לאט אבל בטוח: רחפני המשלוחים מתקרבים להמראה

בשבועות האחרונים Wing, מיזם הרחפנים של אלפבית, וחברת השילוח האמריקאית UPS הכריזו על התפתחויות משמעותיות בתחום המשלוחים המסחריים באמצעות רחפנים בארה"ב. הראשונה השלימה משלוח מסחרי ראשון לחצרות בתי לקוחות בווירג'יניה, והשנייה קיבלה את אישור רשות התעופה האמריקאית (FAA) להפעיל צי רחפנים למטרות שילוח, ללא מגבלות שעות הפעלה או משקל החבילה.

“זהו צעד גדול קדימה לשילוב בטוח של מערכות מטוסים בלתי מאוישות במרחב האווירי שלנו ולהובלה האמריקאית בתעופה בלתי מאוישת”, מסרו ב־FAA בהודעה, וציינו כי הם בודקים עוד שש בקשות אחרות של חברות שביקשו לבצע שילוח מסחרי באמצעות רחפנים.

רחפן של UPS צילום: יו.פי.אס

אמנם ארה"ב, ממלכת האין־רגולציה והמקום שבו נולד רעיון משלוחי רחפנים ממש לראשונה, נמצאת בנושא הזה הרחק מאחורי מדינות רבות כמו גרמניה, פינלנד, אוסטרליה, ניו זילנד ואיסלנד, אך שני האישורים האחרונים שהעניקה ה־FAA מבשרים על כוונה ברורה למנוע מארה”ב להמשיך ולהשתרך מאחור.

אם יאושרו בקשות נוספות, ייתכן שהתחום שנמצא עדיין בחיתוליו יזכה סוף סוף לקפיצה המיוחלת. לכך אפשר להוסיף את העובדה שעל פי פיצ’פורק, 2.6 מיליארד דולר מתעשיית ההון סיכון הושקעו ברחפנים בין 2012 ל־2018. כשהחברות המובילות בו טרם גילו את התשובה לשאלה המתבקשת: האם בכלל קיימת תועלת כלכלית במשלוחים באמצעות רחפנים? עם המגבלות הרגולטוריות כיום, עדיין לא.

לסחוב זה פרימיטיבי

זו אינה מקריות שמשלוחי רחפנים קיבל את המרץ הרעיוני מארה"ב. המסחר המקוון בארה"ב של היום כה דומיננטי, שברחוב ממוצע בניו יורק יעברו ביום אחד חמישה או שישה רכבי חלוקה: משאית בוקר וערב של הדואר הפדרלי (USPS), משאית־שתיים של UPS, משאית FedEx, ועוד רכב־שניים של מתחרות קטנות או שירות מהיר במיוחד. המסחר המקוון כל כך דומיננטי, שחלק אינטגרלי מהפרסום של קמעונאיות נשען על הרעיון שלסחוב מצרכים או ללכת לחנות היא פעולה פרימיטיבית ומסורבלת, כמעט עומדת בסתירה לאמריקאיות.

היום עיקר התחרות בין הקמעונאיות שפועלות אונליין היא לא על איכות המוצר, אלא על המהירות שבו הוא יגיע ליעדו. זה הוליד תעשיית שלמה של אלגוריתמים בתכנון נסיעה, משאיות יעילות אנרגטית, רובוטים מסדרי מדפים וגם רחפני משלוחים. האחרון דורש בארה"ב את אישור ה־FAA לפעול כ"חברת תעופה של רחפנים", וזה ניתן כאמור רק לשתי חברות: אלפבית באמצעות הזרוע Wing שהכריזה בספטמבר על שותפות עם FedEx וולגרינס, ו־Matternet מעמק הסיליקון שקיבלה אישור להפעיל צי רחפנים עבור UPS בין בתי חולים בצפון קרוליינה. שתי אלה עקפו את השחקניות המשמעותיות הנוספות בתחום: אובר באמצעות הזרוע Uber Elevate, אמזון באמצעות זרוע Prime Air ו־Zipline שפועלת מ־2016 ברואנדה ומנגישה שירותים רפואיים לאזורים מרוחקים.

