דילמת הנושים של קווי אשראי: צוף או סטימצקי

השבוע צפויה פרשת קווי אשראי, אחת הפרשיות הכלכליות הסבוכות ב־17 השנים האחרונות, להגיע לאחד מרגעי השיא שלה. היום ומחר יתקיימו דיונים מרתוניים של אסיפות הנושים על סוגיהם השונים שיכריעו בין שתי ההצעות שעל השולחן.

ההצעה הראשונה של קובי מימון וחיים צוף, לשעבר בעלי השליטה בקווי אשראי, ונציגות בעלי האג"ח היא כי בעלי האג"ח יקבלו 29% מהחוב (כ־21 מיליון שקל) וביטול התביעות נגדם. מנגד, קיימת הצעתו של ערי סטימצקי שמציע לבעלי האג"ח 33% מהחוב, כשהתביעות נגד מימון וצוף יימשכו. ההבדל המהותי בין ההצעות נוגע לביטול או להמשך התביעה נגד מימון צוף, שכיום מטילה צל על עסקים מהותיים שלהם וביטולה יאפשר להם שקט תעשייתי.

השאלה המרכזית היא האם מחזיקי האג"ח החליטו לסיים את הפרשה תמורת כ־21 מיליון שקל ולוותר על הסיכוי לקבל לכל הפחות - 70 מיליון שקל - או באופציה הפחות סבירה, לקבל נתח מתאגידי הנפט של קבוצת מימון־צוף. "הנזק התקשורתי שנגרם למימון וצוף במצטבר הוא קשה מאוד. הם לא יכולים להיכנס לפגישה בבנק מבלי שמישהו מעלה את הנושא". כך סיכם אחד ממקורבי השניים את הסיבה המרכזית שבגללה מעוניינים השניים להיכנס להסכם פשרה.

היומיים הקריטיים מגיעים לאחר קרב התשה משפטי שניהלו צוף ומימון מול המפרקים במשך כמה שנים. בחצי השנה האחרונה התרחשו שלושה אירועים מרכזיים שמקרבים את הפרשה להכרעה "המפץ הגדול" הגיע בנובמבר האחרון, אז התברר כי צוף ומימון ניהלו מו"מ מול נציגות מחזיקי איגרות החוב והגיעו איתה לפשרה, שבמסגרתה ישלמו להם 21 מיליון שקל והתביעות נגדם יימחקו. בסוף מאי התברר כי משקיע, שלימים התברר כערי סטימצקי (לשעבר בעל השליטה ברשת חנויות הספרים שנושאת את שמו), מעוניין לאתגר את הסכם הפשרה ולרכוש את החוב ממחזיקי האג"ח. את סטימצקי מייצג עו"ד רמי בובליל.

האירוע השלישי הוא רכישת אג"ח מסיבית מצד גורם עלום. עד כה רכשה חברת Blumis Investments In כ־5.8 מיליון איגרות חוב. עם זאת, הנחת העבודה של מרבית השחקנים היא כי מאחורי Blumis Investments עומדים צוף ומימון, שרוצים לוודא את הרוב שלהם בהצבעה היום.

מקורבי השניים מכחישים זאת בתוקף, ובמסמכים שהוגשו לנציגות אף נרשמה הערה כי "החברה מצהירה שאין לה ו/או למי מבעלי מניותיה ו/או מנהליה קשרים עסקיים עם מי מהנתבעים מעבר להיכרות אישית של בעל השליטה בחברה עם חלק מהנתבעים". הגוף המוסדי הגדול ביותר שהחזיק באג"ח של קווי אשראי הוא חברת מגדל, שהחזיקה ככל הידוע ב־15 מיליון ערך נקוב, שהם כ־24% מסך אגרות החוב. גורמים בשוק ההון אישרו כי ידוע להם שמגדל מכרה לאחרונה את איגרות החוב לחברה זרה. שרון חינקיס שטיפל בעניין מטעם החברה סירב להתייחס לדברים.

