לקראת הכרעה: מי ישלוט בשטראוס?

שבוע לאחר מותו של מיכאל שטראוס, תשוב היום בתו עופרה לכיסא יו”ר דירקטוריון קבוצת שטראוס ותמשיך להוביל את חברת המזון השנייה בגודלה בישראל. שני אתגרים משמעותיים ניצבים בפניה ובפני החברה: הראשון במישור המשפחתי בכל הנוגע לסוגיית השליטה בחברה, השני בפן האסטרטגי, שנוגע לעתידה של שטראוס.

שטראוס גרופ, שנסחרת לפי שווי של 11.9 מיליארד שקל, נמצאת בשליטת שטראוס אחזקות (57.2%). שטראוס אחזקות מוחזקת על ידי חברות נכסי מיכאל שטראוס, נכסי רעיה שטראוס בן דרור ואחזקה עצמית של שטראוס אחזקות (29%). בנטרול האחזקה העצמית של המניות, נכסי מיכאל שטראוס מחזיקה ב־75.6% מהמניות ונכסי רעיה שטראוס ב־24.4%. האחזקה בחברות אלה מתחלקת בין ילדיהם של רעיה ומיכאל.

אלא ש־99% ממניות ההצבעה בשטראוס אחזקות הוחזקו בידי מיכאל, ורק 1% בידי רעיה אחותו. בעוד המניות הרגילות בשטראוס אחזקות מקנות למחזיקיהן את הזכויות הרכושיות, מניות ההצבעה מקנות למחזיקיהן זכות הצבעה באסיפות הכלליות וכן את הזכות למנות את מרבית (מחצית ועוד אחד) הדירקטורים בדירקטוריון שטראוס אחזקות. מיכאל החזיק ב־54.7% מחברת נכסי מיכאל שטראוס, כך שאת חלוקת מניות ההצבעה יקבע בקרוב עיזבונו.

אפשר להעריך בוודאות גבוהה ששטראוס לא השאיר דבר ליד המקרה, ונערך עם הסכמים חתומים ובליווי יועצים ועורכי דין המתמחים בתחום, ליום שאחרי לכתו. בראיון ל”כלכליסט” לפני שש שנים חשף שטראוס כי נערך לכל תרחיש: “על הכל אנחנו מדברים פתוח, כולל על השאלות כמו מה יקרה בעוד 20 שנה כשאמות, או אם אוטובוס ידרוס אותי מחר”.

האתגר המשפחתי: ניגוד אינטרסים

למרות הדברים, מותו של שטראוס מהווה צומת במערכת היחסים המשפחתית. המצב כיום עלול להציף אינטרסים שונים מאלו שהיו לפני 20 שנה, כאשר שטראוס פינה את מקומו כיו”ר החברה הציבורית והעביר את השרביט לעופרה. העברת השרביט היתה לא רק סימבולית, אלא כרוכה בצעד מהותי של הענקת זכות שליטה לעופרה. אותה זכות הוענקה באותם ימים עד לשנת 2020. זאת, מתוך הבנה שארגון בסדר הגודל של שטראוס מחייב “קפטן” אחד שינווט ויכריע. אם לאורך השנים האריך שטראוס את תוקפה של זכות השליטה של עופרה, המצב צפוי להישאר כשהיה. אם זכות זו לא הוארכה ולא נקבע מנגנון חלופי שמקבע אותה ומונע מצב שבו החלטות יתקבלו ברוב רגיל, אז עלול להיווצר מצב חדש. ייתכן כי על רקע זה, וכדי למנוע משבר עתידי בין האחים, דאג שטראוס כבר ב־2014 לאזן את יחסי הכוחות ביניהם, כשמינה את עדי ליו”ר חברת האחזקות המשפחתית, בעלת השליטה בחברה הציבורית שבראשה עופרה.

בשטראוס הקפידו לאורך השנים לנהל מצבים של מתיחות משפחתית בתוך הבית. כך לדוגמה, כשרעיה התנגדה למיזוג עם עלית ובחרה למכור את חלקה, המחלוקת נוהלה בתוך הבית והיחסים הטובים נשמרו. באותו ראיון ל”כלכליסט” אמר שטראוס: “אמא תמיד אמרה לנו ‘תהיו מאוחדים, כי אז להילחם כלפי חוץ יותר קל’, וזה חלק מהאסטרטגיה שלנו. אנחנו מאוגדים, מדברים על לאן רוצים להגיע, זה מונע אי־הבנות ומביא לשלמות משפחתית. אבל זו עבודה”.

