דנקנר מכר את כת"ש למיליארדר בלי שפגש אותו

לן (לאונרד) בלווטניק, הרוכש את חברת כלל תעשיות מידי נוחי דנקנר, דורג באחרונה על ידי "הסאנדיי טיימס" במקום חמישי ברשימת עשירי בריטניה עם הון של 7.5 מיליארד ליש"ט, וב"פורבס" הוא מדורג במקום ה־80 בדירוג עשירי העולם עם הון של 12 מיליארד דולר.

כלל תעשיות נמכרת - כתבות נוספות בנושא

• נוחי דנקנר הרוויח זמן עד אמצע 2013
• מאחורי הקלעים: גיחה ללונדון וחתימה בזמן שיא
• התגובות בשוק ההון: "מוותר על יצרנית מזומנים במחיר לא אופטימלי"
  

לן בלווטניק

בלווטניק נולד בשנת 1957 בעיר ירוסלבל ברוסיה. למד בבית ספר הכולל לימודי מתמטיקה מוגברים והשתתף בסדנאות קולנוע לילדים. יחד עם אחיו הצעיר, אלכס, הוא תכנן ובנה מכונה לטיפול בסרטי צילום, שבמשך שנים ארוכות אחר כך שימשה את אולפני הטלוויזיה בעיר. בלווטניק שמר על חיבתו לקולנוע ובאחד הראיונות הנדירים שלו סיפר, שסרטו האהוב הוא "משנה מקום משנה מזל" עם אדי מרפי. אך הוא מעיד על עצמו גם כחובב כדורגל והיסטוריה של מלחמת העולם השנייה.

לאחר סיום לימודיו בבית ספר הוא התקבל למכון ללימודי הנדסת תחבורה בעיר, שם הכיר את מי שלימים הפך לאוליגרך - ויקטור וקסלברג. אחד הסטודנטים שלמדו עמו מספר שהתפיסה העסקית של בלווטניק באה לידי ביטוי כבר אז. באחד ממחנות הקיץ שהעבירו בעיירה בצפון רוסיה הבחין בלווטניק בשימורי בשר שנמכרו בחנות, מוצר נדיר ברוסיה באותה תקופה, ורכש ארגז שלם כדי למכור אותו לאחר מכן בעיר הולדתו.

בשנת 1978, בגיל 21, היגר עם משפחתו לארה"ב, שם למד מדעי המחשב באוניברסיטת קולומביה. כעבור ארבע שנים הוא קיבל אזרחות אמריקאית, ולאחר שהתבלט בלימודיו, רשת מייסי'ס הזמיה את הצעיר לעמוד בראש מחלקת ה־IT שלה. על בלווטניק הוטלה משימה לשדרג את מערך המידע של החברה, והוא מילא את המשימה על הצד הטוב ביותר. בכיר ברשת הציע לו בונוס והצעיר ביקש כתגמול המלצה ללימודי מינהל עסקים בהרווארד, שם השלים את לימודי ה־MBA.

ההשקעה הכי משמעותית - בחברת הנפט הרוסית

את הונו הראשון עשה בלווטניק בארה"ב אך הקפיד לשמור על קשרים הדוקים עם הממסד הרוסי לאורך השנים, ובעיקר עם אנטולי צ'ובייס, מי שעמד בראש מינהל הרכוש הציבורי של רוסיה, ומי ששימש כסגן ראש הממשלה ושר האוצר בממשלתו של בוריס ילצין.

בשנת 1986 הקים בלווטניק את חברת האחזקות Access Industries, בראשה הוא עומד עד היום ובה אחיו מכהן כיו"ר. בשנת 1991 הקים עם וקסלברג את חברת רנובה, שהשקיעה בענף האלומיניום ורכשה כמה מפעלים גדולים מרוסיה, שמאוחר יותר אוגדו לקבוצת סואל. במקביל החברה רכשה את השליטה (יחד עם קבוצת אלפא של מיכאיל פרידמן) בחברת הנפט של טיומן (TNK) תמורת 810 מיליון דולר.

