקות סוגה עילית, שאינן מכסות את עלותן.
צילום: shutterstock צמצום מחויבות התוכן
דו"ח סוארי כולל המלצות פעולה לשיפור המצב. אלו כוללות הפחתת דמי הזיכיון והתמלוגים ב־66%, הפחתת של 50% במחויבויות העתידיות של ערוץ 10 לשידורי סוגה עילית בשלוש השנים הקרובות, מ־60 מיליון שקל לשנה ל־30 מיליון שקל לשנה, והחלפת שיטת הזיכיונות לשיטת רישיונות בשנת 2012. כמו כן ממליץ סוארי לזכיינים לפעול להפחתת העמלות למשרדי הפרסום.
כשבועיים לאחר שבעלי המניות קיבלו את חוות הדעת פרש מנכ"ל רשת יוחנן צנגן. ייתכן שהעיתוי היה מקרי, אבל סביר יותר שדו"ח סוארי גרם לבעלי הבית ברשת להבין שאין מנוס מטלטלה בצמרת.
דו"ח סוארי מציג תמונה של שוק תחרותי שאינו יכול להתקיים בצל דרישות רגולציה לא ריאליות. למעשה, פוטנציאל הרווח בשוק הטלוויזיה המסחרית היה תמיד אפסי. המצב משך לשוק משקיעים שרצו בעיקר להשפיע על דעת הקהל, מבלי שהיה להם ידע או עסקים אחרים בתחום התקשורת. כך הגיע יוסי מימן מתחום התשתיות והאנרגיה לערוץ 10, מוזי ורטהיים מקוקה קולה לקשת, ואודי אנג'ל מהייטק לרשת.
כאשר השמש זרחה, הדרישות הרגולטוריות נסבלו בשקט. אך המשבר דלדל את כיסיהם של בעלי ההון, ועכשיו הם אינם יכולים לשאת באחזקת עסק שמטרותיו אינן עסקיות גרידה. השאלה היא מה תפקידה של המדינה בכל זה: ייתכן שהפתרון הוא בשינוי חוקי המשחק בשוק השידורים כדי להופכו לרווחי. כך יגיעו לשוק משקיעים חדשים, כאלה שבאמת יבואו לייצר לעצמם תשואה, לא רק לפעול מתוך רצון להשפיע.