לפני שנתיים התייחסה עופרה לנושא הבעלות המשפחתית ודחתה על הסף את האפשרות למכור את החברה. “אין מחיר שיגרום לי למכור את שטראוס. אני מרגישה שזכיתי בשליחות של עשייה שאין לה מחיר. נושא הבעלות זה שיחה אצלנו מהיום שהילדים עומדים על הרגליים”, אמרה. השארת זכות השליטה אצל עופרה צפויה להוביל לשימור הבעלות המשפחתית. בהיעדרה, גורמים שלאורך השנים רצו להיכנס לגרעין השליטה וידעו כי שטראוס לא מעוניין אפילו לשמוע את הצעתם, יוכלו לפעול למציאת אוזן קשבת בקרב בני המשפחה ולהוביל ללחצים פנימיים.

אתגר נוסף שיעמוד בפני עופרה, בת ה־60, יהיה נעוץ בשאלת מחליפה בתפקיד בעתיד. אחת האפשרויות שיעמדו בפניה היא לשמר את הניהול בשכבת הדור השלישי באמצעותו מינויו של האח עדי, הצעיר ממנה בשש שנים, לתפקיד. שימור הניהול בידי הדור השלישי יאפשר למשפחה להמשיך לבחון האם יש רצון והתאמה בקרב בני הדור הרביעי, נכדיו של שטראוס, להתחייב לחברה. מדובר ב־12 מנכדיו של מיכאל ו־3 מנכדיה של רעיה.

עופרה שטראוס צילום: צביקה טישלר

לפני שנתיים שילבה שטראוס לראשונה את אחד מבני הדור הרביעי, כששון קופלר מונה לתפקיד מנהל מותג בחטיבת הקפה בישראל. עוד לפני כן החלה המשפחה לקדם את סוגיית שילוב בני הדור הבא בקבוצה. מדובר באתגר מורכב, ודוגמאות מהעולם מוכיחות כי לא כל החברות המשפחתיות שורדות את המעבר הבין־דורי בשלב השלישי או הרביעי.

האתגר האסטרטגי: מחסור במנועי צמיחה

לצד מישור הבעלות, שטראוס תידרש להתמודד עם אתגר אסטרטגי. בעשור הראשון לכהונתה כיו”ר הקבוצה ביצעה עופרה מהלכים אסטרטגיים מהותיים, כמו השלמת המיזוג עם עלית, פריצת דרך של חברת הקפה לעולם, חתימה על הסכם שותפות בברזיל, כניסה לתחום המים ופיתוח החומוס לזרוע פעילות דומיננטית בארה”ב. בעשור השני לכהונתה קצרה החברה את הפירות של מנועי צמיחה אלו, אך לא פיתחה מנועים חדשים. החברה היתה מהראשונות להקים חממת פוד־טק, אך עד כה זו לא הביאה לשינוי הדנ”א של שטראוס. זאת, בעוד עולם המזון משתנה ומחייב מנועי צמיחה חדשים, בין היתר בעולם תחליפי הבשר, החלב והחלבון - שיוצרים הזדמנויות לחברות המזון הגדולות בעולם.

אתגר ניהולי נוסף נוגע לבניית ההנהלה העתידית של החברה, שאותה מנהל גיורא בר דעה. בר דעה לקח חזרה את המושכות לפני כשנתיים, בעקבות יציאתו של גדי לסין, המנכ”ל הקודם, לחופשת מחלה. שטראוס משקיעה משאבים רבים לטיפוח מנהלים מתוך הארגון, אבל בראייה עתידית עליה לבנות עתודה נוספת.

שטראוס התייחסה בעבר לאפשרות שתמנה מנהל חיצוני ולכישורים הנדרשים למנהלים העתידיים. “עשינו פרופיל ניהולי חדש וראינו שמשהו השתנה. החלק הכי משמעותי הוא שהמנכ”לים לא נבחרים רק לפי תוצאות אלא לפי יכולתם להיות הפנים שלנו. אנחנו מבינים שלא תמיד נוכל לגדל את כולם ודואגים שיהיו יותר נשים. הדור הבא של המנכ”לים יהיו אלה שיהיו מסוגלים לעמוד בפני עדות בסנאט”.