ראיון כלכליסט
יו"ר המשביר לצרכן: "אחרי אופיס דיפו אנחנו יותר זהירים"
אחרי ההסתבכות עם אופיס דיפו, יו"ר המשביר לצרכן דבורה יצחקי בטוחה שהלקח נלמד ("הטעו אותנו"). היא לא מפחדת מהכניסה לשוק המזון ("אחרי שפל יש גאות"), ולא מהרווחיות הנמוכה של הקבוצה שבה היא עובדת כבר 54 שנה. "שום דבר לא יציב, אפילו לא דנקנר הגדול"
בגיל 71, אחרי שלוש שנים בכיסא יו"ר דירקטוריון המשביר לצרכן, דבורה יצחקי נראית נמרצת מתמיד. מי שהחלה לעבוד בקבוצת בתי הכלבו היחידה בישראל בגיל 16, והרימה לא מעט גבות כשעברה מכיסא יו"ר הוועד לכס יו"ר הדירקטוריון במאי 2009 ללא ניסיון בתפקיד וללא השכלה רלבנטית - רואה את עצמה בתור הלב הפועם, הרוח החיה של הקבוצה.
"כל חיי הייתי פה", היא אומרת בראיון ל"כלכליסט". "כאן נולדתי, כאן התחתנתי, וכאן התאלמנתי. היום אני אשה זקנה, אני לא מתביישת בזה, ומכירה את הרשת מהמסד עד הטפחות. אני זאת שאומרים לה, ואני כבר לא צנועה אז אני יכולה להגיד את זה, שאני מודל לחיקוי. אני עדיין שומעת את העובדים והספקים, ועושה הרבה בעיות ומעירה הרבה הערות".
עיקול בהיקף 51 מיליון שקל הוטל על אופיס דיפו ישראל
מפנים את המוקש בדרך לרכישת סיבוס של רמי שביט
דבורה יצחקי, יו"ר דירקטוריון המשביר לצרכן צילום: נמרוד גליקמן "היו מקרים בדירקטוריון שאמרנו לרמי - הגזמת"
התפקיד של יצחקי ושל הדירקטוריון שבראשו היא עומדת הוא לפקח על בעלי קבוצת המשביר רמי שביט. אותו שביט שרכש את הרשת מהקפאת הליכים ב־2003 ושיקם אותה בצורה מרשימה, אבל גם אותו שביט שנחל כישלון קשה ברשת אופיס דיפו, שעלה למשביר עשרות אם לא מאות מיליוני שקלים (ואילץ את הקבוצה להיפרד מהרשת לאחרונה בחינם). אחרי ההימור הלא מוצלח ההוא, ינסה שביט בדצמבר הקרוב את כוחו בשוק המזון עם פתיחת רשת הסופרים קוסט 365 - מהלך שבכירי שוק המזון בישראל מתקשים להסביר. רבים מהם לא מבינים כיצד מצפה שביט להצליח בענף המזון החווה מאז המחאה החברתית שחיקה קשה ברווחיות.
עד כמה דירקטוריון המשביר באמת ביקורתי? היו מהלכים של רמי שביט שנחסמו על ידיכם?
"היו מקרים שאמרנו לרמי - הגזמת. בהחלט היו מקרים שהוא הביא דברים ואמרנו לו לא, וזה ירד מהפרק. זה דמוקרטי, וגם הבחירה שלי לתפקיד היתה דמוקרטית. אמנם זו היתה פריצת דרך במשק שלקחו יו"ר ועד ומינו אותה כיו"ר דירקטוריון, אבל היתה הצבעה, ראיינו אותי ותהו על קנקני. לא סתם מינו אותי כי הוא (רמי שביט - ג"ק) אמר. יש בדירקטוריון אנשים עם דעה ועמוד שדרה והם מנמקים את הדעה שלהם".