רחפן של Wing צילום: AFP

עבור UPS הכניסה לעולם הרחפנים נועדה לעזור לחברה להוריד עלויות תפעול ולהחיות את מנייתה שסובלת בשנה האחרונה מתנודתיות גבוהה בגלל התעצמות התחרות בתחום המשלוחים, מלחמת הסחר וחששות גוברים בשווקים למיתון. היתר מחפשות לכבוש את השמים ולהיות הראשונות לפעול בשוק של צרכנים שלא מסוגלים לדחות סיפוקים. בשביל אמזון מדובר גם בקעקוע נוסף של מעמדה, כמי שיכולה לייצר כל פתרון שילוח העולה על הדעת. עבור אובר זהו ניסיון להציע פתרון הוליסטי לכל דבר שקשור לתחבורה, ו־Wing הצהירה בעבר שמטרתה היא להציע פתרון לצמצום הזיהום הנלווה ממשלוחים רגילים ויצירת עולם טוב יותר.

רגולטור שבשמים

דווקא אמזון פורצת הדרך לא מובילה גם בתחום רחפני המשלוחים. ביוני 2013 השלים הדומינוקופטר את משלוח הפיצה הראשון שלו בארה”ב, וחצי שנה מאוחר יותר הכריז מנכ”ל ומייסד אמזון, ג’ף בזוס, שבתוך חמש שנים החברה תציע שירות שילוח מסחרי באמצעות רחפנים. שוק המשלוחים נכנס למירוץ אמוק, אבל בזוס לא עמד במילתו. סטארט־אפים התחילו לצוץ מכל עבר - מכאלה שמתמחים בהנדסת אווירונאוטיקה, פיתוח חיישני חום ותנועה ועד כאלה שמתרכזים בכתיבת הקוד להתחמקות מציפורים.

אבל כל הכסף שבעולם לא יכול אל מול מערכות ניהול השמים. האטיות והזהירות שהשתלטו על פעילות ה־FAA נובעות מחששות בטיחותיים, כמו הסכנה שהרחפנים יתרסקו בשל תקלות או כי אנשים יראו בהם מטרות מאתגרות; חששות סביבתיים כמו זיהום הרעש והסכנה לציפורים; וחששות ביטחוניים כמו נפילת השליטה על הרחפנים לידיים זרות, שעלולות לפרוץ למערכות אותן החברות המפעילות.

גם הציבור הרחב חושש מרחפנים. זה בא לידי ביטוי היטב בסקר של מכון Pew מ־2017. אז נמצא כי בממוצע 54% מהאמריקאים לא מעוניינים שרחפנים יסתובבו ליד ביתם, הנתון הזה מזנק ל־73% בקרב גילאי 65 ומעלה וצונח ל־37% בגילאי 18–29. עם זאת, סקר אחר של המכון מאותה התקופה הנוגע לעתיד הדיגיטלי מצא כי 65% חושבים שב־20 השנים הקרובות המשלוחים בארה”ב יבוצעו רק על ידי רחפנים ורובוטים.

התוצאה היא שה־FAA, הרשות שמובילה את הסטנדרט הבינלאומי בתעופה, לא פיתחה עד היום גרסה רגולטורית בנושא, אפילו לא טיוטה ראשונית. ב־2016 ו־2018 היא ביצעה תיקונים ותוספות קטנות בתקנות התעופה, ויצאה לפיילוט בתחום. הרישיון הראשון שהוענק ל־Wing, מתוך 149 בקשות, אף הוא מוגבל - הפעלה רק בשעות היום ונשיאת משקל של עד 3 ק"ג. הרישיון של UPS מתיר לה דווקא להפעיל את רחפני המשלוחים רק בלילה, ועד משקל של 25 ק"ג.

בזמן שארה”ב נחה על זרי הדפנה, יתר העולם דווקא כן התקדם. בגרמניה, למשל, מנהלת DHL הגרמנית מ־2013 זרוע שילוח מבוססת רחפנים מתוצרת גרמנית וסינית (ה־Parcelcopter) לאי יוסט שמצפון־מערב לחופי גרמניה. מ־2017 Flytrex הישראלית מבצעת משלוחי מזון קטנים לחצרות הבתים ברייקיאוויק שבאיסלנד באמצעות רחפנים של DJI, וצפויה להתחיל ניסוי דומה בצפון קרוליינה. כל זה מבלי להזכיר את ההתקדמות העצומה בסין, שם אישרה הממשלה ב־2016 פעילות משלוחים בכמה פרובינציות לשתי ענקיות המסחר המקוון הגדולות במדינה, עליבאבא ו־JD.com.