בשנת 2003 רכשה ענקית האנרגיה בריטיש פטרוליום 50% ממניות טיומן, עסקה שהכניסה לבלווטניק 2 מיליארד דולר. כך הוקם התאגיד BP־TNK, שזכה לאינספור כותרות בשל סכסוכים מתמידים שניהלו השותפים הרוסיים עם הנהלת BP. לדברי וקסלברג, בלווטניק סירב להשקיע במשך שנים בנכסים ברוסיה ולקח לו זמן לשכנע את שותפו כי מדובר בעסקאות כדאיות. במבט לאחור השקעה ב־TNK היתה אחת המשמעותיות והמוצלחות עבורו, כששווי השוק של החברה עומד על 39.2 מיליארד דולר.

חמש שנים לאחר שהתאחדו עם BP ניסו שלושת השותפים - בלווטניק, וקסלברג ופרידמן לדחוק את הבריטים החוצה. ברוסיה דיברו על ניסיון לנקות את החברה מנוכחות זרה ולהעביר אותה לשליטה ממשלתית, זאת בהתאם למדיניות החדשה לפיה ענף האנרגיה צריך להיות מרוכז בידיים ממשלתיות. בקושי רב הצליחה החברה הבריטית אז לשמור על חלקה בתאגיד. משבר נוסף בתאגיד פרץ לפני כשנה בעקבות רצונה של BP לקיים פעילות מקבילה עם חברת רוסנפט הרוסית, ניסיון שכמעט עלה לה בתביעה של 10 מיליארד דולר מצד בלווטניק, וקסלברג ופרידמן ואילץ אותה לסגת מהעסקה.

הפיכת TNK־BP לתאגיד בינלאומי סיפקה לבעלי המניות הכנסה של 25.7 מיליארד דולר על פני חמש שנים, 17.9 מיליארד דולר מתוכם הם קיבלו במזומן. המרוויחים הגדולים היו בלווטניק ווקסלברג, כל אחד מהם קיבל דיבידנד של 4.5 מיליארד דולר במזומן, ועוד 3.6 מיליארד דולר על הנייר - בזכות העלייה בשווי השוק של החברה. בלווטניק מחזיק ישירות ב־12.5% מהתאגיד באמצעות Access Industries שבשליטתו המלאה, ובעוד כ־4% דרך חברת רנובה בה נותר לבלווטניק נתח של כ־30% והיא בשליטת וקסלברג.

באמצעות חברת רנובה, בלווטניק מחזיק גם ב־15.8% ממניות ענקית האלומיניום הרוסית רוסאל. גם שם, יחד עם וקסלברג, הוא מנהל סכסוך משפטי נגד בעל השליטה אולג דריפסקה בניסיון לבטל עסקת ענק עם חברת המסחר בסחורות גלנקור.

בשנת 2005 רכשה Access Industries את יצרנית הכימיקלים והפלסטיק באזל פוליולפינס, שנשלטה בידי ענקית הנפט רויאל דאץ' וחברת BASF, תמורת 5.7 מיליארד דולר. שנתיים מאוחר יותר צורפה לרשימת נכסיו של בלווטניק גם חברת הכימיקלים ליונדייל, שנקנתה תמורת 12.7 מיליארד דולר.

רכש אחוזה לונדונית ב־75 מיליון דולר

במשך שנים רבות בלווטניק השתדל לשמור על אנונימיות וביצע את מרבית עסקאותיו בעילום שם. אבל דווקא עובדה זו עוררה את העניין בו והביאה לחשיפתו הנרחבת. בשנת 2004 הוא רכש אחוזה בגני קנזינגטון (אחד הפארקים המלכותיים של לונדון) במכירה פומבית במחיר שלא נראה עד אז - 75 מיליון דולר. הצעתו עקפה את זו של המיליארדרים רומן אברמוביץ' ולאקשמי מיטאל.