"הטעו אותנו. השיקולים שלנו היו על בסיס של הטעיה. לא סתם אנחנו תובעים (את הרשת העולמית שמכרה את אופיס דיפו ישראל למשביר ב־2010, שהגישה אף היא תביעה נגדית נגד אופיס דיפו ישראל ־ ג"ק)".
מה השתנה בעבודת הדירקטוריון אחרי אופיס דיפו? איך אתם מוודאים שלא יטעו אתכם שוב, במיוחד כשזו לא הפעם הראשונה שבה אתם טוענים כי הדירקטוריון הוטעה?
"אנחנו יותר זהירים. אנחנו שוקלים כל צעד לפני מעשה ועושים מחקר שווקים יותר עמוק. אני מקווה שזה לא יחזור על עצמו. זה היה אירוע קשה, אין מה לעשות. היום אחרי מעשה אני יכולה לומר שהעובדים של אופיס דיפו היו צריכים להירתם בצורה אחרת. אם הם היו נרתמים, אולי היו תוצאות אחרות לרכישה. אנחנו במשביר ראינו תמיד את החברה כבית לעתיד. לכן שמרנו על הבית, ואנחנו עדיין שומרים עליו מכל משמר".
את בעד כניסה לשוק קמעונאות המזון עם רשת קוסט 365?
"אני הצבעתי עבור קוסט 365 מתוך אמונה שהוא יצליח כי רמי איש חזון. נכון שהיו לנו כישלונות עם אופיס דיפו, אבל מי שלא עושה לא שוגה. אני מאמינה במזון. רמי לוי, איך הוא הצליח? ולבריאות שיהיה לו, אנחנו מפרגנים לכולם. צריך לדעת איך למכור ואיך לעשות את זה במחיר שלא צריך מיליון אחוז רווח. גם היום מתח הרווחים שלנו לא גדול".
זה העיתוי הנכון להיכנס למזון?
"אני מאמינה ברשת של מזון בעיתוי הזה. זה פחות מסוכן מביגוד והנעלה. יכול להיות שאני טועה. בסוף השנה נפתח סניפים בעפולה ובכפר סבא. סיירתי בעפולה, והסניף כמעט גמור. אנחנו נמכור במחירים סבירים כמו רמי לוי שהגיע לרמה גבוהה. אתה צודק - במגה יש בעיות, פה יש בעיות, אבל אחרי גאות יש שפל, ואחרי שפל יש גאות. אי אפשר לדעת. הכל שאלה של מי ציבור העובדים, מי מוביל את העסק ואיך זה מתנהל. סביב רמי יש אנשים טובים ומקצועיים שמסורים לו".
"המשק לא יציב, אבל צריך להיות אופטימיים"
הכישלון באופיס דיפו לא משליך בצורה שלילית על החזון של רמי שביט ליצור קבוצת קמעונאות גדולה תחת מועדון הלקוחות? אולי כלבו לא יכול לחיות עם ציוד משרדי ומזון?
"אני לא חושבת שזה משליך באופן שלילי על החזון. אין סיבה שזה ישליך בצורה שלילית. באופיס דיפו לא היה זה. הם לא העבירו נתונים. העובדים לא נרתמו להצלחה של הרשת. אם העובדים היו נרתמים זה היה יכול להיות אחרת".
אחת הטענות נגד התרחבות המשביר היא שפעילות הבסיס בבתי הכלבו ובניו־פארם אינה רווחית מספיק כדי לסחוב על גבה פעילויות נוספות.
"כולנו צריכים לעבוד כדי שחלילה לא יקרה מה שקרה בעבר, אבל העובדים באים בכל בוקר עם שיר בלב ועוזרים תמיד וזה גם חשוב. מתגלגלים. שום דבר לא יציב - אפילו דנקנר הגדול. אנחנו חיים במשק לא יציב. אנחנו רק צריכים לקוות שיהיה שלום והוא יביא שגשוג. צריך לחיות בצורה אופטימית. מה החזיק אותי כל השנים? אני קמה בכל בוקר עם ברכה בלב".
מה היעד הבא של הקבוצה אחרי עסקי המזון?