גורם מרכזי אחד שמכר כ־13% מהאג"ח של קווי אשראי הוא איז'ו שני, שייצג את בעלי האג"ח יחד עם גדי חזן ואבי בקל, במו"מ מול מימון וצוף. שלושת חברי הנציגות התפטרו ב־11 ביוני מהנציגות כדי להיות חופשיים במטרה למכור את חלקם, אולם לעת עתה שני הוא היחיד שעשה זאת בפועל. "צלצל אליי מתווך שביקש שלא אנקוב בשמו, והעברתי לו את האג"ח. אני לא יכול להגיד אפילו בכמה. אין לי מושג למי מכרתי", אמר שני.

השחקן המרכזי שעשוי להכריע את הכף בין ההצעות הוא בנק לאומי, נושה של 9.7 מיליון שקל (נומינלי, נכון לשנת 1999). נכון לעכשיו, שני הצדדים סבורים כי הבנק נמצא בצד שלהם וכל צד מבטיח הפתעה ביום הקובע.

תרחיש 1: מימון וצוף מקבלים חסינות מתביעות

התרחיש שגם היה המסלול הריאלי היחיד עד לפני כחודשיים היה אישור הסדר הפשרה על ידי בית המשפט, שבמרכזו מימון וצוף יקבלו חסינות מפני המשך ההליכים המשפטיים נגדם. מדובר בהסדר שהושג בנובמבר האחרון לאחר משא ומתן שניהלו עו"ד אופיר נאור, בשם נציגות האג"ח, עם עו"ד פיני רובין וירון אלכאוי ממשרד גורניצקי, שייצגו את מימון וצוף. הסדר הנושים אושר באסיפת מחזיקי האג"ח בסוף פברואר האחרון, אך לפני כחודש, לפני אישור ההסדר על ידי בית המשפט, הגיעה ההפתעה של סטימצקי.

לפי ההצעה המקורית שכבר אושרה באסיפת הנושים, הם יקבלו 29% מהחוב לפי מחיר של כ־49.5 אגורות לכל שקל ערך נקוב באיגרות החוב. בתרחיש כזה, י.ח.ק השקעות תשלם 13.6 מיליון שקל, בנק דיסקונט 1.5 מיליון שקל, וגיל הוד 2 מיליון שקל. קובי מימון, נפטא, י.ו.א.ל ירושלים, עופר קרז'נר ועו"ד נועם שרון (היועץ המשפטי של החברות) ישלמו 450 אלף שקל כל אחד.

אף שמימון וצוף נמצאים במוקד העניינים, גם גופים אחרים, בולטים לא פחות, יממנו את הסדר הפשרה. שני הבולטים שבהם הם משפחת לבנת ובנק דיסקונט. משפחת לבנת, באמצעות חברות כרמן נכסים והשקעות וכרמן ניהול נכסים (חברות פרטיות בבעלותה), מחזיקה ב־26% משותפות י.ח.ק והיא חלק מ־42 הנתבעים בקווי אשראי. "להערכת המפרקים החליטו יובל רן (בעל השליטה לשעבר בקווי אשראי - מ"ש) ומימון להכניס את משפחת לבנת כבעלת מניות מתוך רצון לשפר את תדמית החברה, לאחר שבתקשורת הופיעה ביקורת על אישיותם של האנשים השולטים בקבוצת חברות הנפט", נכתב בתביעה המקורית שהוגשה ב־2004.

בנק דיסקונט, שלטענת המפרקים "שיחק תפקיד מרכזי בהשתלטות קבוצת מימון על אשכול חברות הנפט וחתם על הסכמים עם קווי אשראי, כרמן ויונייטד", הוא אחד המממנים של ההסדר.

אחד הטיעונים המרכזיים של מחזיקי האג"ח שתומכים בהסדר הוא שגילם המתקדם אינו מאפשר המתנה נוספת - שלא ברור מתי תסתיים - להישגים של המפרק. אך מעבר לסכומים שכבר פורסמו, ההסכם טומן בחובו לכאורה פוטנציאל נוסף. מימון וצוף יכולים לפי ההסדר לצרף אליו נתבעים אחרים מתוך אותם 42 הנתבעים המקוריים. צוף ומימון יצרפו להסדר כל נתבע שיוכל לתרום לסיום הפרשה.

