הרפורמה אושרה, היישום עדיין תקוע

חוק דוד פרנק הוא הרפורמה המקיפה ביותר שנעשתה ברגולציה הפיננסית בארה"ב מאז שנות השלושים. הרפורמה שאושרה לפני כשנתיים, כוללת סעיפים ורבדים רבים שיישומם מורכב ולעתים שנוי במחלוקת. למרות הזמן שעבר מאז שאושרה, יישום חלקים מהרפורמה עדיין לא החל כאשר הרפובליקנים, שהתנגדו לרפורמה,

במסגרת הרפורמה הוקמה מועצת־על של רגולטורים, בראשות שר האוצר של ארה"ב, ושבה חברים בין השאר גם נגיד הבנק הפדרלי המרכזי ויושבי ראש של סוכנויות רגולטוריות שונות. תפקיד המועצה הוא להסתכל על "התמונה הגדולה" ולוודא שחברות פיננסיות לא יהיו "גדולות מדי מכדי ליפול" או שיצמצמו משמעותית את הסיכון שהן נוטלות. נדבך חשוב נוסף ברפורמה הוא הטלת הגבלות על המסחר העצמי של בנקים, מתוך הנחה שפעילות ספקולטיבית כזו לא מיטיבה עם הלקוחות ועלולה להגדיל משמעותית את הסיכון. מהלך זה ידוע בכינוי "חוק וולקר", על שם פול וולקר, נגיד הבנק המרכזי של ארה"ב לשעבר, שהציע אותו והוא צפוי להיכנס לתוקף בסוף החודש הבא.

במסגרת הרפורמה מוטלת לראשונה רגולציה גם על מסחר בנגזרים שנסחרים מעבר לדלפק (OTC), שלא באמצעות בורסה מרכזית - היקף שוק שמוערך ביותר מ־600 טריליון דולר ושפעולות מסחר לא מוצלחות בו גרמו לקריסתה של ענקית הביטוח AIG. החוק ישנה את הסליקה של חלק מהעסקאות וחלק מנתוני המסחר יפורסמו. אולם ככל הנראה חלק מהמסחר ימשיך להתנהל כפי שהיה.

הרפורמה גם מחייבת קרנות גידור וקרנות השקעה פרטיות להירשם ולפתוח את ספריהן בפני הרשויות. היא מסדירה את הליך הפירוק של חברות פיננסיות שכשלו ומגדילה את ההגנה לצרכני השירותים הפיננסיים.

"יש בדוד־פרנק חלקים טובים ויש לא כל כך", אומרת פרופ' אדמתי. "יש שם קצת תסבוכת. הוא נותן יותר כוח לכל מיני גופים, אבל הבעיה הגדולה עם הדברים האלה זה שצריך להשתמש בהם טוב".