המספרים שמאחורי הקפאת ההליכים של קיקה

הבוקר יתקיים בבית המשפט המחוזי בפתח תקווה דיון בבקשה להקפאת ההליכים שהגישה רשת קיקה בחמישי האחרון. במידה שהקפאת ההליכים תאושר והחברה תהיה מסוגלת לשלם את משכורות העובדים, החנות עשויה להיפתח - במטרה למכור את המלאי הקיים. עם זאת, ככל הנראה לא ניתן יהיה לבצע הזמנות מיוחדות.

קיקה היא חברה פרטית, שהשליטה בה נמצאת בידי סלומון בטיטו (84.5%) ואשטרום הציבורית (15%). עד כה סיפקה אשטרום רק הצצה לתוצאות החנות הכושלת בדו"חותיה הכספיים.

כעת מגיעה בקשת הקפאת ההליכים של קיקה וחושפת את התוצאות המלאות של החברה - שעד כה לא היו ידועות לציבור. הבקשה חושפת מעט מההתנהלות הכספית שהביאה את קיקה למצב שבו היא נאלצת לנעול מחוץ לחנות 243 עובדים זועמים, ולהודיע ללקוחות ולספקים שנגמר העסק.

עובדים זועמים מתגודדים מחוץ לחנות קיקה צילום: אוראל כהן

5.7 מיליון שקל

הפער בין ההכנסות החודשיות שצפתה קיקה להכנסות בפועל

קיקה פתחה את שעריה ב־6 בספטמבר 2011. מאותו מועד ועד 31 בדצמבר 2011 הציגה החברה הכנסות של 27.3 מיליון שקל בלבד. אם מביאים בחשבון את כמות הלקוחות הגדולה שמשכה החנות בהתחלה, מדובר בהכנסות מאכזבות של כ־6.8 מיליון שקל בחודש (או 380 שקל למ"ר בחודש). התוכנית העסקית של קיקה צפתה הכנסות גדולות בהרבה של כ־150 מיליון שקל בשנה, או 12.5 מיליון שקל בחודש - כמעט פי שניים מההכנסות בפועל.

בחודשים האחרונים רשמה החנות תנועת לקוחות דלילה, כך שקשה לראות איך נתון זה השתפר מאז הפתיחה. אגב, גם ברמת מכירות של 150 מיליון שקל היתה החנות אמורה להפסיד. קיקה היתה צריכה שתי חנויות כדי להצדיק את עלויות הלוגיסטיקה הכבדות ולרשום רווח כלשהו. הדו"חות חושפים גם כי הכנסות בית הקפה בחנות עמדו באותם ארבעה חודשים על 273 אלף שקל - בדיוק 1% מההכנסות. במילים אחרות, מהשטרודל לא באה הישועה.

32.3 מיליון שקל

הוצאות הרשת על מכירות ושיווק במהלך 2011

דו"ח הרווח וההפסד של קיקה לסיכום חודשי פעילותה ב־2011 מגלה כי החברה רשמה רווחיות גולמית של כ־38%. כלומר, המוצרים לא נמכרו בהפסד, לא משנה כמה נואשת היתה החברה לייצר מחזורי פעילות גדולים. אז מאיפה צמחו ההפסדים? ההוצאות הכבדות של הרשת היו בסעיף הוצאות מכירה ושיווק, שעמד ב־2011 על 32.3 מיליון שקל (רק סעיף זה גבוה מכל המכירות שרשמה החברה ב־2011). מתוך סעיף זה, הוצאות הפרסום היו הכבדות ביותר ועמדו על 9.1 מיליון שקל - הוצאה כבדה יותר משכרם של אנשי המכירות, שעלה לקיקה 6.7 מיליון שקל באותה תקופה.

9.1 מיליון שקל

הוצאות השכר של הנהלת הרשת במהלך 2011

אחד הנתונים המעניינים בדו"חות הכספיים של קיקה מסתתר תחת סעיף הנהלה וכלליות. סעיף זה עמד על 9.1 מיליון שקל בשנת 2011. הגיוני, לא? אחרי הכל מפעילה הרשת חנות ענק של 18 אלף מ"ר ופעילות לוגיסטית לא פשוטה. אלא שעיון בדו"חות מגלה כי אין קשר ישיר בין פעילות הרשת לשכר הבכירים בקיקה. ב־2010, אז לא הפעילה הרשת חנות וגם לא העסיקה הרבה עובדים, עמדו הוצאות השכר של ההנהלה על 7.6 מיליון שקל. מדובר בהוצאות נמוכות רק ב־16.4% לעומת ההוצאות ב־2011. אז לאן הלך הכסף? הסעיפים הבאים של הדו"חות מנסים לשפוך אור על הסוגיה.

