תחושת ההתקדמות היא החשובה, לאו דווקא הזמן שעובר בפועל
בבניית תורים יש לחשוב לא רק על יעילות התור, אלא גם על תחושת הזמן של אלה שעומדים בו
בבניית תורים יש לחשוב לא רק על יעילות התור, אלא גם על תחושת הזמן של אלה שעומדים בו. יש סיפור מעניין על חברת תעופה שניסתה לצמצם את המרחק בין השער שבו יורדים הנוסעים מהמטוס בשדה התעופה למקום המדויק שבו הם צריכים לאסוף את המזוודות.
זה אכן קיצר את הזמן
כשחושבים על לחכות בתור צריך לחשוב על זמן פרודוקטיבי - זמן שיש בו התקדמות, וזמן לא פרודוקטיבי - זמן שאין בו התקדמות. תכנון תורים צריך להביא בחשבון לא רק את ייעול התור עצמו, אלא גם את יצירת תחושת ההתקדמות אצל מי שעומד בתור.
בתורים פיזיים, אם יש עשרה תורים נפרדים, כל אחד לקופה אחרת, כל תור מתקדם לאט יותר. אם במקומם יש תור אחד לעשר קופות, אז תחושת ההתקדמות גדולה יותר. בטלפון יכולים לומר לנו למה אנחנו מחכים ואיך אנחנו מתקדמים. בטלפון אפשר גם לגרום לאנשים לעבוד בתור. להכניס מספרים, כתובת, גיל, והרעיון הוא שככל שאנשים ירגישו שהם עובדים יותר, הם ירגישו שהזמן פחות מבוזבז.
פרופ' אריאלי הוא חוקר כלכלה התנהגותית ומחבר רבי־המכר "לא רציונלי ולא במקרה" ו"לא רציונלי אבל לא נורא"