"רמי לא ישקוט ולא ינוח ויגיע למחוזות רחוקים. אני סומכת עליו בעיניים עצומות, ולא רק אני, גם כל הדירקטוריון. אולי לא תאמין, אבל עובדים הולכים לבית כנסת בשבילו. אומרים לי דבורה, בירכנו את רמי שביט".
ספרי לי על הקפאת ההליכים שאליה נקלע המשביר ב־2002
"זאת היתה טרגדיה. באמת טרגדיה. היינו בפאניקה. כל אחד יש לו משפחה, יש לו ילדים, יש לו הורים, מה לא? זו הפרנסה. בכו בהקפאה. היו חובות של 100 מיליון שקל לספקים. ספקים לא האמינו בנו, לא רצו להיכנס לרשת. רמי נרתם כל כולו, ובצורה מאוד דיסקרטית לפני הרכישה עבר בסניפים, דיבר עם העובדים והבין את המנטליות. הוא בא מוכן, עם ידע, עם שיעורי בית. אני הבנתי וכל החברים הבינו שהוא הכי מתאים. פחדנו מסקאל (מועמד אחר בזמנו לרכישת המשביר - ג"ק), אף שהוא הזמין אותנו כמה פעמים למשרד וניסה לשכנע, אבל אני אמרתי לעובדים רק רמי שביט".
למה אמרת את זה לעובדים?
"כי רמי הוא איש של עובדים. יש לו חשיבה מסחרית כלכלית, אבל הוא איש עם יושר, עם אמונה, שלא ניסה קונצים. את כל האמת שם על השולחן בלי מונקי ביזנס. לכן באמת הצלחנו".
רמי בעצם הביא לרשת את שיטת המכר המותנה (קונסיגנציה), שבמסגרתה הרשת לא חשופה יותר למלאי, אלא הספק.
"קונסיגנציה זה דבר גאוני. אני הייתי קניינית במשביר הישן, וכשהיינו קונים, היינו קונים... איך אומרים בערבית - עלא באב אללה. אז קנינו, וכשנכשלנו בקניות ראיתי במחסנים שמכרו סחורה לסטוקריסטים בגרושים. זה גם אחד הדברים שהביאו אותנו למצב הזה. הניהול היה חובבני. אני לא אומרת שמות, אבל היה חוסר אחריות כלפי העובדים".
אז גם היית חברת דירקטוריון, לא היה לך חלק בניהול הזה?
"הסתירו ממני דברים, ולא היתה לי זכות הצבעה. בהסתדרות היתה מחלקה לדמוקרטיה תעשייתית שהכריחה כל מוסד שיש לו זיקה להסתדרות לשים נציג עובדים במועצת המנהלים, ואני נבחרתי בכל הקדנציות. אבל לא היתה לי זכות הצבעה. אני זוכרת שכשרצו לקנות את שקם גאלרי (אחת הרכישות שסיבכו פיננסית את המשביר - ג"ק), ברוב חוצפתי אמרתי כמו ילדה טובה: אנחנו צולעים ברגל אחת, למה לצלוע בשתיים? אחר כך מה שהיה לי... לא חשוב".
המשביר עדיין רלבנטי ללקוח בעולם של היום עם ריבוי הרשתות והמותגים? מה המשביר בעצם מציע לצרכן?
"המשביר יכול להציע הכל. במוצאי שבת שלפני החג הגענו לשיא מכירות ברשת. כשהגענו להרמת כוסית בראש השנה, ראינו שבכל הקניון לא היו לקוחות ואצלנו כן היו. אנחנו נותנים ללקוחות מחיר, איכות, אווירה, חוויית קנייה, שירות איכותי. היום הלקוח חכם מאוד, יש לו אלטרנטיבות. הוא עושה מחקר. זה לא כמו פעם שלא היתה ברירה. אז עם כל הקשיים האלה, כל הכבוד לנו.
