מקום 1: לאה פרמינגר, אלטשולר שחם ניהול קרנות נאמנות
פרמינגר מנהלת מנהלת את הקרן אלטשולר שחם אג"ח מדינה + 10: "הקרן שלי סולידית וגם אני די שמרנית, לא סתם בחרתי באפיק הזה"
"אסור שהשתן יעלה לך לראש", אומרת לאה פרמינגר מאלטשולר שחם, שבשנה שעברה דורגה במקום השני והשנה התקדמה למקום הראשון בדירוג מנהלי הקרנות של "כלכליסט". "אני מנסה לשמור על צניעות, אני חושבת שזה קשור לאופי. אני משנת 1997 בשוק ההון, הייתי גם בנפילות, ונראה לי שזה עוזר. בעולם ההשקעות צריך לחטוף כאפות כדי להבין שאתה לא אלוהים, גם אם כל שנה אתה עושה תשואות מדהימות. ב־2008 כולם נפלו וגם אני, אבל אז אתה לומד הכי הרבה. רק בנפילות אתה לומד למה כדאי לך לשים לב בפעם הבאה, הפקת הלקחים מקדמת אותך. בשנה כמו 2008 אתה מבין את הסיכונים באיגרות חוב קונצרניות. זה לא רק זה: עברתי גם את 2000, הצלקות מלמדות".
איך משיגים תשואה עודפת בשנים של ריבית נמוכה?
"ישיבה נכונה על מח"מ ותזמון. להחליף צמודות למדד לשקליות, זה המשחק שלי. המשחק הוא לדעת מתי לעבור מצמוד לשקלי ומתי לשבת באג"ח קצרות או ארוכות, ככה משיגים תשואה. השנה ישבנו על איגרות חוב ארוכות, והייתי מוטה יותר לשקלי ולא לצמוד. ישבתי על השקלי, הרווחתי את הצמצום של פערי האינפלציה וגם איגרות החוב הארוכות עשו יותר.
"לפי התשקיף של הקרן שלי אני מחויבת למינימום 75% אג"ח ממשלתיות ומותר עד 10% מניות, אז למעשה 90% מהנכסים הם אג"ח. במניות אני מחזיקה קרוב לחשיפה המקסימלית שלי. במשוואת התשואה־סיכון מניות תמיד נחשבות להכי מסוכנות, אבל מכיוון שהיום הן מתומחרות יחסית בזול, אני חושבת שהן האפיק המעניין של השנה הקרובה. אני מחזיקה מניות בלו צ'יפ גדולות דוגמת אינטל ומייקרוסופט, אבל אני מוגבלת באפיק הזה. הקרן שלי יותר סולידית וגם אני די שמרנית, לא סתם בחרתי באפיק הזה. הקרן מתאימה מאוד לאופי שלי".
לאה פרמינגר, אלטשולר שחם ניהול קרנות נאמנות צילום: אוראל כהן איך את רואה את עתיד התשואות על אג"ח ממשלתיות?
"בכל העולם עקומות התשואה השתטחו, אבל אצלנו עדיין יש תלילות גבוה, לכן יש מקום להחזיק איגרות חוב ארוכות. כשאני אראה שהעקום משתטח בטווח של חודשים או שנה זה עשוי להשתנות. אין סיבה שבכל העולם עקומות התשואה יהיו שטוחות ואצלנו לא".
איך את מסתדרת כאשה בענף שהוא ברובו גברי?
"יחסית לגופים אחרים נראה לי שאצלנו יש יותר נשים מנהלות. אני לא בטוחה שאפליה מתקנת נחוצה, אבל אני מאוד מפרגנת לנשים".
הפלישה של המקצוע לחיים הפרטיים לא מוגזמת?
"אני נהנית, אני לא רואה את זה כעול כי זה כיף לי. כשאני בבית אף אחד לא מכריח אותי להסתכל מה קורה בעולם. אני חיה ונושמת את השוק, אבל אני נורא נהנית. ניסיתי לעשות יוגה כדי להירגע קצת בתקופות לחץ, אבל זה לא בשבילי, אני עדיין מחפשת. אני מנסה עכשיו לרכוב על סוסים, אבל גם זה לא תחביב מרגיע. זאת חוויה מדהימה. אני אוהבת את האדרנלין, את השליטה בחיה הענקית הזו".
את יכולה לדמיין את עצמך בתפקיד אחר?
"אני מתכוונת להישאר כאן, לא רואה את עצמי במקום אחר. אני פה, דברי איתי גם בשנה הבאה".