65 אלף שקל

שכרו החודשי ברוטו של המנכ"ל הראשון של קיקה

צביקה גולדנברג נכנס לתפקיד מנכ"ל קיקה ישראל ב־12 ביוני 2011. הסכם העסקתו של גולדנברג כולל שכר חודשי ברוטו של 50 אלף שקל בחודש, צמוד למדד. גולדנברג זכאי גם לבונוס שנתי של חמש משכורות או 2% מהרווח לפני מס (הגבוה מביניהם) ומענק של ארבע משכורות על פתיחת החנות הראשונה. ככל הידוע, גולדנברג קיבל את שכרו. למרות התנאים הנדיבים, שכרו של גולדנברג עדיין נמוך מהשכר של המנכ"ל הראשון של קיקה יהודה פורת, שותפו החרדי של סלומון בטיטו. פורת, שלא היתה לו חנות לנהל, קיבל מהחברה שכר של 65 אלף שקל בחודש ברוטו, מנובמבר 2010 ועד מרץ 2011. כמו כן לא ידוע אם איתן רף, יו"ר בנק לאומי לשעבר, קיבל מהחברה תשלומים על כהונתו הקצרה כיו"ר. כל זה לא כולל את הסמנכ"לים היקרים של החברה. הדו"חות מגלים למשל ששכרו של סמנכ"ל הסחר, אברהם אברהם, עמד על 30 אלף שקל בחודש לפני פתיחת החנות, 40 אלף שקל אחרי פתיחת החנות - וכל זה לא כולל מענק פתיחה של 200 אלף שקל על פתיחת החנות בנתניה.

2 מיליון שקל

ההוצאות שרשמה קיקה עבור ייעוץ עסקי ונדל"ני

בדו"חות חושפת קיקה ישראל כי היא התחייבה לשלם ליועצת ששירתה את החברה מאז הקמתה ועד ינואר 2010 סכום של 2 מיליון שקל. הסכום נחלק ל־800 אלף שקל עבור שירותי ייעוץ לתוכנית העסקית וההיערכות לפתיחה, לרבות ייעוץ בתחום הנדל"ן. סכום נוסף של 1.2 מיליון שקל ניתן ליועצת עבור אי־תחרות לתקופה של חמש שנים. את הסכומים המופלגים האלה התחייבה החברה לשלם עד 31 במרץ 2012, ובדו"חות היא אינה מציינת אם עשתה כן. מבדיקת "כלכליסט" עולה כי היועצת היא מירב גולד, שאף כיהנה כיו"ר קיקה ישראל לתקופה קצרה. גולד מסרה בתגובה כי טרם קיבלה מהחברה את הסכומים שהובטחו לה.

בעל השליטה בקיקה, סלומון בטיטו צילום: נמרוד גליקמן

1.3 מיליון שקל

דמי הניהול שהובטחו לסלומון בטיטו עבור 2010 ו־2011

סלומון בטיטו התקשר עם קיקה ישראל בהסכם ניהול, שהבטיח לו דמי ניהול של 65 אלף שקל בחודש מאז הקמת החברה בחודש יוני 2008 ועד פתיחת הסניף הראשון (ספטמבר 2011). עם זאת, בדו"חות קיקה ישראל נכתב כי דמי הניהול לבטיטו הפכו להלוואת בעלים, כך שספק אם בטיטו אכן יראה את הכסף. בכל מקרה, דמי הניהול לחברה נכללו בהוצאות של החברה, ועמדו ב־2010–2011 על 1.3 מיליון שקל.

68 אלף שקל

הסכום הממוצע ששולם לקיקה העולמית כל חודש

מבחינת קיקה העולמית הכסף היה אמור לזרום לקופתה גם אם קיקה ישראל תהיה כישלון חרוץ. ההסכם המקורי מול קיקה העולמית כלל התחייבות של בטיטו להקמת שתי חנויות ראשונות עד סוף 2009. זה כמובן לא קרה, ואז שונה ההסכם בין הצדדים כך שבטיטו התחייב ליעד צנוע יותר - חנות ראשונה עד סוף 2011. ביעד זה הוא כן עמד, ולפי ההתקשרות בין הצדדים הוא היה אמור לשלם לקיקה העולמית 1% ממחזור המכירות שלו כדמי זיכיון (מדובר ברף התחתון של התמלוגים, ששיעורם מההכנסות היה עולה אם היו הכנסות גדולות יותר).

אם החנות ייצרה מחזור של 6.8 מיליון שקל בחודש, האוסטרים קיבלו כל חודש 68 אלף שקל. לא מבריק במיוחד. כספים אלה מתקזזים עם מענק של 240 אלף יורו שנתנה קיקה העולמית לחברה הישראלית לשיווק המותג ביום הפתיחה. כמו כן, מבחינת משפחת קוך, בעלת השליטה בקיקה העולמית, הכישלון בישראל עוד יכול לסתום את הגולל על חלומות המשפחה לרשת גלובלית. עד כה שלוש פעמים ניסתה המשפחה להוציא את פעילות הרשת מחוץ לאירופה ושלוש פעמים היא נכשלה - בערב הסעודית, ברוסיה ובישראל. האם במדינה הבאה יאמינו בה יותר?

318 אלף שקל

התרומות שהעבירה קיקה לצדקה בשנים 2010 ו־2011

כן, זה נראה מוזר, אבל בדו"חות קיקה ישראל קיים סעיף תרומות. מתברר שהחברה שלא הצליחה לעמוד בעלויות הפעילות שלה מצאה את הכסף להעביר לנזקקים. החברה תרמה 318 אלף שקל בשנים 2010 ו־2011. בדו"ח הכספי לא נכתב למי נתרם הכסף, ובקיקה סירבו לענות על כך - כמו גם על כל שאלה אחרת שנוגעת לדו"ח הכספי.