"מה הייחוד שלנו?", ממשיכה יצחקי, "שאנחנו שומעים את העובדים. אסף (אסף בן דב, מנכ"ל חנויות הכלבו - ג"ק) קורא לעובדים לפגישה על כוס קפה. באים מנהלי מחסן, עובדים זוטרים מהשטח. לפעמים עובד זוטר יכול להביא את הרעיון הכי גאוני. אנחנו שומעים אותם. במחלקת ילדים מבקשים בייסיק? אנחנו שומעים אותם. באים עובדים ואומרים שאת המחיר של החולצה הזאת צריך להוריד כי הייצור הזה יצא לא טוב? שומעים אותם. אין סיבה שניכשל. ברגע שאתה קושר את העובד למקום העבודה הוא נותן לך את הנשמה. עובדת יכולה להתחיל כמנהלת מחלקה ולהגיע לניהול. יש לה אופק, בגלל זה אין לנו תחלופת עובדים גבוהה באופן יחסי, וזה חוסך לקבוצה הרבה כסף".
מבצע מלביש עם גולדה
יצחקי כבר 54 שנים במשביר, ונסחפת לתיאור התפקיד ההיסטורי שמילא. "ב־1950 גולדה מאיר ביקשה מרפאל מרינוב (מייסד המשביר - ג"ק), שאני עבדתי אצלו, להצטרף אליה לסיור איפה שהיו העולים החדשים. בסיור הם ראו ילדים כחולי שפתיים, רועדים מקור, היה אז שלג. גולדה פקדה על רפאל להלביש את הילדים מיד. קראנו לזה מלביש ערומים, וזה היה המבצע הראשון של המשביר. היתה אספקה לילדים ולהורים נתנו פיג'מות - אז בשבתות ההורים היו מסתובבים עם הפיג'מה כחליפה ייצוגית. אנחנו היינו הראשונים גם בצדק חברתי. אז לא היה אוכל, וגם אם היה לך כסף לא היה לך אוכל. אנחנו במשביר נלחמנו בזה כשהורדנו מחירים והעסקים הפרטיים כעסו עלינו בגלל זה. הורדנו מחירים וזה היה צדק חברתי".
מתי בפעם הראשונה החלו קשיים כלכליים במשביר?
"ב־1992 היתה הפרטה של המשביר. המשביר המרכזי נכנס לקשיים מאוד עמוקים, והיו חובות של 80 מיליון שקל לבנק הפועלים. אז החליטו למכור את חלקם במשביר לצרכן. אני הייתי יו"ר הוועד, ואז עם הדעות הסוציאליסטיות שלנו אמרתי - קפיטליסט, על גופתי המתה, ייכנס לרשת הזאת. לקחתי את הוועד ועשינו מהומות. הלכתי לכל גדולי הקו־אופ - היו הרבה אנשים שישבו אצלנו בדירקטוריון, ובעיקר הלכתי לבני גאון. הוא הוביל את העסק. דיברתי על לבו ואמרתי לו, 'אני לא אשמור על שקט אם תכניסו קפיטליסט'".
הצלחת למנוע כניסה של בעלי הון לחברה?
"אז הקו־אופים נכנסו. הקו־אופים של דן, השרון, הצפון וירושלים. אני פחדתי. בהסתדרות היו לנו תנאים טובים והסכם נהדר, אבל אנחנו באנו לקראתם. ויתרנו על משכורת 13, ויתרנו על מלגות לימודים. הרי החוכמה כנציג עובדים היא לשמור על החברה כמו שאתה שומר על העובדים. האינטרסים של העובדים והחברה הם על אותו משקל".
דבורה יצחקי (71)
תפקיד: יו"ר המשביר לצרכן
ותק בתפקיד: 3 שנים
תפקידים קודמים: קניינית אופנת גברים, נציבת תלונות הציבור, יו"ר הוועד הארצי של המשביר
מצב משפחתי: נשואה + 3 + 6 נכדים
מקום מגורים: הרצליה
עוד משהו: החלה לעבוד במשביר בגיל 16 כמזכירה של המנכ"ל