ב־2007 עלה שוב בלווטניק לכותרות, בזכות עסקת נדל"ן שביצע בניו יורק. שם רכש פנטהאוז בן שלוש קומות מעל מלון פאר, תמורת 150 מיליון דולר. דירתו, אשר על עיצובה עמל האמן הצרפתי הנודע ז'אק גראנז', מונה 23 חדרי שינה עם תקרות בגובה 8 מטר. בנוסף, לבלווטניק שתי דירות צנועות יותר בניו יורק ששוות 27 ו־50 מיליון דולר, ומגרש שרכש בהוליווד תמורת 625 מיליון דולר. בבעלותו גם שני בתי מלון ידועים בצרפת — Hotel Vendome ו־ Grand Hotel du Cap Ferrat.

לבד מן העיסוק בכימיקלים ובנדל"ן, נותר בלווטניק חובב מדיה ובמאי 2011 רכש את השליטה באולפני וורנר מיוזיק גרופ, חברת ההקלטה השלישית בגודלה בעולם המחזיקה בזכויות על יצירות של אריק קלפטון, רד הוט צ'ילי פפרס ועוד, תמורת 3.3 מיליארד דולר. עסקה שהתבצעה לאחר שהסכים להעלות את הצעת הרכש שלו ב־63% כדי להבטיח שהחברה תהיה שלו. במקביל התמודד על רכישת אולפני EMI, שנרכשו לבסוף על ידי חברת סוני. בין אחזקותיו בעולם המדיה והבידור גם 90% ממניות חברת ההפקות אייקון פילם דיסטריביושן, אותה רכש מידי השחקן והמפיק מל גיבסון תמורת 70 מיליון דולר. כשנה וחצי לאחר הרכישה מינה את אביב גלעדי, אחד האנשים הקרובים לבלווטניק בישראל, למנכ"ל אייקון.

משבר הסאב־פריים מחק לו 98 מיליון דולר

שמו של בלווטניק נקשר בלא מעט תביעות משפטיות. ב־2010 הגיש תביעה נגד הבנק ג'יי פי מורגן צ'ייס, בטענה שזה גרם לו הפסדים של 98 מיליון דולר. בלווטניק, שנמנה עם לקוחות הבנק זה 15 שנים, טען שהבנק השני בגודלו בארה"ב השקיע את כספו פעמיים בנכסים מסוכנים, זאת בניגוד לרצונו בהשקעות סולידיות. בתביעתו הדגיש שבתיק ההשקעות שלו היתה חשיפה רבה מדי לשוק הסאב־פריים, ולכן נגרמו לו הפסדים כבדים.

בשנים האחרונות עניינו של בלווטניק בפעילות בישראל הולך וגובר. לראשונה עלה שמו לכותרות ב־2008 כשתרם חמישה מיליון דולר למחלקת מדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב. שמה של המחלקה הוחלף אחרי התרומה ל: בית הספר למדעי המחשב ע"ש בלווטניק. שבוע לאחר מכן הוא רכש 20% ממניות חברת ההפקות RGE, שבבעלות אביב גלעדי ואודי רקנאטי. ב־2010 הגדיל את חלקו בחברה ל־33%. אחד מנציגיו של בלווטניק בישראל הוא יורג מוהפט, המכהן כנציגו של בלווטניק ב־RGE, וכן אחיו, שמוזכר על ידי מקורבים כאיש מפתח בעסקיו.

ב־2010 דווח כי בלווטניק מנהל משא ומתן על רכישת חלקו של האוליגרך ולדימיר גוסינסקי בעיתון "מעריב" לפי שווי שוק של 90 מיליון שקל, עסקה שלבסוף לא יצאה אל הפועל והמניות נרכשו על ידי נוחי דנקנר.

סייעו בהכנת הכתבה גיל קליאן ושלי פריצקר