בלעדי ל"כלכליסט": בעלי האג"ח של מלרג תובעים אישית את הדירקטורים על חלוקות הדיבידנדים

בעלי האג"ח של מלרגהנדסה אזרחית שנפתח נגדה הליך פשיטת רגל והליכי כינוס נכסים הגישו היום (ג') תביעה אישית כנגד הדירקטורים ובעל השליטה בחברה, מיכאל הירשברג בגין חלוקת דיבידנדים שלא כדין.

בשורה התחתונה דורשים בעלי האג"ח במסגרת התביעה שבעלי השליטה במלרג יחזירו את כל הסכומים שהכניסו לכיסם בעקבות חלוקות הדיבידנדים שלה.

"יש להטיל אחריות על המשיבים (בעלי החברה), בגין שלוש חלוקות דיבידנד, שנעשו שלא כדין, חרף קשיי החברה, וחרף כך שלא התקיים מבחן יכולת הפירעון, שהמשיבים כלל לא טרחו לבדוק את קיומו", נכתב בכתב התביעה. במידה ויתבררו האשמות כנכונות, אז במקרה זה עברה החברה על סעיף 302 א' לחוק החברות שקובע את הנוהל לחלוקת דיבידנד ואת המבחנים הדרושים כדי לחלק דיבידנד.

"כלכליסט" פרסם בחודש פברואר 2011 תחקיר מקיף אודות חברת מלרג שמסקנתו העיקרית הייתה שהחברה הצליחה  בסופו של יום, ובחסות בית המשפט, להשאיר את הספקים וקבלני המשנה של מלרג ללא תמורה כספית לעבודתם, תוך שהוא הופך אותם שלא מרצונם לבעלי מניות ואיגרות חוב של מלרג.

"ברמה העקרונית - חולקו כאן דיבידנדים כאשר בדיעבד אלמלא היו מחולקים מצבה של החברה היה הרבה יותר טוב היום", זהו ציטוט דבריו של ד"ר שמחה סדן, מישיבת הדירקטוריון האחרונה של החברה טרם קריסתה. סדן שימש יו"ר הדירקטוריון  של מלרג הנדסה וקבלנות, לפני שהחברה ביקשה צו הקפאת הליכים, בחודש ספטמבר 2010.

בכתב התביעה שהוגש היום נגד החברה נטען שדברים אלו של ד"ר סדן מתיישבים היטב עם הטענה כי הדירקטוריון, הכולל את ד"ר סדן עצמו, גרם לקריסת החברה על ידי קבלות החלטות חוזרות ונשנות לחלוקת דיבידנד, למרות שהחברה לא יכולה היתה לעמוד בחלוקת דיבידנד ובניגוד לחוק.

טענה זו מופיע בבקשה של עו"ד רענן קליר, ממשרד עורכי הדין קליר - בנימיני שהוגשה היום לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד כל אחד מן הדירקטורים לשעבר של מלרג ונגד בעלי השליטה.

משרד עורכי הדין קליר בנימיני נבחר על ידי הנושים, במסגרת הסדר נושים אליו הגיעה החברה, לפעול למצות את זכויות התביעה של החברה ושל הנושים ולנקוט הליכים כלפי גורמים שונים וביניהם הדירקטורים, בעלי השליטה, רואי החשבון לשעבר של החברה, המבטחים של גורמים אלו ועוד.

לפי הבקשה שהוגשה היום, בחודש מאי בשנת 2007 הוחלט על חלוקת סכום של יותר מ-8 מליון שקל, כדיבידנד. כמו כן, בחודש אפריל בשנת 2008 הוחלט על חלוקת סכום של יותר מ–17 מיליון שקל כדיבידנד ובחודש אוגוסט בשנת 2008 הוחלט על חלוקת דיבידנד בסכום של יותר מ-3 מליון שקל.

מלרג הוקמה ב־1990 על ידי יוסי מלמד ומיכאל הירשברג כחברה פרטית לפיתוח תשתיות. היא לא החזיקה בציוד ולא העסיקה עובדי בנייה אלא הוציאה עבודות לקבלני משנה. ללא אותם ספקים, ובעיקר קבלני משנה קטנים, מלרג לא היתה קיימת. הפרויקטים שבהם טיפלה כללו, בין השאר, את נתיבי אילון ומחלפי לה גווארדיה, הקריה וגלילות. ב־2005 הנפיקה החברה כ־25% ממניותיה בתל אביב, ובסוף 2006 פרץ סכסוך בעלים לאחר שהירשברג ביקש להגיש הצעה לרכישת חלקו של מלמד (בהליך במב"י).