לדוגמה, מי שגרם לכל התביעה נגדם להתעורר באופן מעשי והביא להצלחה היחסית של המפרק הוא השותף לשעבר יובל רן. המטרה של מימון וצוף היא לצרף את רן להסדר, כדי שלא יוכל בעתיד להגיש נגדם תביעת צד ג' במקרה שהתביעה נגדו תמשיך להתברר.

בניגוד לרן, מימון וצוף לא יצרפו את המיליונר האמריקאי יונה גולדרייך - אחד מבין 42 הנתבעים בפרשה. גולדרייך נתבע מסיבות אחרות שאינן קשורות לצוף ומימון, ומקורביהם מנסים להצביע עליו בפני מחזיקי האג"ח בתור "כיס עמוק" שעוד יהיה ניתן להגדיל את הקופה של הנושים על חשבונו בעתיד. זריקת שמו של גולדרייך מלווה בשתי בעיות. האחת, התביעה נגדו היא מקסימום על 8 מיליון שקל (מתוך 500 מיליון שקל שנתבעו). טענה נוספת שעשויה לעלות מהכיוון המשפטי היא שמימון נתבע מתוקף סעיף 373 לפקודת החברות כמנהל בקווי אשראי, סעיף שיאפשר לקשור לשמו כל תביעה שתמשיך להתברר.

חיים צוף צילום: אוראל כהן

תרחיש 2: סטימצקי רוכש את החוב ומתפשר

האינטרס של ערי סטימצקי פשוט - כפי שישנם אנשים שמשקיעים בנדל"ן או בבורסה, הוא משקיע בתביעה נגד צוף ומימון. הוא מעוניין לרכוש את החוב במטרה להשיג בעתיד פשרה טובה יותר בגובה של 60–70 מיליון שקל (סטימצקי, אגב, הוא לקוח ותיק של שני המפרקים, מירון ורו"ח חיים רבינוביץ.

להערכת מירון, השווי הכלכלי הריאלי של התביעה, נכון להיום, נע בין 60 ל־220 מיליון שקל. "עומדים פה ומציעים לכם 21 מיליון שקל, לא כי הם (צוף ומימון - מ"ש) חושבים שהתיק ייגמר ב־21 מיליון, אלא כי ידוע להם שזה ייגמר בהרבה יותר", אמר מירון למחזיקי האג"ח באסיפה האחרונה בפברואר. "לדעתי, במקרה של פשרה זה תיק ששווה 70–75 מיליון שקל. בזכייה בתיק הזה יש סיכוי של יותר מ־50% שנקבל למעלה מ־200 מיליון שקל. הנתבעים יודעים שיש לחץ של בעלי האג"ח, ולכן הם משתמשים בכם בתור כלי".

קבוצת צוף־מימון כבר מתכוננת גם לתסריט הגרוע מבחינתה של אישור הצעת סטימצקי. אם ההצעה תאושר, יעלה הטיעון שההצעה צריכה להיות מאושרת על פי החוק ברוב של 75%, והרי לאף אחד אין כזה רוב (נכון לכתיבת שורות אלו). החלופה שהקבוצה תציג בפני בית המשפט במקרה כזה תהיה לפסול את הצעת סטימצקי, ולאשר את הסדר הפשרה שאושר כבר ברוב של 85% בפברואר.

תרחיש 3: הנושים יקבלו חלקים מתמר

התרחיש השלישי שנחשב ללא ריאלי, אך עדיין מהדהד ברקע, הוא שהנושים של קווי אשראי יקבלו חלקים מאימפריית תאגידי הנפט שבבעלות שותפות י.ח.ק.לפי תרחיש זה, 28% מהזכויות בקידוחי הנפט של תמר יעברו מידי י.ח.ק השקעות וחברות אקויטל־נפטא־ישראמקו לידי הנושים של קווי אשראי. כמו כן, הבעלות בזכויות של כל חברות הנפט בי.ח.ק - כולל טובת ההנאה שמגיעה לשותפות ולבעלי השליטה עקב האחזקות בתאגידי הנפט — תעבור לידי הנושים.