הוכחת הכוונה בעבירת ני"ע בעייתית

הרצת מניות, או בשמה המשפטי: השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך, היא עבירה בעייתית. זאת מכיוון שהמעשה לגיטימי - קנייה ומכירת ניירות ערך - והצורך הוא להוכיח את כוונת המרמה בנפש החשוד. העבירה כוללת רכיב התנהגותי - מעשה בדרכי תרמית, ורכיב של תוצאה - השפעה על תנודות השער.

הגבול בין תרמית לפעילות מותרת לעתים בלתי נראה. לכן צריך להוכיח את הכוונה להשפיע על שער המניה כתכלית בפני עצמה, מבלי שתשקף ביקוש או היצע כנים. המשמעות היא שהשער "התנהג" אחרת מהדרך שהיה "מתנהג" אלמלא הפעולה הפסולה.

קניית ניירות ערך (אילוסטרציה). המעשה לגיטימי - והצורך הוא להוכיח את כוונת המרמה צילום: עמית שעל

מקובל להבחין בין עסקאות אמיתיות לבין עסקאות מלאכותיות־עצמיות־מתואמות. בקבוצה השנייה התרמית ברורה: למשל, במקרה זה, אדם אחד (בעצמו או באמצעות אחרים, כפי החשד במקרה דנקנר) קונה ומוכר מניה של חברה באמצעות חשבונות או חברות שונות, ובכל פעולה הוא מעלה את מחירה. סדרה של פעולות כאלה יוצרת נפח מסחר ואשליה לסיבה כלכלית לעליות, שמפתה משקיעים לרכוש את מניות החברה.

לעומת זאת, עסקאות אמיתיות מעוררות בעיה שמניבה לא פעם זיכויים, אף שהמדינה העמידה לדין. בפרשת אופמת נכתב בפס"ד: "אין ספק שהיעדרה של פעולת מרמה 'חזיתית', המדברת בפני עצמה, מקשה את הוכחת ה'דברים שבלבו של העושה'. לעניין זה אין שוני בין הוכחת כוונה בעבירה, נושא הדיון הנוכחי, לבין הוכחת הכוונה בכל עבירה פלילית אחרת".

המחוקק לא קבע רשימת התנהגויות שמהוות כוונת מרמה, אלא השאיר זאת לפסיקה שתענה על שלל המצבים שהמציאות מזמנת; אלא שלהוכחת האשמה בפלילים נדרשת לפחות מודעות הנאשם לכך שההשפעה על השער תהיה בדרכי תרמית.

מאז שנות התשעים מעצבים בתי המשפט את גבולות הגזרה של העבירה. בתחילה היו זיכויים רבים, ובהדרגה החלו להופיע ההרשעות. בגלל המודעות הגוברת לזכויותיהם של בעלי מניות הרוב והמיעוט בחברה, ובעיקר ההכרה בחשיבות התכלית שביסוד האיסור הפלילי: לשמור על כללי המשחק ההוגנים במסחר בבורסה, להגן על השוק מפני מעשים מניפולטיביים, ולשמור על עקרון השוק החופשי שהוא העוגן והבסיס של שוק ניירות הערך.