רחפן של פלייטרקס באיסלנד

ההתקדמות האטית הביאה לחוסר סבלנות ניכרת מצד המשקיעים. לפי “Drone Industry Insights”, נכון ל־2019 רק 2% מהרחפנים בעולם משמשים למשלוחים, נתון עגום שיכול להסביר מדוע בעשור האחרון נסגרו מעל ל־25 סטארט־אפים בתחום (ביניהן גם זרוע הפיתוח של GoPro המבוססת) ורק בשלוש השנים האחרונות נמכרו או מוזגו מעל ל־60 נוספים. עדות למה שחברת המחקר גרטנר כינתה בזהירות "שוק ההתפכחות" (אחרי שיא ההייפ) ובלומברג "התפוצצות בועה".

עד שה־FAA תתרצה ותקבע מסגרות פעולה, כללי בטיחות ונתיבי אוויר למשלוחים מרחפים, החברות והלקוחות ממתינים. בינתיים הדיון הער העיקרי המתנהל הוא בשאלות של פרטיות: מעל מה יהיה מותר לרחפנים לעוף ובאילו תנאים, איך ניתן לוודא שהם לא יצלמו אנשים ואת בתיהם, כיצד אפשר להבטיח שהמפעילים לא יאבדו שליטה על הרחפנים ועל יצר המציצנות שלהם ומה הזכויות שעומדות בידי האזרחים כדי להגן על עצמם מפני חששות אלו.

חשוב לזכור שלא רק ה־FAA עומדת בדרכם של הרחפנים להתעופף חופשי. מחקר שבוצע על ידי סוכנות החלל האמריקאית נאס"א בשנה שעברה מצא כי אנשים תופסים את רעש הרחפנים "מציק" יותר מאשר רעש של תנועת כביש. לתחושה סובייקטיבית זו אולי אין משמעות כלכלית ישירה, כותבים בנאס"א, אך היא כן מצביעה על כך שמפעילי רחפנים "יכולים לצפות כי פעולותיהם יתקבלו בהתנגדות". נראה כי עד שלא יצליחו לפתח רחפן שקט, קשה להאמין שנראה נחילים שלהם עפים מעל אזורים צפופים מיושבים. הזיהום הקולי יהיה פשוט גבוה מדי.

צפוף מדי בשנגחאי

האינטואיציה הראשונה היא שרחפנים הם פתרון טכנולוגי אלגנטי לצורך במשלוחים דחופים, שמתגבר על העומס בכבישים ועלויות העבודה האנושית. עם זאת, המציאות נתקלת באתגרים נוספים. נכון להיום, ההתקדמות המשמעותית ביותר של משלוחים מסחריים היתה בתחומים אחרים שבהם התועלת הכלכלית נמדדת במונחים של דחיפות מצילת חיים. כלומר, שימוש ברחפנים באזורים מרוחקים או מוכי אסון כדי לסייע לנפגעים, להנגיש תרופות או לשלוח בזריזות דגימות מעבדה.

רחפן של Wing מבצע משלוח מסחרי ראשון בארה"ב צילום: בלומברג

אבל עד כמה משלוח פיצה באמצעות רחפן הוא בעל תועלת כלכלית? JD.com, למשל, טוענת כי משלוחי רחפנים לאזורים מרוחקים חותכים לחברה את עלויות המשלוח ב־70%. מנגד, משלוחים בתוך ערים צפופות כמו שנגחאי או בייג'ינג כוללים אתגרים גדולים מדי וללא תועלת כלכלית ברורה, ולכן הם כלל לא על הפרק. ב־Wing, אמזון ואובר מעריכים כי התועלת הסביבתית והיעילות החלוקתית של הרחפנים יאפשרו להם להציע שירות רחפנים באותו מחיר של משלוח רגיל. אם כי יש לזכור שהמודל העסקי הפופולרי של חברות אלו הוא להציע שירות במחירי הפסד.

כשוק שפועל במציאות תיאורטית לחלוטין, אין תשובה חד־משמעית לשאלת הרווחיות. במחקר מקיף בתחום של flexport, מזהים החוקרים שתי בעיות כלכליות משמעותיות בכל הקשור לרחפני משלוחים. האחת היא צפיפות המסלול: כמה טיסות ניתן לעשות במסלול תעופה אחד; והשנייה היא גודל המשלוח: כמה פריטים ניתן למסור במשלוח אחד.

כיום, בשל ההגבלות שמטיל הרגולטור על שני המשתנים האלה, אין עדיין תועלת כלכלית במשלוחים אלה. עם זאת, מחקרים רבים אחרים מעריכים כי העלות הנמוכה של משלוח רחפנים, בשילוב המוכנות הצרכנית לשלם עבור שילוח מהיר, יכולה לייצר רווח נאה. זאת בעיקר בזכות הוזלה משמעותית בכוח העבודה ובתחזוקת רכבים.