מצב החברה לא איפשר חלוקות דיבידנד

בסך הכל חולקו אפוא יותר מ-28 מיליון שקל בתקופה זו. עו"ד קליר טוען כי ההחלטות על חלוקות אלו התקבלו למרות שמצבה של החברה לא איפשר חלוקת דיבידנד, כפי שעולה כבר מן הדוחות הכספיים של החברה עצמה. אלו הראו שהחברה שרפה מזומנים ולא ייצרה מזומנים ושלחברה לא היו עתודות מספיקות לשם תשלום דיבידנד.

עו"ד קליר מצביע על כך שלפי הדוח הכספי השנתי של החברה לשנת 2006 התזרים מפעילות שוטפת הצביע על גירעון של יותר מ-20 מיליוו שקל, נתון שתוקן לאחר מכן על ידי החברה עצמה, כאשר ערכה הצגה מחדש של דוחותיה הכספיים בחודש דצמבר 2008, לגירעון של למעלה מ-30 מיליון שקל. גם בשנת 2007 עמד התזרים הצביע התזרים מפעילות שוטפת על גירעון של למעלה מ-20 מיליון שקל, וגם הסכום הזה תוקן לאחר מכן על ידי החברה עצמה, במסגרת ההצגה מחדש לסכום שלילי של כמעט 35 מליון שקל.

התמורה מאיגרות החוב הפכה לדיבידנדים

למעשה, טוען עו"ד קליר, את הדיבידנד חילקה החברה מכספים שקיבלה כתוצאה מהנפקת איגרות חוב, תוך התעלמות מכך שאת החוב החברה תצטרך כמובן להחזיר. כך, את הדיבידנדים עליהם הוחלט בשנת 2008 חילקה החברה למעשה מתוך כספים שהיו לה נוכח הנפקת אגרות חוב בסך של 75 מליון שקל בחודש ינואר 2008.

ואכן, בשנת 2010 כשנתיים וחצי לאחר שבשנת 2008 גייסה החברה גיוס שני של אגרות חוב, בסך של 75 מיליון שקל, היא לא היתה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה.

החברה הגישה בקשה להקפאת הליכים. במסגרת הבקשה טענה אמנם החברה כי היא בסך הכל נקלעה למצוקה תזרימית וכי עליה לקבל שהות קצרה לשם גביית כספים המגיעים לה בדין מלקוחות שלה. אך עד מהרה התברר שהמצב גרוע הרבה יותר. הכספים מאת הלקוחות לא התקבלו ואצל הנאמן בהקפאת הליכים לא הצטברו כלל כספים שניתן לחלק לנושים. בנסיבות אלו הושג הסדר נושים שעד היום לא הניב לנושים אפילו שקל חדש בודד.

האם קשיי החברה באו בהפתעה ולכן הרשה לעצמו הדירקטוריון לחלק דיבידנד? לפי עו"ד קליר, התשובה שלילית לחלוטין. ניתוח שהוא מפרט בבקשה של הנתונים מן הדוחות הכספיים מראה שהקשיים היו ידועים מראש.

כמו כן, לפי הבקשה, גם מקריאת הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון ברור שעבור חברי הדירקטוריון קריסתה של החברה לא היתה בגדר הפתעה כלל. הוא מצטט בבקשה דברים שהוחלפו פעם אחר פעם בישיבות הדירקטוריון מהם עולה כי הדירקטורים ערים לקשיים בהם מצויה החברה, שאינם מתיישבים כלל עם חלוקת דיבידנד.

כמו כן עולה מן המצוטט בבקשה כי קיים חשש שהדוחות הכספיים של החברה ובעקר סעיף הלקוחות שלה אינם משקפים את המציאות וגם מכך ברור שאין מקום לחלוקת דיבידנד.

למשל עוד בחודש מרץ 2007 תמה בעל השליטה ששימש גם דירקטור ומנכ"ל, מיכאל הירשברג, באחת הישיבות: "אני שואל כיצד יראו רואי החשבון של החברה אם בעוד שנה יסתבר כי הנתונים אינם נכונים ועל סמך אותם נתונים חולקו דיבידנדים". אלא שדברים אלו לא הפריעו לדירקטוריון ולהירשברג בתוכו לאשר כעבור זמן קצר לאחר מכן תשלום דיבידנד בסך 8 מיליון שקל, כאשר הירשברג נהנה מן הדיבידנד כמובן, כבעל שליטה.

בנסיבות אלו טוען עו"ד קליר כי כל אחד מן הדירקטורים ובעלי השליטה אחראי באופן אישי לשלם לכל אחד מן הנושים של החברה את מלוא החוב של החברה כלפיו, שהוערך על ידי הנאמן בסך 130 מליון שקל.

לא היה ניתן להשיג את תגובת מלרג לידיעה.